לגבי מער, והשאלות שעלו כאן
טוב, קודם כל, מער הינו מדריך במד"א, אמנם הוא נחשב כנוער אבל מוסמך אר"ן, מוסמך תער"ן ובטח שמוסמך לרדת בפיגועים, העניין של המניעה מנוער לרדת לטפל היא בגלל קטע נפשי יותר. אני מתנדב במד"א קרוב ל-11 שנים, ומכיר את ההרגשות של פיגוע ראשון, חלקי גוף אשר מחוברים לכל חלק בבגדים שאתה לובש, והריחחחחחחחחחחח אוי הריח הזה, שלא עובד ולא יוצא ממך גם לאחר כמה וכמה ימים וגם בלילות כשאתה מנסה, ואני מדגיש - מנסה!!! להירדם ולא מצליח. והמראות,,,, הפיגוע האחרון שנכחתי בו כאיש צוות, היה בקו 14 מול מרכז כלל בירושלים, יש תמונה אחת שלא יוצאת לי מהראש עד היום, ועבר חודש פלוס אני כבר לא זוכר כמה, פשוט אני זוכר שהוצאתי מישהי מהאוטובוס, כאשר אני תופס את הרגליים שלה, ועוד חובש אוחז בכתפיה ופשוט בשלב מסוים הרגל שלה התנתקה לי מהגוף שלה ונשארתי עם יד אחת שאוחזת בגוף ויד שניה עם חתיכת רגל מהברך ומטה. ועכשיו לגבי השאלות, במידה והגעתה עם אמבולנס מסויים והאמבולנס פינה פצועים אין חשיבות לעובדה של עים איזה אמבולנס הגעתה למקום, בסוף אירוע תמיד עוברים וסורקים לראות שלא שכחו חובשים/מע"רים וציודים וכו' ובכל מקרה לאחר פיגוע תמיד נשאר אמבולנס אחד לפחות באיזור האירוע לכל נפגעי החרדה שמגיעים אחר כך. בנוסף, נוער לא יוצא לאר"נים אך יש תמיד חריגות בעניין הזה בגלל שיקולי קירבה למקום וכו', משתדלים שלא אבל קורה שכן, מה-גם שמוודאים תמיד שהכל בסדר עם אותו נער או אותה הנערה שהיו עדים לזוועות. אני מקווה שלא נצטרך יותר לטפל בנפגעים מפיגועים או בנפגעים בכלל אלא שרק ניילד.