פיגוע מיקוח
מהו פיגוע המיקוח הגדול ביותר שהתרחש אי-פעם? לא, לא אנטבה. עוד ניסיון? לא, גם לא ההשתלטות של טרוריסטים צ´צנים על התיאטרון במוסקבה. טוב, האמת היא שפיגוע המיקוח הגדול ביותר עדיין מתרחש, ממש ברגעים אלה, פה בארץ ישראל. הנשק – ראשי נפץ גרעיניים המוחבאים בגוש-דן, חיפה וירושלים – דרוך ומוכן לפעולה. לא ידוע מי בדיוק מחזיק את האצבע על ההדק, אך הדרישות ברורות. כל החלטת ממשלה שתסכן את מפעל ההתנחלויות תביא למחיקת 80% מאוכלוסיית ישראל. זה המצב כבר למעלה מעשרים שנה. ראשי-הממשלה מעבירים את הסוד הנורא מאחד לשני. הממסד הבטחוני פועל ימים ולילות למנוע את דליפת הסוד. כלפי חוץ – הכל כרגיל. פיתוח, בנייה, מדיניות פנים, חוץ, כלכלה. אבל ברגעי האמת, בחדרי חדרים, מקבלי ההחלטות רועדים מפחד, ומנהלים את כל צעדיהם בצילו של האיום. למען האמת, ניתן לתפקד גם כשאיום כזה תלוי באויר. כל מה שצריך לעשות זה לזכור "בשום פנים ואופן לא לפגוע בהתנחלויות" ולא יעונה כל רע. מופתעים? גם אני הייתי מופתע כשהבנתי פתאום שזהו ההסבר היחיד למצב בו אנו תקועים כל-כך הרבה שנים. זה מסביר את הכל – את הפסיביות של המנהיגים שלנו, את המאמצים העצומים לטרפד כל סיכוי לפתרון, את הנטיה לעכב ולהתנות כל צעד חיובי עד שהוא מתפוגג. ואז שאלתי את עצמי - מה אפשר לעשות? זה קצת קשה – צריך למצוא איש אמיץ מספיק בשביל לשבור את מעגל הפחד. איש שכאשר ילחשו על אוזנו את הסוד, ויאמרו לו שחטפו את המדינה, והוא חייב למלא אחר דרישות החוטפים, הוא יתקומם. איש כזה לא ישב עד היום בממשלות ישראל, אבל אם אתם רואים איש כזה, תנו לו את הסיכוי להנהיג אותנו, ולהבטיח שלא נשאר בני-ערובה לנצח. אני מכיר איש כזה, ולא קוראים לו אריק שרון.
מהו פיגוע המיקוח הגדול ביותר שהתרחש אי-פעם? לא, לא אנטבה. עוד ניסיון? לא, גם לא ההשתלטות של טרוריסטים צ´צנים על התיאטרון במוסקבה. טוב, האמת היא שפיגוע המיקוח הגדול ביותר עדיין מתרחש, ממש ברגעים אלה, פה בארץ ישראל. הנשק – ראשי נפץ גרעיניים המוחבאים בגוש-דן, חיפה וירושלים – דרוך ומוכן לפעולה. לא ידוע מי בדיוק מחזיק את האצבע על ההדק, אך הדרישות ברורות. כל החלטת ממשלה שתסכן את מפעל ההתנחלויות תביא למחיקת 80% מאוכלוסיית ישראל. זה המצב כבר למעלה מעשרים שנה. ראשי-הממשלה מעבירים את הסוד הנורא מאחד לשני. הממסד הבטחוני פועל ימים ולילות למנוע את דליפת הסוד. כלפי חוץ – הכל כרגיל. פיתוח, בנייה, מדיניות פנים, חוץ, כלכלה. אבל ברגעי האמת, בחדרי חדרים, מקבלי ההחלטות רועדים מפחד, ומנהלים את כל צעדיהם בצילו של האיום. למען האמת, ניתן לתפקד גם כשאיום כזה תלוי באויר. כל מה שצריך לעשות זה לזכור "בשום פנים ואופן לא לפגוע בהתנחלויות" ולא יעונה כל רע. מופתעים? גם אני הייתי מופתע כשהבנתי פתאום שזהו ההסבר היחיד למצב בו אנו תקועים כל-כך הרבה שנים. זה מסביר את הכל – את הפסיביות של המנהיגים שלנו, את המאמצים העצומים לטרפד כל סיכוי לפתרון, את הנטיה לעכב ולהתנות כל צעד חיובי עד שהוא מתפוגג. ואז שאלתי את עצמי - מה אפשר לעשות? זה קצת קשה – צריך למצוא איש אמיץ מספיק בשביל לשבור את מעגל הפחד. איש שכאשר ילחשו על אוזנו את הסוד, ויאמרו לו שחטפו את המדינה, והוא חייב למלא אחר דרישות החוטפים, הוא יתקומם. איש כזה לא ישב עד היום בממשלות ישראל, אבל אם אתם רואים איש כזה, תנו לו את הסיכוי להנהיג אותנו, ולהבטיח שלא נשאר בני-ערובה לנצח. אני מכיר איש כזה, ולא קוראים לו אריק שרון.