התורה מבטיחה שכר עבור
התורה מבטיחה שכר עבור קיום מצוות ועונג על הפרתן. אם כן, נשאלת השאלה: מדוע רואים את הצדיק סובל ואת הרשע מאושר ("צדיק ורע לו, רשע וטוב לו")? מדוע בטרגדיות הגדולות, כמו השואה, אבדו יהודים מאמינים וילדים חפים מפשע רבים כל כך? הייחוד של עמנו הוא בגורלו המיוחד והמשותף. כאשר אחד מן היהודים חוטא – עלולים כולם להיענש, כי כל ישראל ערבים זה לזה. כולנו מצויים בסירה אחת. כאשר אחד מהנוסעים מתחיל לקדוח חור מתחת למושבו-שלו, אין זה עניינו הפרטי בלבד, שהרי במעשהו הוא גורם לטביעת הסירה כולה! זאת ועוד, פעמים רבות קורה שהצדיקים הם הסובלים ראשונה. ככל שהאדם עולה במעלות התורה והיראה, נדרש ממנו יותר. אמנם לצופה מן הצד, לאדם שלא למד אמונה נראים הדברים כבלתי מוסריים, אולם כאשר יודעים בבירור שהמוות אינו כליון אלא מעבר – הרבה מן השאלות מאבדות את עוצמתן. בעיקרו של דבר, קשה מאוד לדעת את הסיבות, שבגללן אדם אחד נענש ואילו חברו מקבל שכר. גם העונש וגם השכר נתונים בידי השופט העליון. אין ביכולתנו גם לדעת את המתחולל בנפשו של כל אחד ואחד – האם החוטא מרוצה מהצלחתו, והאם הצדיק אכן סובל, שהרי הגמול האמיתי עבור שמירת התורה הוא התורה עצמה, ההתקרבות אל הבורא והסרת כל ההפרעות הגשמיות. כל מצווה ומצווה – יש בה כדי להוסיף זוהר לנשמת האדם. כאשר אנו נמנעים מתענוג גשמי, כגון, המנעות מאכילת מאכל בלתי כשר, היהודי אינו מפסיד מכך, אלא להיפך, הוא זוכה! כלום יכול להיות גמול גדול יותר מהכבוד לקיים את מצוות האלוקים? http://www.arachim.co.il/ArticlePrivet.asp?tid=45&page=0 בימינו השיטה קרויה בשפה המדוברת במינוח "סטטיסטיקה". כאשר, לא עלינו, נהרגים כל שנה מאות אנשים בישראל בתאונות דרכים, במקום שהדבר יגרום לחשבון נפש מעמיק ביותר ולנקיטת אמצעים בלתי מתפשרים למניעת אסונות אלו, נקבר הנושא תחת המינוח "סטטיסטיקה", ממנו משתמע כאילו לא ניתן לפעול כמעט מאומה בנידון. גם כאשר אנשים מקפדים את פתיל חייהם בפעולות איבה למיניהן, אף לתופעה זו ניתן להתרגל בתואנה ש"זהו המחיר שיש לשלם". בתהליך זה עלולים להתרגל אפילו לתופעות האיומות ביותר. בפרשיות התוכחה המופיעות בפרשיות "בחוקותי" ו"כי תבוא" התורה מתייחסת בהרחבה לתופעה זו. מבואר בתורה שלדאבון לב, היסורים שעטו על עם ישראל לא הועילו להחזירו למוטב. למרות המכות הנמרצות העם המשיך בתהליך התדרדרותו. פשה בעם נגע ה"הליכה בקרי". במקום שהעם יבין וישכיל לחשוף את הסיבות הרוחניות שהמיטו עליו את היסורים, הוא בחר בשיטה שהגדירה את התופעות הכואבות כמקרים בלבד. אם אסון נתפס כעונש משמים, בכוחו להוביל לחשבון נפש ולתיקון המעשים. לעומת זאת, אם תולים הכל ביד המקרה, הסיכויים לשינוי קלושים מאד. התורה מבארת שאי הקניית שימת לב לנסיבות הרוחניות שבעטיין באו היסורים, מביאה לעתים קרובות להכבדת העונש. לצעד זה הבא משמים ישנה גם מטרה חינוכית והיא לקרב את העם לתודעה שמעשיהם הם הגורמים לצרות העוטות עליהם מכיוונים שונים. ההכרה והבחנה בשורש ממנו נובע הכל, בכוחן להביא לתיקון. דברים אלו הינם אקטואליים בכל דור ודור.
http://www.arachim.co.il/ArticlePrivet.asp?tid=45&page=6 אין אפשרות שבורא העולם לא משגיח על מה שנעשה. הרי יש כאן קל וחומר אם אתה מאמין שהוא מסוגל לברוא יש מאין קל וחומר שהוא מסוגל לפקח ולהשגיח. העולם והמציאות כולה מתנהלים על פי שתי הנהגות. הנהגה אחת מתנהלת על פי סדר טבע הבריאה. מאז ברוא אלקים את מערכת השמים וכל הכלול בה, הוא המציא והטביע בכל אחד מהברואים טבע קיים ומתמיד, שעל פיו כל מין ימלא את תפקידו בעולם. כלל עניני הנבראים המצויים בעולם, אם טוב ואם רע, נעשים על פי סיבוב מערכת השמים ומצבם. באופן זה הולך וסובב המהלך במשך כל ימות עולם. ההנהגה השניה, היא על פי ההשגחה הפרטית האלוקית. ה` משגיח על העולם בכלל ובפרט, בכל עת ובכל זמן, אם להרע לו או להיטיב לו, בהתאם לחשבונות הגמול והעונש. בהנהגה זו נעשים לעיתים ענינים הפועלים בשידוד המערכות ובשינוי הטבע וסדרי הבריאה, כפי שאמנם אירע במבול ובמהפכת סדום ועמורה, וכפי שאירע בדור המדבר, בקריעת הים, בירידת המן, בענני הכבוד וביתר הענינים המובאים לרוב בתורה. כאשר אנו מתבוננים בהנהגה הטבעית נראה לנו כאילו הסיבות הטבעיות הן הפועלות, ולכן, דומה הדבר בעינינו כאילו מוטבע בגורם החומרי מהלך פעיל וכאילו מוכרחת בו ההנהגה עפ``י הטבע שהוטבע בו מראש. אולם, חייבים אנו לדעת כי הכל מיד ה`, והמהלך הינו כולו רוחני ואין בו מקום לגשמיות בפני עצמה. מנפלאות הבורא הוא להראות לנו כאילו קיימת גשמיות בעולם, אולם האמת היא שאין עוד מלבדו. רק רצונו של ה` יתברך הוא המקיים את העולם. אדם הסובר שקיימים מציאות וטבע בעולם, והם מהווים כח בפני עצמו, עליו לדעת שזו טעות גמורה. בנוסף לכך גם אלו המאמינים שהכל נובע מאת הבורא, אולם הם סבורים שהקב``ה הטביע כוחות במציאות הגשמית לפעול, ולאחר הטבעת כוחות אלו מתנהל הכל על פי הכוחות הגשמיים, אף זו טעות גמורה. האמת היא שאין כל מציאות בעולם מלבד רצונו של ה` יתברך. כשם שאנו מבינים שהנסים אינם נובעים מהנהגה טבעית, עלינו גם להבין שאף הטבע מציאותו נס. אולם קיים הבדל ביניהם, הנס הוא גלוי והכל מבינים שלא טמון בו מהלך טבעי, ואילו הנהגת הטבע הינה אמנם הנהגה ניסית, אלא שהיא נסתרת, איננו רגילים להבינה, ולכן, אנו מייחסים אותה לגורם שמחוץ לטבע. אולם כאמור, הכל אחד ואין הבדל במקור התופעה. הנס והטבע שניהם נובעים מרצונו של בורא העולם ומנהיגו לנצח. http://www.arachim.co.il/ArticlePrivet.asp?tid=40&page=6
