פחדים פחדים פחדים......

[אמא של זיו]

פחדים פחדים פחדים......

קודם כל שמחתי לגלות את הפורום הזה....ואשמח לעצתכן זיו בת שנתיים וחמישה חודשים, מלאת דמיון והמון שמחת חיים. בשבוע האחרון היא התחילה לפחד ממצבים דימיוניים כמו: 1. הסוס/תיש שמסתתר מאחורי העץ בחצר 2. ללכת לבד לחדר שלה 3. הלילה לראשונה היא התעוררה ודרשה לעבור למיטה שלנו בבכי....לראשונה בחייה שהיא באה למיטה שלנו! אני מאוד רוצה לעזור לה לעבור את השלב הזה בלי צלקות אבל גם עם כמה שפחות קימות לילה (אני בשמירת הריון....) מה עושים? איזה ספרים מומלצים? איזה סוג של שיחות לנהל איתה (להציף את הבעיה או להתעלם?) תודה מראש על ההתייחסות, דפנה

 

[ליליה והגמדים]

ספרים?

טרופותי, מפלצת בלאגן וגמד סדר, אבל הסידרה הכי כייפית והכי נפלאה זו סדרת ספרוני המכשפות (9 ש"ח לספרון) עם זזה, רולה-רול, שודו השד וחברים

 

[אמא של זיו]

תודה,

קראתי לה את טרופותי מס' פעמים ומאז היא מסרבת להתקרב לספריה שלה לבד (גם כשאני במרחק מטר ממנה) זה לא רק מעצים את הבעיה?

 

[ליליה והגמדים]

אישית

אני לא אוהבת את טרופותי אבל קראתי כאן לא פעם שזה עזר לילדים. אני מתה על סדרת הספרונים לעומת זאת. אם עושים מהם הצגה גדולה - הם מצחיקים את הילדים עד דמעות.

 

[א אוהל]

הספרונים באמת נהדרים

יש בסדרה גם כאלה שניתן לצבוע אותם ולחבר את הסיפור לבד לפי הציורים. בינתיים לא נתקלתי בפחדים כאלה אצל הבת שלי, חוץ מתקופה קצרה שהיא החליטה שיש אריה באמבטיה, אז השפרצנו עליו הרבה מים והכנסנו לו סבון לעיניים ועוד כל מיני כאלה והוא ברח ולא שב אחרי פחות משבוע של "טיפול" כזה

. אולי יש משהו שאתן יכולות "לעשות" נגד המפלצות שמפחידות את זיו? דרך אגב, האם היא מודעת לשמירת ההריון שלך? אולי הפחדים שלה התעוררו בעקבות דאגה לך?

 

[אבא גאה]

לנו יש את כולם

ואנחנו מתענגים עליהם המון..... גרעינים ובטנים ושודו שודונים.....|ספויילר|

 

[אמא של יובל ה]

ספר שיכול לעזור

איתמר פוגש ארנב.

 

[שוניל]

לאמא של זיו

מאמא של אלינור... הלוואי שיכולתי ליעץ אבל עדיין לא נתקלתי... מה את בשמירה? הכל בסדר? את מוזמנת לחזור אלי במסר.

 

[אבא גאה]

אני לא יודע עד כמה ספרים

עוזרים בקטעים הללו. אני הייתינותן לה לפחד קצת.... את יכולה לומר "את האמת" (יעני שאין סוס מאחורי העץ בחצר).... את יכולה לעשות מזה משחק "אני דווקא חושבת שזה היה חתלתול קטן לבן ומתוק, בואי נלך לבדוק....." ואז לעשות כאילו יש שם חתול.. את יכולה פשוט לומר "בכל פעם שמשהו מפחיד אותך תבואי לקבל חיבוק גדול מאמא"

 

[לאה_מ]

בהחלט להתייחס בכבוד לפחדים שלה

אני עם א אוהל בעניין הזה - נסו למצוא יחד דרכים להתמודד עם נשוא הפחד שלה (כמו איך לעשות שהסוס/תיש לא יפגע בה, או אפילו יסתלק משם לגמרי). אם היא מפחדת ללכת לחדר שלה - בררי איתה למה - בטח גם שם מסתתר משהו... (שאפשר להבריח אותו). ספר נפלא, שעוד לא מתאים לגיל של זיו, אבל עוסק בדיוק בנושא הזה - "אל תדאגי רותי" מאת דויד גרוסמן - על הפחדים של ילדי הגן ודרכים מקוריות ומצחיקות להתמודד איתם. מציעה לך לקרוא את זה (אולי בכל זאת תחשבי שזיו תשמח לשמוע את הסיפור) ולשאוב רעיונות להתמודדות.

 

[אמא של זיו]

המון תודה על התשובות המושקעות

קראתי את שכתבתן ומאינטואיציה זה פחות או יותר מה שאני עושה (וכן, בחדר מסתבר יש שפן.....מצאנו אותו, נתנו לו חסה וגזר ושלחנו אותו לאמא שלו שדואגת לו מאוד.....) קראתי אתמול מאמר מאחד הקישורים פה שאומר לתת לילד ל"היות אמיץ" כלומר לומר לו שאם הוא נבהל בלילה שיחשוב על משהו טוב, יהיה אמיץ ויחזור לישון. אז סיפרתי לה על קופיקו שהתעורר בלילה מבוהל וחזר לישון בלי לקרא לאמא (אבא במילואים....) ובבוקר אמא הייתה מאוד גאה באומץ שלו וזה עבד. הבעיה היא שהרגשתי מאוד רע עם זה. היא אכן התעוררה, יללה חצי יללה וחזרה לישון בלי לקרא לי. בבוקר שיבחתי אותה מאוד על האומץ שלה אבל אני ממש לא שלמה עם הדרך - מה דעתכן/ם? חוצמזה אנחנו בתקופת שינויים מאוד משמעותית, גן חדש, אומנם אותה גננת וחלק מהחברים שלה, אבל בקבוצה מתקדמת יותר, ההריון שלי השמור (ואסור לקפוץ עלי ואסור לי לרוץ ולהרים אותה) ואנחנו לפני מעבר דירה. נראה לי שעם כל-כך הרבה שינויים בתקופה כ"כ קצרה אני חייבת להתחיל לחסוך לפסיכולוג. אשמח לשמוע עוד עצות, תודה דפנה

 

[לאה_מ]

אני מסכימה איתך, שילד כל כך קטן

צריך לדעת שאבא ואמא יכולים לעזור לו, ולאו דוקא שהוא חייב להתגבר על הפחדים שלו בכוחות עצמו בשם איזה אידיאל של אומץ. מה שכן, אפשר לבדוק מה מפחיד אותה בלילה, ולראות אם יש גם דרך לעזור לזה. למשל, אפשר לבנות יחד לוכד חלומות אינדיאני. אני אישית הייתי מעדיפה ילדה שבאה למיטה שלי ולא ילדה שבוכה לבד במיטה עד שהיא נרדמת.

 

[רונאסטל]

היתה תקופה שהטמנתי לו

פנס מתחת לכרית, ורק מתוך הידיעה הוא ישן בשלווה, אחר כך הפנס נשבר ולא קניתי חדש, ולהגיד לך ת'אמת, אני מחכה בכיליון עינים כל לילה שיבוא כבר לחבק אותי, אני מניחה שכשיהיה לי לא נוח או לא נעים, אני אחפש פתרון חדש (הוא בן שלוש וחצי) וחוץ מזה הסינים ישנים עם הילדים שלהם עד גיל 4-5 ויש מיליארד כאלה (ודרך אגב הוכח שזה מפחית מוות בעריסה).