פיברו :-\
היי כולם!
המון המון זמן לא הייתי פה! התגיסיתי, ועבר עלי המון אז כמעט ולא היה לי זמן להכנס לפה
ממש ממש קיוותי שהפיברו יתנהג יפה, ויתן לי לתפקד בתקופת הצבא, אפילו קיוותי שבגלל שאני אהיה עסוקה כל הזמן אז הפוקוס על כאב יירד וחיי יהיו יותר כלים אבל לפיברו יש רצונות משלו... אולי במהלך היום הייתי מרגישה פחות את הכאב אבל הוא היה שם תמיד ובלילות הייתי קורסת.. היינו עבודים 13 שעות רצוף ואז בערב/לילה שכולם היו יושבים בכיף אני הייתי הולכת לישון, עייפה, עצבנית. כל היום היה סובב סביב חישוב השעות שאני אשן בהם. הפיברו גם הפריע לי בעבודה, הזכרון לטווח קצר שלי (שדפוק לגמרי בגלל הפיברו) גרם לי לצאת מטומטמת כל כך הרבה פעמים (מה שאני ממש לא) וגרם לי לעשות טעויות שגרמו למתחים לא נעימים עם הבנות.. וחוצמזה שנכנסתי לתוך הצבא בלי הפליק של הטירונות והקורס אז הסטירה קרתה לי בבסיס. הכל היה חדש לי, פתאום גרתי עם 5 בנות שאני לא מכירה (וגם לא ממש מחבבת), הייתי צריכה לשתף אנשים זרים במצב הבריאותי שלי כדי שיבינו ויתחשבו.. היה לי קשה.
בגלל כל העבודה, הדברים החדשים, לפעמים הדברים הטובים ולפעמים הרעים הכאב לא היה ב"פוקוס" אבל גם הקשבתי פחות לגוף, לא נחתי. בסוף הגוף קרס, אלו לא היו תמונות יפות בכלל. בסוף החלטתי שהגיע הזמן לעבור ליומיות, לעבור לתפקיד פחות תובעני. לפחות לביינתים. למה לביינתים? כי אני מתחילה טיפול חדש- תא לחץ! 40 טיפולים, 5 ימים בשבוע, שעתיים כל טיפול. המפקדת שלי (שיצאה מלכה) אישרה שאני אגיע לבסיס כל יום ב-13:00! אני מקווה שזה יעזור. אין לכן מושג כמה אני מקווה, זה המוצא האחרון לפני קנביס,ואני לא רוצה להתחיל להיות תלויה בו, גם לא למשך חודש-חודשיים (שזה הזמן שאני אמורה לקחת אותו כדי שהכאב יירד ואני אוכל להתחיל לעשות ספורט). הלוואי שזה יעזור. הלוואי.
היי כולם!
המון המון זמן לא הייתי פה! התגיסיתי, ועבר עלי המון אז כמעט ולא היה לי זמן להכנס לפה
ממש ממש קיוותי שהפיברו יתנהג יפה, ויתן לי לתפקד בתקופת הצבא, אפילו קיוותי שבגלל שאני אהיה עסוקה כל הזמן אז הפוקוס על כאב יירד וחיי יהיו יותר כלים אבל לפיברו יש רצונות משלו... אולי במהלך היום הייתי מרגישה פחות את הכאב אבל הוא היה שם תמיד ובלילות הייתי קורסת.. היינו עבודים 13 שעות רצוף ואז בערב/לילה שכולם היו יושבים בכיף אני הייתי הולכת לישון, עייפה, עצבנית. כל היום היה סובב סביב חישוב השעות שאני אשן בהם. הפיברו גם הפריע לי בעבודה, הזכרון לטווח קצר שלי (שדפוק לגמרי בגלל הפיברו) גרם לי לצאת מטומטמת כל כך הרבה פעמים (מה שאני ממש לא) וגרם לי לעשות טעויות שגרמו למתחים לא נעימים עם הבנות.. וחוצמזה שנכנסתי לתוך הצבא בלי הפליק של הטירונות והקורס אז הסטירה קרתה לי בבסיס. הכל היה חדש לי, פתאום גרתי עם 5 בנות שאני לא מכירה (וגם לא ממש מחבבת), הייתי צריכה לשתף אנשים זרים במצב הבריאותי שלי כדי שיבינו ויתחשבו.. היה לי קשה.
בגלל כל העבודה, הדברים החדשים, לפעמים הדברים הטובים ולפעמים הרעים הכאב לא היה ב"פוקוס" אבל גם הקשבתי פחות לגוף, לא נחתי. בסוף הגוף קרס, אלו לא היו תמונות יפות בכלל. בסוף החלטתי שהגיע הזמן לעבור ליומיות, לעבור לתפקיד פחות תובעני. לפחות לביינתים. למה לביינתים? כי אני מתחילה טיפול חדש- תא לחץ! 40 טיפולים, 5 ימים בשבוע, שעתיים כל טיפול. המפקדת שלי (שיצאה מלכה) אישרה שאני אגיע לבסיס כל יום ב-13:00! אני מקווה שזה יעזור. אין לכן מושג כמה אני מקווה, זה המוצא האחרון לפני קנביס,ואני לא רוצה להתחיל להיות תלויה בו, גם לא למשך חודש-חודשיים (שזה הזמן שאני אמורה לקחת אותו כדי שהכאב יירד ואני אוכל להתחיל לעשות ספורט). הלוואי שזה יעזור. הלוואי.
