פחד

alphadelta

New member
פחד

אנחנו דואגים לגור באיזורים מעורבים. עם אנשים מכל העולם. מה שקל בדרך כלל באיזורי הי-טק ואוניברסיטה.
ועכשיו, אני מפוחדת. על שלב של פאניקה. אני קוראת על בית ספר בפנסילבניה שתלמידים בו חגגו עם שלטים של ״עליונות לבנה״. אני קוראת על בית ספר בניו יורק שרוסס עם צלב קרס. אני קוראת על צעדת נצחון של ה קיי.קיי.קיי. שומעת מישהו ברדיו אומר שאין לו משהו נגד יהודים אבל כבר יש להם מדינה.אני פוחדת. אוהבת לגור עם שכנים מדתות ולאומים שונים. מעולם לא פחדתי לדבר עברית ברחוב.
האם כל זה ישתנה ? האם פשוט הייתי עיוורת עד עכשיו?
איך אתם מתמודדים עם המצב? ואם אתם לא בארצות הברית, איך המצב אצלכם? האם קל להיות מישהו שאניו בדת השולטת או הצבע השולט?
 
אוץ!!! אני שומעת את הפחד במילים שלך

ורוצה להאמין שזה רק לרגע אחד. שזה לא אמיתי.

היתה תקופה שגם בבריטניה, סקוטלנד ספציפית, היו סיפורים על תקיפות של אנשים עם כיפה על הראש, נשים עם מגן דוד על הצוואר, חרם על סופר או קניון שמכרו מוצרים מישראל. הרגשתי את הפחד, למרות שאני חיה על אי בודד בצפון הרחוק.

אחרי המלחמה האחרונה בישראל לפני שנתיים ובמצב של תקיפות יהודים ביקשתי בביה"ס לא לציין את העובדה שבוני יהודיה. יש אצלנו אפשרות לרשום ללא דת. הרגשתי שזה יותר בטוח לה. מי יודע לאן מגיעים הרישומים האלה


התקופה הזאת עברה. דהיינו לא שומעת על המקרים האלה יותר, לא בהכרח עברה. די יכולה לקשר לתקופה שבה רץ הקמפיין להפרדות סקוטלנד מאנגליה ואחרי כן היפרדות בריטניה מאירופה. מעלה את כל ה... מהחורים לצערי
אני תקוה שהרוחות ירגעו מהר גם אצלכם
 

rona73

New member
גם אני מנסה לא לדבר בפומבי עברית

הילדים שלי הולכים לבית הספר היהודי. היו תקופות שגם אני פחדתי .
לא מדברים עברית מחוץ לבית וגם לא רוצה שיראו שום סממן יהודים כמו מגן דויד או משהו בעברית......


אנחנו בבולגריה.אין משהו מיוחד כלפי היהודים אבל כן כלפי זרים ז"א הפליטים.

 

alphadelta

New member
אבל אף פעם לא הייתי במצב הזה

מעולם לא פחדתי לדבר עברית ברחוב. או ללכת עם כיתוב עברי על הבגדים, או ללכת לבית הכנסת או להתגאות במזוזה שעל הדלת.
אני משערת שאני נשמעת הסטרית. אבל זה נראה לי מפחיד להסתיר את מי שאני בשביל הבטחון. וכמובן שבשביל שלום ילדי אעשה הכל. זו לא השאלה בכלל. אבל לא חשבתי מעולם שאאלץ לשאול את עצמי את השאלות האלה.
 
את צודקת


ההחלטה להפגין או לא להפגין את המוצא והדת שלך צריכה להיות שלך, משהו שנובע מהסגנון שלך וההעדפות הפרטיות שלך. אם היא מושפעת מפחד או צורך לגונן, סימן שהחברה שאת חיה בה היא על הפנים, או בתהליך הידרדרות - או שאת סתם מודאגת ובעצם אין ממה לדאוג.
&nbsp
מהמקום שבו אני נמצאת (מלבורן, אוסטרליה), אין לי מושג אם הפחד שלך מוצדק או לא
אם כי לי הוא נשמע די מוצדק, והלוואי שיכולתי לתרום לך מחשבה מועילה בנושא...
אני רק יודעת שבעלי ואני, כשהתחלנו לחשוב על מעבר, הורדנו את ארצות הברית מסדר היום מאוד מאוד מהר, בגלל התרבות המשוגעת שלה. זה היה לפני 11 שנים וברור שלא חזינו משהו כמו טראמפ, אבל טראמפ לא הגיע בן יום, או לחלל ריק.
&nbsp
אני גם חושבת שאני לא הייתי מוכנה להתחיל להצניע את עצמי. פשוט, יש מצבים שבהם גם ההצנעה הכי גדולה לא עוזרת, ואת משלמת את המחיר על היותך את כך או אחרת... אז או שהייתי ממשיכה לדבר עברית וללבוש מה שבא לי בראש מורם, או שהייתי אומרת "הגיע הזמן להתחפף מפה", לוקחת את הדיפלומות והנייד במזוודה, ועוברת למקום שפוי - עד כמה שזה אפשרי.
&nbsp
אנחנו מדברים עברית בחוץ נון-סטופ, ובינתיים אין לי שום סיבה, חיצונית או פנימית, להשתנות.
 
ובכלל...

כשהתמקמנו פה עם ויזה קבועה, המטרה שלי היתה לתת לילדים שלי אפשרות לגדול כאזרחים, לא כחיילים-בהשעייה-זמנית-עד-שיגדלו (ואז שיוכלו לבחור בעצמם אם להיות מדענים או בנאים או חיילים או מכבי-אש, אלוהים ישמור). אוסטרליה היתה ועדיין הינה בחירה מאוד טובה לצורך העניין. אבל זכרתי היטב שאין ערובה לכלום, שיכול להיות שהמצב יתדרדר, גם כאן, ושלא יהיה מנוס מעוד מעבר. פשוט כי ככה זה בחיים... בטחון ארוך-טווח הוא אשלייה.
 

rona73

New member
תקופה חדשה יש בכל העולם!! כולל ישראל.

רוצה לספר שגם בארץ יש פחד מסוג כזה.
ז"א- המיעוט לא משנה מהו חיי בפחד.אפרט ,ערבי ישראלי והשמאלניים צריכים לחשוב פעמיים אם לעשות משהו או לוותר .
רוצה להגיד שיוצא שגם אני מסתירה מי אני בארץ! בבולגריה אני גאה להיות ישראלית
 
פחות מרגישה את זה וגם יש שמירה כל כך קפדנית

אצלנו בביה"ס שהסיכוי שיקרה משהו קטן אבל אני בכל מקרה בחרדה מזה שלוקחים אותם לפארק ועם זה שיש ליווי של מאבטח בדרך לשם -זה עדיין מלחיץ מאוד. אני אישית לא מדברת איתם בעברית כשאנחנו בחוץ, אולי רק בפארק עצמו מרגישה בנוח לעשות את זה.
 

forglemmigej

New member
זהירות יותר מפחד

אני הייתי בסטמבול בשדה תעופה אטאטורק לפני שבוע וכל הזמן שמתי את הדרכון עם הגב למעלה שלא ידעו מאיפה זה , מה שבטוח, מצד שלישי למי יש עוד בעולם דרכון בצבע כחול
מצד חמישי דרכון טורקי הוא גם אדום כמו של האיחוד , אף פעם אי אפשר לדעת, מדברת עברית ברחוב אבל לא בקול רם, בנייד ממש לוחשת למרות שאין סיכוי שמישהו יבין את שפת האם, לא קוראת ספרים בעברית במקומות ציבוריים כמו רכבת או בתי קפה אין מה לנפנף בזהותנו
 

carlimi

New member
מודה

שאני לא שותפה לתחושות האלה.
אני בהחלט מבינה אותן, ושומעת על מקרים מעצבנים ונוראיים בכל מיני מקומות בארה"ב, אבל אני אישית לא חווה אותן בעצמי, וטרם נתקלתי בחוויות מהסוג הזה ב 4 פלוס שנים שאנחנו חיים בארה"ב.
מעולם לא הסתרתי את היותנו יהודים/ישראלים, לא בחוץ, לא בבית הספר (הילדים בציבורי) ולא בשכונה. אמנם אין לנו כל סממנים ישראלים/יהודים עלינו באופן גלוי (שרשרת מגן דויד או מזוזה) אבל זה לגמרי מרצון וממש לא מפחד. גם בישראל לא היו לנו אף אחד מההנ"ל. אנחנו חילונים כופרים אתאיסטים, והילדים שלי מעולם לא ביקרו בבית כנסת, לא כאן וגם לא בישראל.
אני מדברת איתם תמיד עברית בכל מקום, למעט מקרים בהם חברים אמריקאים שלהם איתנו, ואז זה פשוט נחשב ללא מנומס.
כל מי שאנחנו מכירים, מכל דת שהיא, יודע מהיכן אנחנו באנו.
בבית הספר של הילדים שלי יש מגוון כלכך גדול של תרבויות ושפות שזה פשוט נהדר! מעולם לא שמעתי על תקרית כזו או אחרת, ואני יודעת ורואה שבית הספר תומך ודוגל בסובלנות וזה מורגש כל הזמן.
עצוב מאוד לשמוע ולקרוא את מה שאתן כותבות, ואני כולי תקווה שהרוחות יירגעו בקרוב מאוד (למרות שכולנו יודעים שהאלימות, השנאה, הגזענות - כולם היו שם גם קודם, עוד לפני טראמפ).
 

alphadelta

New member
לא מעצבנים - מזעזעים

אבל למרות שארצות הברית גדולה, כשסטודנטים מקבלים מייל גזעני בגלל צבע עורם, אפילו שזה לא בעיר או במדינה שלי, זה מטריד אותי. כשצלב קרס מצוייר על בית כנסת , אפילו שזה לא בעיר או במדינה שלי, זה מטריד אותי. בית הספר של ילדי גם הוא מגוון וכך מקום מגורינו. אנחנו כולנו אזרחים אמריקאים. אבל זה עושה את זה גרוע יותר. זה אומר שאני חלק ממי ששלח כמו חלק ממי שקיבל אימיילים. האלימות, השנאה, הגזענות - אכן כולם היו שם גם קודם. וזה - גם מפחיד אותי. גם אני מלאת תקווה שהרוחות יירגעו בקרוב. אבל זה לא מה שחשבו באירופה של 1938 ?
 

carlimi

New member
צודקת

אני מתקנת - מזעזעים. מאוד.
לא אמרתי שזה לא מטריד אותי. זה מאוד מטריד, ובעיקר מעציב.
אין קשר להיכן אני גרה, ולכן גם לא ציינתי את זה.
 
למעלה