פחדים של אמא

[משמש בת]

פחדים של אמא../images/Emo9.gif

יש לי שאלה ואני רוצה את דעתכם בנושא... אתחיל בזה שיש תאומים (בן ובת) בני 4 וחצי , (נולדו בשבוע 28)... אז ככה , האם בגלל פחדים שלכם אתם מונעים מילדכם לעשות דברים מסויימים...או מתגברים על הפחדים שלכם ....? האם בגן השעשועים אתם נותנים לילדים להשתולל חופשי על מתקנים גבוהים ....האם מטרידים אותם ב"אל תעשו ככה או אחרת ...? הרבה פעמים אני מוצאת את עצמי אומרת להם יותר מידי פעמים לא לעשות דברים מסויימים כי אני מפחדת .... מה אתם עושים ...מה הגבולות שלכם בעניין , ואיך אני יכולה למתן את הפחדים שלי? זה לא שאני לא נותנת להם חופש ...אני נותנת להם חופש ועצמאות ...אבל יש לי הרגשה שאני מגוננת יותר מידי??? אז איפה הגבול ...איפה צריך לספור עד 10 לפני שאומרים או "זורקים" על הילדים את הפחדים שלנו..? אולי לכל הפחדים שלי יש קשר לזה שילדי נולדו פגים ....??? נכון שכולנו חוששים לילדינו...אבל אולי עצם העניין האישי שלי,ההתחלה הקשה ...הפחדים ומול מה שהייתי צריכה לעמוד מולו כבר בהתחלה ....הקצין אצלי משהו ....למזלי הרב (טפו טפו

) אנחנו בסדר גמור ...גדילה והתפתחות תקינה לחלוטין ...אבל העניין ככל הנראה השאיר את שלו... מה דעתכם/ן ?? האמת אני קצת חדשה כאן

... וכבר שואלת מליון שאלות ....חחחחח....

 

[גלי של מאור ואופק]

../images/Emo65.gifקודם כל ברוכה הבאה אלינו משמש

הבת. אני גלי אמא של מאור שנולד בשבוע 27 במשקל 1 ק"ג - כיום בן 4 וחודשיים בריא מתפתח יפה והכל בסדר

, ואמא של אופק בן שנה וארבע חודשים נולד בשבוע 40 במשקל 3,600 ק"ג. כמי שעברה גם את חויית הפגות הקשה וגם לידה "רגילה" עם ילד " רגיל" אני יכולה להגיד ולהעיד שלהיות הורה לפג בהחלט משאיר סימנים ו"שריטות". גם אני גוננתי על מאור שהיה קטן, אבל אחרי הלידה של אופק הכל עבר לי ואני משתדלת להשתמש כמה שפחות במלה "תזהר". עם אופק אני אמא לגמרי שונה ואחרת, הרבה יותר רגועה, הדברים די זורמים בלי לגונן להגן ולכסות אותו בצמר גפן. אני חושבת שבגלל כל העטיפה הזו שמאור היה בה ( בגללי ) היום הוא קצת פחדן ולא מעז לעשות דברים שכן הייתי רוצה שיעשה , אבל יש תקווה הוא לומד מאופק הקטן להשתולל ו"להעיז" . בקיצור, אני חושבת שההגנה שלנו היא פועל יוצא של הפגות. מאחלת לכם המון כף אחד מהשני , תגדלי אותם בכיף ונשמח ל"שמוע" ממך עוד על הילדים החמודים שלך ובכלל כל הסיפור שלכם. גלי כל שנבקש לו יהי...

 

[ליהי4]

לגבי הפחדים

אני אם לתאומים בני שנתיים שנולדו בשבוע 26 , אמנם הפחדים שלנו נובעים מטראומה שהותירה חותם , אולם ברצוני להזכיר לך כי הפגים בשנותיהם הראשונות אכן לא יציבים והאינסטינקטים שלנו כהורים הם הנכונים ביותר. ב ה צ ל ח ה

 

[אמא של עופרי]

למישמיש וקצת גם לליהי

קודם אני חייבת להגיב לליהי (מבלי להעליב) - אני לא מקבלת את העובדה שהילד שלי הוא פחות יציב מילד שלא נולד פג. אני מקבלת את זה שהוא יותר איטי, אבל מהרגע שהוא התחיל לעשות דברים הוא נהיה כמו ילד רגיל - ואני אסביר את כוונתי: אם ילד רגיל התחיל ללכת בגיל שנה ופג בגיל שנה וחצי, היציבות שלהם תהיה אותו דבר רק בגיל שונה (כמובן שאני לא מדברת על בעיות של טונוס שרירים - וגם בעיות אלה נמצאות אצל ילדים שלא היו פגים) בקשר לאינסטינקטים שלנו בתור הורים אני חושבת שאת בהחלט צודקת, כי אלו מובילים למהלכים שהכי נכונים לנו ומתוך כך לילדינו. מישמיש יקרה: אני ובנזוגי מאמינים כי התפקיד שלנו בתור הורים הוא ללוות את הילד ולתמוך בו. זאת אומרת אם הילד רץ למדרגות אנחנו לא עוצרים בעדו - אלא נמצאים שם כדי להיות בהיכון, ואם המצב מצריך אז אנחנו מתערבים. שנינו מנסים לגדל את עופרי ללא פחד (או לפחות לא להראות לא את הפחדים שלנו) זה שהוא היה פג לא משפיע על התנאים שבהם אנחנו מגדלים אותו. מעולם לא שמרנו אותו בצמר גפן. עופרי נפל פעמים מהמדרגות בבית - לאחר מכן הוא למד איך לרדת אותם... אבל אנחנו באמת משתדלים ללכת לכיון של הורות טבעית ומאמינים בלתת ילד למצוא את כיווני ההתפתחות שלו. ואני חושבת שברגע שמבינים שילד הוא אדם בפני עצמו (קצת קשה לי להסביר את עצמי בכתב אני כותבת ומוחקת כל הזמן..) והוא בהחלט יודע מה הוא רוצה ויש לו מטרות אז הפחדים שלנו הם קצת פחות משמעותיים. סליחה על האורך... לילה טוב אמא של עופרי

 

[nily של ליאל]

פג הוא ילד רגיל...

ליאל ביתי היא בת שנה וחודשיים ונולדה בשבוע 29 במשקל 1138 גר'. מרגע שהיא חזרה הביתה ניסינו להתיחס אליה כמו אל תינוקת רגילה (רק בעניין המשקל אנחנו הקפדנו שתאכל כל שלוש שעות), מרגע שהמטפלת התחילה לעבוד היא מתיחסת אליה כמו כל התינוקות שהיא טיפלה בהם 30 שנה, בגיל 4 חודשים היא כבר הגלישה אותה לבד במגלשה,זחלה על הרצפה(גם בחורף), לימדה אותה לרדת מהספה, ללכת עם עזרה וכדומה. בהתחלה קצת פחדתי אך זה השתלם כי כיום ליאל סקרנית מאד, עצמאית בשטח, לא מפחדת לעלות במדרגות בפעם הראשונה ובמקומות זרים היא לא מפחדת יותר מדי. טפו טפו היא לא חלתה כל החורף כך שיותר מדי לגונן זה גם לא טוב. אם התינוק בריא ולא חולני וההתפתחות רגילה צריכים להתיחס אליהם כמו תינוק רגיל ואז הם גם יתנהגו כמו תינוקות רגילים. (אם זה תינוק רגיש במיוחד אז כמובן צריך להתנהג בהתאם)

 

[ayelet i]

../images/Emo45.gif מסכימה עם כל מילה של נילי!

 

[אורן של איה]

ברוכה הבאה

פחדים יש לכולנו, צלקות מהפגיה- גם כן. איך זה משפיע על כל אחד? באופן שונה. אני לחלוטין לא אותו בן אדם שהיה לפני שנה. אני הרבה יותר מכונס בעצמי, הרבה פחות סולח ועוד כל מני תופעות חדשות. אבל דוקא בנוגע לאיה קיבלתי קשיחות מוזרה שאני לא כל כך פוחד. אני נגנב עכשיו שהיא חולה על כדי פיק ברכיים, אבל לא פוחד לתת לה להיות על הריצפה (וכל הפולנים במשפחה התקיפו אותנו במה אתם עושים!). נראה לי שהפולנים פוחדים הכי הרבה מצינון (הילדה תצטנן!). הקיצר, כל אחד והאופי שלו. איה יותר מדי קטנה כדי שאני אוכל לדעת על הפחדים שלי שאני משליך עליה, אבל אני מבטיח לספר לך... ושוב, ברוכה הבאה...