פחדים

[תאי17]

פחדים

אוי לי, אני מלאת רגשות אשם. השבוע הייתי עם הקטנה בחנות צעצועים, היה שם עכבר קטן כזה שממלאים אותו והוא רץ על הריצפה. בלי לחשוב יותר מידי שמתי אותו על הריצפה הוא רץ לכיוון הקטנה והיא נבהלה כמו שבחיים לא ראיתי אותה

. ומאז.. היא התמלאה פחדים, נבהלת בקלות מכל דבר, מזבוב שעף על ידה, מנוצה קטנה על הדשא, ממכשיר חשמלי. עד אותו רגע היא היתה ילדה קולית, שלא פחדה ולא נבהלה מכלום. נראה לי שגרמתי לה לטראומה כלשהי

. איך אני ממשיכה הלאה? יש עצות?

 

[maya100]

אוי, חמודה...זו לא את!!

לדעתי לפחות... יש המון ילדים שסביב הגילאים הללו מפתחים פחדים (רציונליים ולא רציונליים). מצרפת לך קישור לשרשור עם שאלה שלי בנושא הזה בדיוק. היום, אביגיל כבר שכחה לגמרי מהפחדים וחזרה להיות הילדה ה"קולית"... יש עדיין היצמדויות לאמא בסיטואציות חדשות, אבל לא משהו יוצא דופן או קיצוני כמו שהיה באותה תקופה.

 

[לאה_מ]

תודה על הקישור, מאיה! דיון מצויין!

גם אני חושבת שאין טעם לרגשות אשם. את לא עשית שום דבר נורא. רצית להראות לה צעצוע שחשבת שהוא נחמד, והיא נבהלה ממנו. אין דרך לדעת מראש מה יהווה טריגר לפחד... אני חוזרת על מה שאמרתי בדיון שמאיה קישרה אליו - להתייחס לפחד שלה בצורה עניינית - אני מבינה שאת מפחדת - אבל לנסות לא לעשות ממנו issue, ומאד יעזור לך בהתמודדות הזו לסלק את רגשות האשם שלך, כי אני חוששת שכל עוד את חשה אשמה, יהיה לך קשה לתמוך בה בצורה עניינית (להתייחס אליה כאל מי שראויה להבנה, להסבר, להגנה - ולא לרחמים - את מבינה למה אני מתכוונת?). אם מתפתח פחד ממשהו מאד מסויים (אצלנו, למשל, שואב האבק היה נשוא פחד נוראי של עומר) - כדאי למצוא דרך להתמודד עם הפחד הספציפי הזה (אנחנו המצאנו סיפור על שואב האבק שהתקלקל, ואיך לקחו אותו לתיקון - סיפור ארוך ומלא פרטים (ומשעמם להחריד

), שעומר מאד אהב, והיה מבקש שיספרו לו כל הזמן, וגרם לו, בסופו של דבר, "להתיידד" עם שואב האבק ולהפסיק לפחד ממנו).

 

[תאי17]

תודה לכן!