../images/Emo45.gif והמשך OFF
במשהו לשי. יותר לי להתבטא בתור שמאלן-על? מישהו שנמצא בשוליים הסהרוריים של השוליים הסהרוריים? תודה. ובכן: כן. במידת מה, אני יכול להבין את חברי המחתרת היהודית (מה היתה כוונת המרכאות שהוספת, אגב?), את המחבלים המתאבדים, את החיילים שמשפילים נשים במחסום או מונעים מעבר של יולדות, את הטייסים שהורגים ילדים במסגרת הפצצה, וכן הלאה וכן הלאה (אני לא יכול להבין אנשים כמו ליברמן, למשל, שמתחננים למלחמה ואולי אפילו מאמינים שהיא באמת תביא לאיזו תוצאה חיובית, אבל זה סתם כי אני צר אופקים). לא זו בלבד שאני לא רואה צורך להתנצל על כך, אלא שאני גם סבור שההבנה הזאת *חיונית*. איך אתה רוצה לפעול בעולם, להביא שינוי (או להנציח את המצב הקיים, אם זה הקטע שלך), אם אתה לא מבין מדוע אנשים עושים את הדברים שהם עושים, ואילו תנאים מביאים אנשים לאיזה סוג של מעשים? הנטייה לזהות הבנה עם הזדהות, או עם הצדקה, היא לא רק שגויה. היא גם מסוכנת; היא מגבילה אותך, את תפישת המציאות שלך ואת יכולת הפעולה שלך. מה עשית בזה?