פחדים

[kololo]

פחדים

שואלת בשביל חברה שהבת שלה עוד מעט בת שנתיים. הילדה התחילה נורא לפחד מרעשים (אזעקה אצל השכנים, כלבים, מסור, שואב אבק...). לא היו שום שינויים בבית או בגן לאחרונה שעלולים לגרום לפחדים האלה. היא גם אומרת שהיא מפחדת.

הציעו להורים לא להתייחס לפחדים האלה כדי שהילדה לא תתפוס את זה כדרך להשיג תשומת לב. מה דעתכם? נתקלתן גם בפחדים כאלה? יש לכם הצעות אחרות לטיפול בנושא? תודה ולילה טוב

קולולינה

 

[שחר של עמית]

למה לא להתייחס?

התעלמות מפחדים, כשיטה, לא נראית לי בכלל. זה עוד לא מחייב לעשות טראראם שלם מכל פחד, אבל להתעלם

זו תופעה רגילה בסביבות הגיל הזה. הם נעשים יותר מודעים לסביבתם ומתחילים פחדים שונים, גם מדברים שקודם לכן לא הפחידו בכלל (הבן שלי, בן שנתיים וחצי, התחיל להסתייג פתאום מכלבים ולהיצמד אלי ברחוב כשהם עוברים, ועד לא מזמן היה ניגש אליהם בשמחה). נראה לי שהדרך הטובה היא קודם כל להמליל לילדה את תחושותיה, ובצמוד לתת לה תחושת ביטחון ("אמא כאן והיא שומרת עליך"). לגבי רעשים צפויים (שואב אבק, בלנדר וכו') - כדאי להטרים את הפעלתם ("עכשיו אני אפעיל את שואב האבק והוא יעשה הרבה הרבה רעש"). ובכלל, נראה לי שככל שנותנים להם הסברים על העולם מסביבם, זה מקל עליהם את ההתרגלות וההתמודדות איתו.

 

[אפרתש]

פחד מרעשים הוא נפוץ

הקטנה שלי היא שדה קטנה. והדבר היחיד בעולם שמפחיד אותה זה רעש. אז אנחנו כבר יודעים שלפני שאבא הולך לקדוח או להפעיל את המיקסר, אמא מתייצבת ליד הילדה בעמדת היכון. וכשמישהו מצלצל בפעמון הדלת, לפני שאנחנו פותחים את הדלת אנחנו מסתכלים איפה הילדה, כי כבר יודעים שהנה היא רצה אלינו ונופלת לתוך חיבוק. "דרך להשיג תשומת לב" - לא אכפת לי לתת תשומת לב לילדה שלי. והיא מקבלת טונות מזה גם בלי הפחד שלה מרעשים. ואם ילד זקוק להצגת פחדים כדי להשיג תשומת לב, משהו מאד לא תקין. אז עד שזה לא קורה בתדירות גבוהה מדי - לא הייתי עושה מזה עניין. כשהילד בוכה או מביע מצוקה - לחבק אותו. להגיד לו מה הרעש הזה "מכונית הזבל עושה רעש מאד חזק", וזהו. אצלנו זה נגמר אחרי דקה וחצי.

 

[sarush]

אנחנו באותו סרט

והדרך שלי להתמודד היא פשוט לתת לו את כל היחס וההגנה שהוא צריך כשמופיע הגורם המפחיד. מחבקת, אומרת - אמא שומרת עליך, וכו'. זה היה יותר חמור וזה השתפר תוך כמה שבועות. אני לא מבטלת את הפחד בשום אופן. מה שעשינו היה לנסות לצייר את הפחד או את הגורם המפחיד: למשל כשפחד מדפיקות של פטיש בקיר - ציירנו שני פטישים חמודים עם פרצופים. כשפחד מרעש - ציירנו את הרעש (קשקושים) ועשינו קולות של רעש. עכשיו התחיל פחד מעכבישים ואנחנו אומרים מלות קסם לגירוש העכביש - הוקוס פוקוס..קישתה.. וכו. אני מציידת אותו בכלים להתמודד עם הפחד ובמקביל נמצאת שם בשבילו כשהוא מפחד. זה לגיטימי לפחד, זה שלב, וזה לא לנצח. כרגע הוא זקוק לי - אז אני שם בשבילו. אני מאמינה בעצמי שאני מעניקה לו מספיק תשומת לב כדי שלא "יתפוס" את ההתיחסות לפחד שלו כדרך להשגת תשומת לב. ואגב - מה רע בזה שהילד ירצה תשומת לב? הוא מפחד - וזה טבעי שהוא רוצה יחס. למי הוא יפנה אם לא להורים?

 

[עמית@]

בטח להתייחס!!

היא מפחדת, היא אומרת משהו להורים דרך הפחד, אז להתעלם? בדרך כל הפחדים האלו עוברים, אבל אם היא תראה שלא מתייחסים אליהם אולי הם יישארו ויהפכו לאישיו..

 

[מטפל]

תשובה לך

שלום לך קולולו עמדת המפתח בנושא לדעתי הינה שיש להתייחס לפחדים. וקצת יותר לעומק, יש להבין שפחדים הינם אמירה מסוימת של האינדיבידואל שמבטא את הפחד, וזוהי תגובתו ל"משהו" או למישהו. איך מבררים? תלוי בכל מיקרה לגופו. איזה פחדים? כמה זמן הינם מופיעים? האם זה קשור לאירוע? עד כמה זה משפיע על ה"פוחד" ועד כמה זה משפיע על סביבתו? בברכה, אלון

 

[מ א י ה ועוד3]

לנצל את הפחדים ולהתעלות איתם

לתת לגעת בשואב אבק, להעביר את השליטה ואז להפעיל (עכשיו הילדים שלי בטוחים שהשואב הוא המשחק הכי כייפי בבית) להתאמן בלהיות מטוס, כלב, מסור, להראות תמונות להסביר וללמד. אין טעם להסתיר את מה שפוחדים ממנו, אלא ללמד להתמודד עם הפחדים על ידי היכרות ולמידה, או בכל דרך אחרת.

 

[לאה_מ]

מסכימה עם קודמותי

וקישור לדיונים בנושא.

 

[לאה_מ]

מסכימה עם קודמותי

וקישור לדיונים בנושא.

 

[kololo]

תודה ../images/Emo24.gif אני מעבירה הכל הלאה../images/Emo13.gif