פחד מהשירותים

[אבי 122]

אני מבין

שלמוטרדת יש קושי גדול מאוד- בנושא שימוש בשרותים. למיטב ידיעתי הטיפול במסילת ציון הוא יקר במיוחד לדעתי ניתן לקבל טיפול טוב- במקום אחר, בעלות נמוכה בהרבה. שאלה לעמיאל: איזה טיפול פסיכולגי קיבלת ? בדרך כלל, טיפול פסיכולוגי רגיל אינו עוזר לבעיות שקשורות ל OCD טיפול CBT- עשוי לעזור.

 

[המוטרדת1]

תשובת המוטרדת

לצערי ניסיתי כבר טיפול במסילת ציון + כדורים לפני שנתיים וזה לא עזר לי וגם היה יקר מאוד. מצד אחד כדי להיפטר מהבעיה אני מוכנה לשלם כל הון שבעולם. מצד שני עד עכשיו כלום לא עזר לי וכגבר הוצאתי הרבה כסף...בלי להתקדם לפתרון הבעיה

 

[המוטרדת1]

פחד מהשירותים

למישהו מכם יש בעיה עם השירותים?

 

[אבי 122]

תגובה למוטרדת

אני ממליץ לפנות לתחנה לבריאות הנפש- במקום מגורייך.

 

[המוטרדת1]

המשך בעניין השירותים

אני מאוד נרתעת מחדר השירותים. קל וחומר לגבי שירותים של אחרים או ציבוריים.יש לי ילדה בת שנתיים ואני מפחדת מהרגע שני אצטרך לגמול אותה מהחיתול. מישהו חווה משהו כזה?

 

[udi1982]

מוכר לי...

היו לי פחדים משרותים בכלל עד גיל 15 אפילו בבית הייתי נכנס בפחד איום... בבית זה עבר וגם בשירותים יחידים. אבל בציבוריים אני חייב שיהיו אנשים בתאים האחרים כדי לא להיות לבד... אני יודע מה את עוברת...(גם מבנה השירותים מפחיד...)

 

[המוטרדת1]

המשך

אני פשוט נגעלת מאוד מהשירותים. לא מפחדת מהמבנה

 

[אבי 122]

תגובה למוטרדת

אני ממליץ בחום- לנסות לפתור את בעייתך בעזרת טיפול פסיכולוגי- קוגנטיבי התנהגותי בהצלחה אבי

 

[FOR THE LD]

אבל למה זה נראה לכם לא הגיוני?

כשאני הולכת עם ילדיי למקומות ציבוריים כאלה ואחרים - קניון לדוגמא - אני רואה אמהות רבות כמוני, שנלחצות מעצם הכניסה לשירותים הציבוריים עם ילדיהן, ועושות כל שביכולתן כדי שאלה לא יגעו בדבר, ומרימות את הילדים הקטנים באוויר, בתנוחה כלשהי (לעשיית הצרכים) - מה שדורש לא מעט שרירים. אני בטוחה שמרביתן אינן לוקות באוסידי. אפשר להבין את הפחד מן השירותים. זה לא רחוק מהמצב הנורמאלי. אצל האמהות בכל אופן. ולגביי - כמובן שאני הופכת להיות היסטרית, וקיימת אצלי עליה בדופק, מתח, לחץ, ועד שהם יוצאים משם, כשאני שם כמובן - מפקחת על כל צעד ושעל - הנשמה שלי יוצאת!

 

[המוטרדת1]

בהמשך לדבריך

אני מרגישה שפה בדיוק הבעיה שלי וזה מה שהכי מבלבל אותי. כי באיזשהוא מקום כולם קצת נגעלים משירותים. בוודאי ציבוריים. כולם שוטפים ידיים וכדומה. אני יודעת שלי יש ממש בעיה. אין לי ספק בזה. ואני לא מפרטת פה במה בדיוק זה מתבטא...אבל קשה לי במיוחד כי אני לא יודעת איפה עובר הגבול בין הנורמלי ל"משוגע" בנושא הזה של השירותים - מבינים אותי? נראה לי שמי שיש לו בעיה של או סי די בנושא של בדיקות חוזרות למשל הרבה יותר קל לו. כי הוא רק צריך לחכות ולראות שכלום לא קורה. ואצלי זה יותר מסובך...

 

[FOR THE LD]

אולי זה יותר מסובך...

לא יודעת, אצלי זה לא מתבטא בבדיקות חוזרות ונשנות, אבל גם אם את יודעת שאצלך יש "ממש בעיה" כהגדרתך, כשאנו נמצאים שם, באיזור המזוהם הזה להחריד, אנחנו איכשהו משתלבים שם בתחושת הגועל הכללית של כל מי שנכנס לשם, ועל כן זה צריך להיות פחות מסובך, או ליתר דיוק פחות בולט. זה בעצם לא הופך להיות פחות מסובך - זה כל כך מורכב להשתמש ולא לגעת - לפתוח את דלת התא שבו משתמשים ולסגור ושוב לפתוח ובלי לגעת בה עם היד שלנו, וזה עוד לפני שבכלל עזרנו לילדים לעשות מה שהם צריכים לעשות שם. החשש ממגע בדפנות התא וכדומה - אבל איש לא שם לב לכך. רק אנחנו, עם המלחמות שלנו בחיידקים והזוהמה. החרדות המציפות אותנו. מה שקורה אחר כך - כשיוצאים משם, ובראש שלנו, וכשאנו מגיעים הביתה - זה כבר סיפור אחר. אני מאוד מבינה אותך. מאוד.