פחד לספר - פחד לממש

[הבובהזהבה]

רציתי להתחכם

ולשאול איך צדים אגדה?
סוס זה ממילא לא בפנטזיה שלי, יש לי פחד גבהים.

 

[נוגע בך במילים]

פשוט

מצטיידים באומץ, משילים מגננות וצידה למסע ארוך.
"כלי הציד שלי" הן המילים הכתובות שלי, שכן אם אני אגש אליך, לצורך העניין, בים, בפאב, או בכל מרחב שבאמצע הפחד מהאחר נמצא, יתרוני היה קטן לעומת, למשל, בלוג שפתחתי כדי לאפשר "לה" לראות את האדם מאחורי כיסא הגלגלים, וכך היה כמה פעמים. היום הבלוג שלי יותר לפורקן כי בעת הזאת אין לי ראש לזוגיות.
עד: היום אני עובד בעבודה קבועה בגלל שהבוס ראה אותי בכתבה שעשו עליי בערוץ 11. רוצה לנחש מי כתב למערכת הערץ וביקש את הכתבה? נכון, אני. למה? כדי לאפשר "לה" או לבוס פוטנציאלי לדלג מעל מכשלה חברתית.

לכולם/ן יש כלי ציד.
חמור יש לך?

 

[הבובהזהבה]

אומץ

זו תכונה שאני מעריכה. גם כנות. מאד מאד מעריכה כנות. אני לוקה לפעמים בעודף כנות. ואז מבינה שגם לדעת ׳לשמור לעצמך את הקלפים׳ זו תכונה חשובה ביותר. הייתי מהמרת שיש בך גם יצירתיות.
אבל יכולת לצוד, זה לא רק זה. זה מצריך סבלנות. התמדה, לדעת מה המטרה שלך, ואז לכוון.
ולבחור את ה מטרה. זה הקושי האמיתי. להבדיל בין עיקר לטפל. בין מטרה ובין אמצעי. בין ה׳בא לי׳ לבין מה שהוא במהות. בליבה.