פחד

פחד

משונה. לומדים וצועדים בדרך. הדרך. דברים חדשים. אחרים. אמונה. חסר שמתמלא. העיניים נפקחות. הראש נרגע. יש תשובות לשאלות מהותיות. יש סדר בכאוס. ופתאום... ילדה אחת משנה לך את הפאזל. בת 7. כאן. ממול. נופלת מתה פתאום בפתח כיתה א´ ואתה עומד עם התובנות שזה עתה רכשת, ומתנסה בתובנות ההתנסות. ותוך כדי תנועה אתה צריך לסדר לעצמך את הדברים בראש, ולבוא עם משנה סדורה לילדים. על הנשמה. על האי צדק והעוול. תשובה לפחד. פחד מוות מהמוות. והדברים נראים אחרת. גם במצב כזה של מצוקה. ההבנה שהסופיות של המוות היא בראש שלנו רק, וזה לא פוגע בקיום של האבל. של הצער. ולמרבה הפליאה, אתה מצליח לתת תשובות. לעצמך. לילדים. אולי הדור הבא יהיה נקי מאותו פחד מהמוות שאנחנו נושאים בתוכנו ומשמש בלם לכל כך הרבה שאיפות, מאוויים, אהבות? באהבה לכולם.
 

אלדר

New member
יקירי אז ככה........

למרות שקראתי את זה פעם אחת ממש בדיוק לא הבנתי ממש את העיקרון של הקטע הזה....... בכלל לא הבנתי כלום מזה.... אבל מה שאני יגיד לך הפחד מהמוות לא יעלם אף פעם......... זה לא הגיוני! אתה כל החיים תפחד מזה!!!! ורק כשזה יגיע אליך אתה לא תפחד מזה!!!! זה תמיד ככה.. רק כזה קורה לך אתה מבין שזה אמור לקרות.... ואי אפשר לשנות את זה ורק נזכר ב"טוב" שהיה לך בחיים..... שלך אלדר
 
../images/Emo2.gif אמאאאאא

נשארת דוממת מול מסך. הודעה קשה. חודרת "שריון". כשכואב אז כואב. אז כואב כואב. ושום תובנה לא יכולה למחוק את הכאב הזה. כי משהו ממני מת שם, כשמישהו מת לי. מישהו שאני מכירה. וככל שהוא יותר קרוב אלי - הכאב גָּדֵל, כי הוא "מחובר" אלי יותר. ואז המשהו הזה שמת איתו תופס בי חלק יותר גדול. ופחד המוות הזה... פחד המוות הוא נר לרגלי - לחיות! הוא הכוח המניע לניצול החיים ולעשייה. ככה אני רואה את זה.
לרגלַי.
 

אלדר

New member
לא מסכים איתך......

אסור שזה יהיה כך! זו הטעות של האדם של האגו את לא מבינה??? אם מה שאת אומרת אז הדרך הטובה ביותר זה למות בגיל צעיר כדי לא לראות את כולם מתים! הסבים ההורים החברים והידידים......המשפחה.. הדודים..... הכל....... אבל בכל מקרה חיים! וזה בגלל שלומדים לחיות אם זה......... אחרי כמה זמן אתה מבין שזה היה צריך לקרות שזה לא נורא ממש.. אז יש לך חלל ריק בתוכך... אבל אותו אפשר למלא אם מישהו אחר או מישהי... תמיד אפשר................................... רק צריך לחשוב על זה ומה שאמרת זה לא ממש נכון....... וזה מאוד כואב שמישהו קרוב אליך מתאבד כמו שהוא מת...... שלך אלדר
 

eliii

New member
כן כואב לנו...אני לא צמחוני

גם להם כואב...אנחנו טוענים שהם פחות חכמים ...אולי זה העב"מים אומרים עלינו...."יוסיף דעת יוסיף מכאוב"......אנחנו בני אנוש בגלל השכל הראש הגדול....כואבים יותר...זוכרים יותר....אולי גם נהנים יותר...נראה שכך אבל אנחנו רק בני אנוש...כן ...כמו להוותר לבד כשכל חבריך מתחתנים ...הבדידות....אולי יום אחד נחיה לעד...ואז אז...במקום להתאבד רק יקפיאו לאלף שנים....
 

אלדר

New member
יקירתי את טועה.........

אולי בקשר היה זה נכון...... אבל עצב וצער חיבוק לא מקל... גם לא אהבה באותו זמן של צער וכאב..... אני ניסיתי! גם לא סמים! ולא שום התמכרות אחרת! שום דבר לא עוזר בכזה מצב חוץ מלהבין את המצב עצמו ולצאת מימני....לבד................ שלך אלדר
 

אלדר

New member
לא משנה כבר.......

עכשיו אני לא יכול להכנס חזרה לראש שלי.... סליחה...... אבל זה כבר לא חשוב.............. אם לא הבנת את זה....... אז לא רק שזה מחזק את המילים שאני אומר שאף אחד לא מבין אותי אף פעם זה גם ממש לא חשוב כנראה!!!! שלך אלדר
 
מ´זתומרת לא חשוב?

ומה פתאום אף אחד לא מבין אף פעם? רגע..רגע... מה התיאשת כל כך מהר? אז קראתי עוד כמה פעמים. וממש לא הבנתי מה לא הבנתי אתה מתכוון להגיד שעד שלא מבינים (במובן הרחב של המלה), החיבוק, האהבה וכל דומיהם הם כמו אספירין למחלה? רק מורידים את החום ולא מטפלים במקור המחלה. ואם לזה התכוונת אז חושבת שיש בזה הרבה מהאמת. הכאב הולך ופוחת רק עם "הבנה" של המוות והפנמה שלו. ויכולות להיות הבנות מכל מיני סוגים. אחת מהן היא למשל שהנשמה לא מתה. ויחד עם זאת אלדר כשאתה חולה... אם יש משהו ש"רק" מוריד את החום... יש בזה הקלה גדולה אחת שלא מתייאשת בקלות
 

אלדר

New member
אני לא מתיאש בכללל

זה משהו אחר..... אין לי כוח להסביר את זה שוב...... לא משנה אני יגיד לך אחר כך הכל.. כנסי אולי כבר לאי סי.... 124372817 בבקשה........... שלך אלדר
 

אילה.

New member
מוות של ילדים

תמיד מזעזע אותי... מזעזע יותר ממוות של גדולים... כאילו, לא לזה התכוון המשורר... זה לא אמור להיות ככה... ובכל זאת, זה קורה. אצלנו, אצלם, כאן, שם ובכל מקום. ובתפישה הכוללת, אם זה קורה, הרי שכך היה צריך לקרות... ויש הסברים ויש תפישות ויש אמונות לזה, אבל, זה לא מפחית מהכאב אפילו מילימטר... זה הולך איתו ביחד. אני את הנסיך הקטן שלי לקחתי לקברו של אבי מההתחלה, ממש מינקות. לא הסתרתי ממנו את זה. לא חסכתי. ועד היום, כל שנה, אני מקפידה לקחת אותו. מדהים לראות אותו מתרוצץ לו בין הקברים, משחק שם עם הצעצועים שלו, היום כבר קורא את מה שכתוב על המצבות... מחפש שמות מצחיקים... תמונות יפות... דברים מיוחדים שמושכים את העין... שואל, מתעניין, בודק... והתשובות שלי? אלה כמובן תואמות את האמונות שלי, על החיים כגלגל, על המוות כתחנה בדרך... אבל לדעתי, איש באמונותיו, זה לא מה שמשנה. מה שמשנה זה להעביר להם, לענות להם, לתת להם... לא להסתיר ולהחביא... ואולי ככה, פחד המוות שלהם יהיה קל יותר להכלה... אולי... הלוואי. ולהם, שאיבדו... לבי איתם...
אילה לילה טוב בוקר טוב
 
יש איזה ספר...

קוראים אותו שורשים ושיעורים בזמן. ד"ר בריאן וייס. כתוב רע ספרותית. כתוב מדהים תובנתית. נותן עוד פרספקטיבה על התחנות שלנו. לא... לא בחיים. בכלל. החיים והמוות והחיים והמוות והחיים והמוות וגו´ תודה לאילה שלנו
ומה שהתכוונתי לומר למעלה זה שאותם קטנים של היום אולי לא יצטרכו את הספרים האלו, אם נשכיל. למדתי גם שמדיטציה יכולה להיות אמצעי מצויין להתייחדות ואבל. מושג המוות קיבל אצלי את הלגיטימציה לנגוע. למשש. להכיר. באהבה לכולם.
 

ינאיB

New member
מומלץ יותר ספר ההמשך

"ריפוי בנבכי הזמן" של ד"ר בריאן וייס ,שהוא הרבה יותר מקיף ומחודד. אכן גם הוא כתוב באופן קצת רע מבחינה ספרותית ,אך מאיר עיניים בצורה מדהימה.
 
המוות הוא החידה של החיים

המוות הוא החידה של החיים, החיים הם החידה של עצמם. ,האם המוות נוצר כאשר החיים רוצים כבר לחזור אל עצמם, כמו ילד שהשתולל דיו ורוצה כבר לחזור אל עצמו ? או שבזמן מסויים הם מתחרטים על יציאתם מהמקום שממנו באו ועל כן הם רוצים לחזור בחזרה ? ואולי הם חוזרים וחוזרים על עצמם, פעם בתחפושת של ילד ופעם בתחפושת של זקן ? אך מדוע לפעמים הם אומרים לא לעצמם, ולפעמים הם נותנים לעצמם להזדקן ? פרי מגדים.
 

ayali

New member
המוות.

למה? עם כל המודעות היפה של כולנו המוות זהו הדבר שהכי קשה לנו להסביר ולהבין מלבד שזוהי עובדה נקודה. המוות זהו הקרש שנכנס לנו בין הגלגלים או אם תרצו משבש לנו את כל התובנות היפות שלנו. המוות ובמיוחד כמו זה של הילדה מביא אותי לחשוב שהכל אבל הכל הבל הבלים ופשוט אסור לבזבז אנרגיות מיותרות שאנחנו בדרך כלל מבזבזים בשיגרת היום יום. ושתמיד נעצור לחשוב כשרע לנו, שהיום אנו פה ומחר כבר לא ולכן אנו צריכים לקחת את החיים בקלות ולהימנע מעיסוק בקטנות.
 
למעלה