פחד ממקומות חדשים

תמRי

New member
פחד ממקומות חדשים

בטח כבר עלה לדיון מספר פעמים , אשמח לתובנות שלכן ו/או הפניה לדיונים קודמים. בני הבכור בן 5. יש לי גם בת 3 ובת 9 חודשים (שנולדה פג בחודש שישי), מאז הלידה של האחרונה, שהיתה טראומטית וגררה אשפוז לא צפוי שלי ואשפוז ממושך שלה (3 חודשים) בני סובל מחרדת נטישה . מילד חברותי הוא הפך לביישן ומסוגר, לא רוצה ללכת בלעדינו למקומות חדשים, לא רוצה ללכת לחברים מהגן בלעדינו. אני רוצה לשלוח אותו לקיטנה קטנה עם עוד 4 ילדים מהגן שלו. בקרנו במקום והוא מאוד נהנה שיחק , צחק , אכל. אבל לא רוצה ללכת בלעדי לשם. אני רוצה שהוא יהיה שם כדי שלא יתנתק יותר מדי מחברת הילדים בגן (הוא ממשיך שם גם בשנה הבאה), וגם כי אני רוצה שהוא כן יתנסה בניתוקים קצרים ממני, כדי שיפנים את העובדה שאני לא אברח לו לשום מקום. התיעצתי עם הפסיכולוגית של הגן וגם היא ייעצה לי לתת לו להתנסות בניתוקים ממני (ומאבא) כדי שיפנים לאט את הענין. יחד עם זאת אני מבינה את הפחד שלו (הוא אומר במפורש שהוא מפחד שאנחנו נעלם לו). דוגמה נוספת, יש לילדה מהגן מסיבת יום הולדת, הוא מיודד עם הילדה בגן אבל לא רוצה ללכת ההסבר , אותו הסבר. אז מה השאלה? מה אני עושה נכון או לא נכון? מה אני עוד יכולה לעשות ולהסביר? אני מקבלת את הפחד שלו אבל חוזרת ומסבירה לו שהוא צריך לפעמים להתגבר על הפחד כדי להכיר מקומות חדשים ואנשים חדשים. רוצה לציין שהוא ילד מאוד סקרן שואל המון ומעסיק את עצמו באופן נפלא ומלא דמיון.
 

תמRי

New member
אף אחת?

מקפיצה
 

לורליי43

New member
עד כמה ניסיתם לעשות את מה שהוא

מבקש? נשמע לי שאם זה היה מתאפשר, הייתי באה איתו לקייטנה. יכול להיות שאחרי כמה ימים הוא ישחרר אותך- הרי לגן הוא הולך, לא? למסיבת יום ההולדת הייתי מלווה אותו, ואולי מציעה אחרי כחצי שעה את האפשרות לעזוב לחצי שעה ואז לחזור. בנוסף, נשמע שאולי הוא צריך איזה שהוא ליווי של איש מקצוע. בכל מקרה, לא בלחץ.
 

לאה_מ

New member
גם אני חושבת כך -

אם הוא כבר היה עצמאי, נראה לי הגיוני שהיכולת הבסיסית קיימת, אלא שהוא כרגע בשלב בו הוא מרגיש זקוק לתמיכה וליווי שלכם. במקרה כזה נראה לי סביר לספק לו את התמיכה הזו. מן הסתם עם הזמן זה ילך ויתמתן, ככל שהצורך הזה יסופק. אני משערת שאם תלכו איתו למספר מסיבות יום הולדת, אחרי מספר מסיבות הוא יסתפק בנוכחות שלכם רק בתחילת המסיבה, ומאוחר יותר הוא גם יסכים ללכת לבד.
 
אני הייתי מנסה לרדת לעומק העיניין

הרי ממה שהבנתי אף פעם לא נעלמתם לו , גם באישפוז הוא ראה אותכם והיה עם אחד ממהורים לא? אולי מקור הבעיה היא אחרת - אולי הוא שמע סיפורים ממשפחות אחרות אולי שמע על מוות אני חושבת שיש מקום לדובב אותו מהו מקור הפחד ולהתעמת עם הפחד מהמקור - ועד אז כדי לספק לא את הביטחון במלא שאתם לא עוזבים אפילו בשיגרה אתם משאירים אותו אצל חבר וקובעים איתו ב 18:00 אני באה לקחת אותך וכד' שיהיה ברור החזרה והמפגש הבא. ואם זה לא עובד לדעתי יש מקום להתערבות מקצועית.
 

תמRי

New member
כשהתיעצתי עם הפסיכולוגית של הגן

היא אמרה שמבחינתו כן נעלמתי באיזושהיא צורה כי האשפוז שלי קרה במפתיע, כלומר נסעתי לבית חולים בערב, הוא היה ער ולא חזרתי. הוא ראה אותי רק אחרי יומיים כי הייתי במצב לא טוב. מאבא שלו הוא לא נפרד באותו זמן פרט לביקור שיגרתי בגן. חוץ מזה ההסבר שקיבלתי היה שדוקא כשחזרתי הביתה מאשפוז, אחותו הקטנה נשארה בבית חולים. הוא ידע שיש לו אחות חדשה (הסברנו לילדים שהתינוקת נולדה מאוד מאוד קטנה וצריכה לגדול קצת עד שתצטרף אלינו הביתה), מבחינתו הוא אולי דמיין שמכיון שאותה "נטשתי" בבית החולים, אני עלולה "לנטוש" אותו יום אחד. ובאמת הפחדים הגיעו בעוצמה גדולה יותר בתקופה שאני הייתי בבית,והיא היתה בפגיה. המצב היום כבר הרבה יותר טוב, התינוקת החדשה כמעט חצי שנה בבית, והחרדות קטנות יותר מבעבר,אך לא נעלמו לגמרי.
 

תמRי

New member
../images/Emo41.gifעדכונון

אתמול הוא לא רצה ללכת למסיבה גם לא בליווי שלי. לא הלכנו. היום לקחתי אותו לקיטנה,ואמרתי לו שאשאר איתו עד שהוא יסכים שאני אלך. הגענו , הוא התקבל בחיבוקים ע"י החבר מהגן וקיבל מתנה משאית, התחיל לשחק. אני ישבתי בצד ואחרי כחצי שעה שאלתי אם אני יכולה ללכת , אמר שכן. הלכתי. עכשיו אני מקווה שהוא יהנה ולא יקראו לי באמצע היום. ביקשתי שיקראו לי אם הוא מרגיש עצוב או יתחיל לבכות שהוא מתגעגע.
 

לאה_מ

New member
תמשיכי לעדכן אותנו. יופי שהוא הסכים

ללכת לקיטנה. ונקרע לי הלב מההודעה שלך קצת יותר למעלה על הפחד שלו. עושה חשק לחבק אותו חזק. אז עשי זאת בשמי בהזדמנות
 
למעלה