פחד אלוהים

הפלחית

New member
פחד אלוהים../images/Emo140.gif

חזרתי עכשיו משיעור שהעבירה הגבירה שלנו, בבית אריאלה. בכנות ובעומק האופיני לה הסבירה לנו מה,ומי מספר סיפורים צריך להיות. במשך כל הסידרה שהיא כתבה, תמיד קראתי במנות קטנות, ואולי לא מבינה בכוונה או שלא בכוונה כמה ארוכה וקשה הדרך, עד שהסיפור יוצא ספונטני, אך בשיעור, תחת מבטה הטוב אך החודר, הרואה הכל ואת כולם, אי אפשר להבין רק מה שאתה רוצה ומקווה. מיליון פעם, במשך השיעור, רציתי לברוח, ולא סתם לברוח, לברוח בלי להסתכל לאחור ולשכוח, כמה שיותר מהר שרציתי להיות מספרת סיפורים. מצד שני, כשהגבירה סיפרה, כל תא בגופי רצה להתחבר אליה, לשאוב עוד ועוד. לשמוע את הגבירה מספרת, זה הטוב האבסולוטי. טוב שאתה לא רוצה שיגמר. אתה יכול להתמסר, אפילו להתמכר, ולא תצטרך לשלם על כך מחיר יקר. להפך, טוב לך באותו רגע, טוב לך אח"כ, כשאתה נזכר, ואפילו טוב לך, כשאתה מנסה, לא באותה הצלחה כמוה, לספר על הקסם שנוצר, על או את הסיפור ששמעת. לשמוע את הגבירה מספרת טוב לך , עד בפנים עמוק, עמוק, אתה נודד איתה לכל מקום שהיא תרצה לקחת אותך, ואתה רוצה להשאר שם, כי אתה רואה, אפילו מריח את המקום, כמעט מסוגל לנגוע בדמויות, וחלק מהן, היית רוצה שיהיו בני משפחתך, חלק מהן אתה שמח שלא תפגוש אף פעם, וקולה גורם לך להרגיש שאתה לא לבד, אתה עם אדם נעים, חכם ומבין שחושב רק עליך ורוצה לעשות לך טוב, והחום שזורם ממנה עוטף אותך. הרצון הזה, לעמוד בפני אנשים שאתה לא מכיר, עיפים, טרודים, ובעזרת סיפור, לעשות להם טוב, חזק ממני, חזק הוא מכל פחד, אך הפחד לא נעלם, כמה שנים זה יקח? האם אצליח?. מה יגבר על מה, ימים יגידו היום היה לי טוב. תודה לך.
 

perhay

New member
הפלחית, היטבת לתאר את תחושותיך

ורגשותיך. תוך כדי קריאת קטע, הרגשתי שאני הייתי בכתה והקשבתי לסיפור הגבירה. אין ספק שתצליחי. את מצליחה כבר עכשיו!
 
../images/Emo13.gif

תודה לך על הסיפור היפה. זה גם משוב חשוב עבורי. הפחד והבלבול, התהייה והמשברים הם חלק מהעניין, בדיוק כמו השמחה והיופי, הנועם והאושר שמציף את הלב. כל עוד נוכחים כל הכוחות הללו, כל עוד אנחנו שואלים את עצמנו שאלות ומתעקשים למצוא את התשובות אנחנו בדרך, בכיוון הנכון. השאלות הללו והפחדים לא נגמרים אף-פעם. הם תמיד צפים ועולים מחדש מול עצמנו ומול אחרים. אבל הם גם מה שמזמין אותנו לעשות את השינויים, להציב לעצמנו מטרות ולשאוף להגשימן. הרצון שהוא חזק ממך, כפי שציינת בסוף ההודעה הוא מה שאני רואה כ"כוכב הצפון" של מספר הסיפורים. זה מדהים אותי בכל פעם מחדש כמה קרוב אנחנו יכולים לגעת אל תוך ליבותיהם של האנשים אם רק נרשה לעצמנו וניגע בכבוד, מתוך אהבה, בלי רצון וצורך לשנות משהו באותו רגע אלא פשוט לגעת. נכון שהדרך ארוכה אבל בדיוק בגלל זה אין צורך לחכות עד שנגיע לסופה (אין מקום כזה) כדי להחליט שאנחנו יכולים לספר כמו שצריך. כל מיומנות ולו הקטנה ביותר שאנחנו מוסיפים לסל שלנו, כל סיפור חדש המסופר היטב שמצטרף לרפרטואר שלנו, כל מחסום אפילו דק כנייר שאנחנו מצליחים להפיל - הם סיבה למסיבה וצריך לא לשכוח לחגוג. כך מתרבים רגעי החסד בעולם והסיפורים על רגעי החסד שבין אדם לאדם, הם, לטענת ר' נחמן מברסלב, מה שעושה את הזמן שניתן לעולם כדי להתקיים. באהבה,
 
פחד אלוהים-../images/Emo178.gif

היי הפלחית. בוודאי שזה פחד אלוהים.נכון מאוד מזיעים מרוב חששות.וזה התהליך .את בדרך הנכונה...תיארת היטב את מה שחווית וזה שייך גם כן לעיבוד הדברים שאת חווה ...אבל דעי לך שהדרך עוד ארוכה ומלאת חוויות... הצלחה. פרי גן העדן
 
למעלה