פחד מאוכל..

[norchay]

פחד מאוכל..

אני חדש כאן..

יש לי פחד מאוכל, וזה גורם לי לאכול מעט ממה שאני צריך..
כשאני בעבודה, אז מתוך הפחד שאני לא אתפקד כמו שצריך, אני נוטה לאכול יותר טוב.
אבל כשאני בבית/לימודים, אז הכל די משתבש..

זה די משפיע לי על מצבי הרוח, די מוריד את החשק מלעשות דברים ביום יום, לפעמים אני צריך להכניס לראש שלי מחשבות חיוביות כדי שיהיה לי חשק לעשות דברים.

הקטע שאין בי משהו באמת שרוצה לפתור את זה.. כאילו שנוח לי עם איך שזה מאשר לנסות ולהיות כמו אדם נורמלי בלי אובססיה סביב אוכל.
אני באמת תוהה איך פותרים את זה.. ולא מייחסים לאוכל חשיבות כזו גדולה..

העניין הוא שבסביבה שלי אני היחיד שיש לו הפרעות אכילה, ואין לי מושג איך בכלל מתמודדים עם דבר כזה, איך מתגברים על זה או מנסים לפתור את זה..

לפחות הגעתי למקום הנכון

 

[clastic]

היי איש

אני חייב להגיד לך, תוך שאני נזהר מאוד לשמור על פרטיותך,
שהכינוי שלך מזכיר מאוד שם של מישהו שהכרתי בחיים האמיתיים
ובהקשר של הפרעות אכילה.
אני לא אגיד מילה מעבר לזה (שוב, מכבד אותך) - אבל אם אתה מכיר בחור בשם טל
(זה אני) שהיה איתך במסגרת שקשורה לנושא - אתה יותר ממוזמן לכתוב
לי בהודעה פרטית או אפילו להרים טלפון אם עדיין יש לך את המספר שלי
(וכמובן - אם אתה מי שאני חושב שאולי אתה).

אם אני מפספס בקשר אלייך (אני חושב ש 85% שאתה בכלל לא האיש) - סליחה מראש.

אתחיל דווקא מהסוף:
אתה כותב "בסביבה שלי אני היחיד שיש לו הפרעת אכילה".
אני חייב לשאול: איך אתה יודע שיש לך הפרעת אכילה? האם אובחנת בעבר ע"י בעל מקצוע בתחום?
האם הסימפטומים שלך קיצוניים באופן כזה שאתה אפילו מרגיש מספיק בטוח לקבוע זאת בעצמך?
הכתיבה שלך (על פניה לפחות) מרגישה לי יחסית קלילה, זורמת, כמעט מתונה,
ולכן אני מרשה לעצמי לקוות שאולי סבלך (מחורבן ככל שיהיה) לא/עדיין לא חמור ובלתי נסבל.

שים בבקשה לב לסתירה (המקובלת, אל דאגה) בין הדברים שהיטבת כל כך לתאר:
"זה די משפיע לי על מצבי הרוח, די מוריד את החשק מלעשות דברים ביום יום,
לפעמים אני צריך להכניס לראש שלי מחשבות חיוביות כדי שיהיה לי חשק לעשות דברים".

ובו-זמנית: "אין בי משהו באמת שרוצה לפתור את זה.." , "נוח לי עם איך שזה מאשר לנסות ולהיות
כמו אדם נורמלי בלי אובססיה סביב אוכל".

ואני אומר לך, בצורה הכי חדה וברורה:
אל תתפשר. שלא תעז להתפשר.
קודם כל - הדבר הכי "טוב" שיכול לקרות לך מלוותר על לטפל בעצמך זה שהמצב יישאר
גרוע באותה מידה שהוא עכשיו. ה"טוב" הזה הוא כמובן הרע במיעוטו.
גם במקרה כזה - אל תתפשר. פשוט אל. למה לך? למה לך לוותר על הסיכוי לחיים נעימים וטובים יותר
כשניתן לטפל?

ושנית - בהשארת המצב כמו שהוא - אתה פותח את הדלת לפוטנציאל הרס עצמי וסבל עצום,
עצום יותר מכל מה שחווית עד היום (חס וחלילה).
אל תחשוב אותי בטעות לנביא זעם ורואה שחורות.
היחשפות למצבי לחץ וקושי, כפי שקורה לעיתים קרובות בחיים, מובילה בהמון מקרים
להדרדרות משמעותית בחומרה (ובסבל) של הפרעת האכילה.
דרך טיפול אמנם לא תחסן את עצמך, אבל בהחלט תוכל להתחשל ולהתחזק לקראת
כל מהמורה ושעל שהחיים עשויים להציב בפנייך.
זאת גם בדיוק הסיבה שהרבה אנשים שהחלימו מהפרעות אכילה ממשיכים להיעזר
במטפלים למיניהם. לשמר את הכוח, להתמודד עם הקשיים ולהשאיר את הרכבת על הפסים.

איך מתמודדים עם זה? איך מטפלים בזה?
יש המון דרכים ונתיבים שדרכם ניתן לקבל טיפול.
טיפול פסיכיאטרי, פסיכולוגי, דיאטני, קבוצות תמיכה, טיפולים אלטרנטיביים... ועוד ועוד ועוד.
הטיפול המקובל הוא טיפול פסיכולוגי שנסמך על פסיכיאטרי (אם נדרש לאזן תחושות והתנהגויות
קיצוניות) ודיאטני (כדי להכניס את הרגלי האכילה למסגרת נכונה ובריאה).
ניתן לקבל אותו בהמון מקומות בארץ, לעיתים בחינם ולעיתים בתשלום.
אם תספר מהיכן אתה בארץ ידעו נשות הפורום לכוון אותך טוב יותר, על סמך הכרות וניסיון אישי רב.

תמשיך לכתוב כאן, ובהצלחה..

 

[מירב189]

שלום norchay

אני קוראת את כאבך, סבלך ולהרגשת שליטה בחייך.
ניכר, אתה מפחד מהמושג "אוכל", כאילו הטביעו בך איזו חותמת עליו ולכן אתה כל כך מפחד ממנו.
ככל שתפשט את המושג אוכל, ממה הפחד, מה השלכותיו ומה מונע ממך מלאכול נכון ע"י ראיה חשיבתית התנהגותית נכונה, כך תוכל לעשות התניה למושג ולהכיל אותו וזאת במקום לפחד ממנו.
תוכל לפנות לאיש מקצוע כגון טיפול פסיכולוגי קוגניטיבי התנהגותי אשר יקנו לך כילים חשיבתיים כיצד לראות נכון את החשיבה לגבי המושג וכילים התנהגותיים כיצד אפשר לפרש את המושג הזה קוגנטיבי ולתת לו שם למחשבה שיושבת על הרגש ובכך תוכל להסתגל נכונה ולהזין את גופך בצורה ריאלית ותקנית.
תוכל לשתף אותנו עוד על החששות והפחדים שאתה חש מהמושג אוכל, ככל שתפשט יותר את הפחד הזה, אני מאמינה שיוכלו אנשים מנסיונם לתת לך כילים כיצד להתמודד עימם, אבל חשוב גם להתייעץ עם איש מקצוע בנוסף.
תוכל גם לפנות לפורום ייעוץ פסיכולוגי בתפוז ואני מאמינה שתקבל גם עזרה מקצועית מפסיכולוגים שיוכלו לעזור לך.
ברוך הבא ושמחים על השיתוף.

בהצלחה בשינוי איכות חייך ובהזנת גופך נכונה,

מירב

 

[norchay]

תודה רבה על התשובות המעודדות!

ותודה על התמיכה.

לצערי אין בי את הכוח לגשת לטיפול.
אני כל הזמן חש במרדף, ומרגיש שאין לי זמן לכלום, גם כשיש לי זמן פנוי כמו עכשיו בחופש..
יש דבר כזה קבוצה לאנשים בעלי הפרעות אכילה?

clastic, איני האדם אליו התכוונת.

אני מודע לכך שהחיים הרבה יותר מהנים ללא האובססיה הזו סביב אוכל, אני זוכר איך חיי היו אז..
קשה לי לעשות את הצעד הפסיכולוגי הזה ולהתנתק מכך :\
זה באמת מדכא..

אני די שמח שהגעתי לכאן ואני מקווה שזה יעזור להרגשה יותר טובה.

בנוגע לאיך אני חושב שיש לי הפרעות אכילה?
כי אני נמנע מלאכול הרבה דברים שאחרים אוכלים, ולא אוכל מספיק, ואני שונא להגיע לתחושה של שובע במהלך היום.

 

[מירב189]

אתה יכול לפנות לפורום ייעוץ פסיכולוגי של תפוז

זה בחינם ע"י פסיכולוגים ובכך תהיה לך תשובה.
תוכל להמשיך לשתף על התחושות שלך ולמה אתה פוחד להגיע לתחושת של שובע, מה עוצר אותך שם, על איזו חשיבה יושבת הרגש הזו.

בהצלחה בשינוי איכות חייך,

מירב

 

[קולדון]

לא בטוחה

עד כמה אפשר באמת לאבחן ולייעץ ייעוץ מקצועי בלי לפגוש את הבנאדם המטופל.
ובמיוחד בכל מה שקשור להפרעות אכילה- שזה מכלול של הרבה דברים ביחד... וההגדרה של "אכלתי מספיק" אצל בנאדם אחד שונה מאותה ההגדרה אצל בנאדם אחר.. הצרכים שונים, ההגדרות האישיות שונות ומתעוותות לרוב בהפרעות אכילה... בקיצור- בעיני יעוץ פסיכולגי להפרעות אכילה לא יכול להיות מקצועי.

 

[מירב189]

הוא לא רוצה ללכת לטיפול מקצועי - לכן אין מה

לעשות.
בפורום ייעוץ פסיכולוגי, יש פסיכולוג מאוד טוב שאני חושבת שהוא יוכל לתת לו את המענה באופן כללי ואף הוא לפעמים גם נותן קישורים להסברת הבעיה ואולי מי יודע אולי הוא השתכנע ללכת בעקבות זה לטיפול.
אבל בטח להשאר באותו מצב ללא טיפול, זה לא מומלץ ולכן הצעתי לו לפנות לייעוץ כזה וזה מאוד עוזר.
לי באופן אישי שרציתי להתייעץ עמו באיזה נושא מסוים, הוא מאוד עזר.

 

[קולדון]

היי וברוך הבא!

כמה זמן זה נמשך כבר? אתה כותב שאתה זוכר את התקופה שזה לא היה ככה.. בעקבות מה השתנתה האכילה שלך ככה?

בעיני הדברים שאתה מתאר יותר מצביעים על חרדתיות מאשר בהכרח על הפרעות אכילה. זה לא כזה משנה מה דעתי הלא מקצועית- הרעיון הוא לדעת איך לטפל בבעיה בצורה הכי טובה.
אישית- אני מכירה הפרעות אכילה מקרוב, ובנוסף להפרעות האכילה שסבלתי מהן היו לי גם חרדות ופוביות מאוכל ומשובע שלא בהכרח נבעו מאותו השורש המקורי של הפרעות אכילה אלא הצטרפו לאחר שההתנהלות שלי עם אוכל נהייתה מוזרה ולא נורמטיבית- אז נהיו לי כל מיני מחשבות חדשות, שלא מעולם הפרעות האכילה- והטיפול בהן הוא שונה קצת.

אתה מתקשה לעשות את הצעד הראשון והוא לפנות לטיפול.. אני יכולה להבין את החשש, או את זה שאין כוח, ויש בעיקר רצון להמנע.
אבל הפרעות אכילה או איך שלא נקרא לזה- זה משהו שמפריע. מפריע לאיכות החיים, מגביר בעיות נפשיות אחרות פוטנציאליות כמו דיכאון למשל.. ואם אתה באמת מתחיל להסתבך בעולם הפרעות האכילה- זה הופך אותך לבנאדם אחר ממה שאתה. זה מרחיק ומבודד אותך, מכניס אותך לסרטים, הופך אותך לכפייתי ואובססיבי יותר, מקצין חרדות, חוסר בטחון.. שלא לדבר על כל הנזקים הפיזיים המובטחים.

כמה שלא נעים לפנות לטיפול מקצועי כלשהו- לא יותר לא נעים להמשיך ולסבול?

וכן- יש במסגרת טיפול גם טיפול קבוצתי.

 

[חלומותשל אחרים]

ברוך הבא

כשקראתי את ההודעה שלך עלו בי בעיקר המון שאלות שלדעתי כדאי שתנסה לענות עליהן בשביל עצמך
מה מפחיד אותך באוכל? האוכל עצמו, אקט האכילה, תחושת המילוי, תחושת הסיפוק, הידיעה שאתה ממלא צורך קיומי שלך וכו'
מה אתה מרוויח מההתעסקות האובססיבית הזו באוכל? זה מרגיע? זה מספק תירוץ לא להתעסק במשהו אחר?
מה אתה מפסיד מזה? אתה אומר שכאילו נוח לך, מצד שני אם פנית לפה וכתבת כנראה שזה כן משהו שמפריע לך ברמה זו או אחרת
בעיניי (בניגוד למה שכתב clastic ) ההגדרה של הפרעת אכילה היא לא כל כך משמעותית פה ... אני ידעתי שיש לי הפרעת אכילה שנים לפני שקיבלתי את ה"חותמת" של הפסיכיאטר..

 

[clastic]

היי היי...

לא התייחסתי למשמעותיות (או חוסר משמעותיות) של הגדרה פורמלית להפרעת אכילה.

התעניינתי במקור ההגדרה מבחינתו (מה הביא אותו להגדרה?),
כמוך גם אני לא חושב שצריך פסיכיאטר כדי לדעת שאתה סובל (מהפרעת אכילה ובכלל).

 

[פרפר בתוך אגרוף]

ברוך הבא

כשאתה כותב שאתה פוחד מאוכל, למה בדיוק הכוונה?
ממה אתה פוחד ומה אתה חושש שיקרה?
אני שואלת כי כולנו כאן יודעות [ויודעים] איך זה לפחד מאוכל- מה התחושה ואיך זה מתבטא,
אבל עבור כל אחת ואחד מאיתנו המחלה הזו משמשת להגן מדברים אחרים, ומשרתת הרגעה והדחקה של פחדים אחרים. מה שלך?

אני מאמינה מאוד ביכולת של טיפול לעזור ולהביא הקלה.
רובנו מגיעים לטיפול כשאנחנו פוחדים לוותר על המחלה ויש בנו רצון להשאר חולים. זה חלק מהפלונטר של הפרעת אכילה.
ובכל זאת, משהו בתוכנו סובל מספיק כדי לרצות אחרת. ככה מגיעים לטיפול, עם הרצון להיות חולה ועם משהו שרוצה שהסבל יפסיק.
נשמע לי שאתה שם...

ב"לוחות הפורום" וכן ב"קישורי הפורום" תמצא מידע רב על מקומות טיפול לפי איזורים בארץ.
ברבים מהם יש קבוצות שונות לתמיכה ולסיוע.