פחות אבל עוד כוא...

[יצחק יסעור-לנדאו]

פחות אבל עוד כוא...

טוב, תעשי את זה. מה אכפת לי, יהיה מה שיהיה, תעשי מה שתעשי, אפילו אם את רוצה לפגוע בעצמך, אפילו אם חותכת את עצמך, אפילו אם מתכחשת לעצמך, אם את לא מאמינה, אם את לא רוצה, מה אכפת לי- זו בחירה שלך. רק הזהרי במילים שלך, שלא תתני להם לעלות עלייך שלא תתני להם לסגור אותך שלא תתני להם לפתוח אותך שלא תתני להם... אל תתני להם... חמודה, את עוד צעירה. מוקדם מדי בשביל לחשוף את עצמך. בשביל לסגור את עצמך. מותר לך לרחם על עצמך אבל אל תשקרי לעצמך כן, מתוקה שלי, אני יודעת שכואב לך אל תדאגי, זה יעבור עוד מעט. עוד מעט הכל יעבור. חמודה שלי, אל תדאגי... הנה הסוף מגיע... ששש...חמודה שלי, היי שקטה. כבר נגמר. ועכשיו, כבר לא כואב? -פחות, אבל כואב.

 

[אהליבמה]

וואו..

אמאל`ה.. הכל היה .. קשה, וישר ללב, ממש חד.. אבל הסוף..? זה הזכיר לי גסיסה.. תתקן אותי אותי בבקשה.. ? תגיד לי שהבנתי לא נכון..? זה קשה מדי.. ואיך כואב אחרי שנגמר..? מקווה שזה רק שיר.. שזה לא מניסיון.. לילה.. רגוע לכולם

 

[יצחק יסעור-לנדאו]

אהליבמה...לא להבהל...

זה...לא בדיוק גסיסה. זה יותר סיום. נגמר משהו, זה עבר לי, עברתי את התקופה הזאת. ומישהו שדיברתי איתו באינטרנט הרבה שאל ``אז עכשיו לא כואב?`` אז ציטטתי ``פחות, אבל כואב`` וזה הוביל לשיחה ולשיר. התכוונתי לומר שכבר לא רע אבל עדיין יש צלקות. מכל דרך שתסתכלי. נ.ב יצחק יסעור-לנדאו זה רק כינוי, פעם קראו לי יעללה אבל היה בלאגן ושיניתי את השם. זה משהו כמו ערן צור וכרמלה גרוס-וגנר. תודה שהגבת, יעל.

 

[רותי ב.]

כואב בתוך הנשמה,

הקטע הזה, כאבים של הגוף, לרגעים, לפעמים ארוכים לפעמים קצרים לא מרפאים כאבים של הנפש, שריטות, חבלות. לא יודעת מה ירפא את אלו, ודאי שלא צלקות-גוף שנגרום לעצמנו, ודאי שלא מילים קשות שנשמע מהקרובים לנו, אולי חיבוקים, אולי אהבה, אולי כל כך הרבה דברים אחרים שלא ראיתי בהודעה הזו, ואולי הם היו שם, בין המילים הקשות, חבויים היטב, כל כך היטב שגם את לא הצלחת להבחין בהם. ימים טובים, מזמינה בשבילך, עד כמה שאפשר...