קודם כל, אתה לא היחיד שראה נמייה
כך שהטיעון הזה כבר לא רלוונטי. אלא אם כן ניתן להעריך או לכמת בצורה מסוימת את העובדה שצפית בנמייה. למשל: כושר ההתבוננות של הדובר ויכולתו להבחין בנמיות תועות מעידה על כך שהוא אדם רגיש. לכן, למרות שהנמייה איננה קשורה, לכאורה, לדיון (או לחיים. להוציא את חייה של הנמייה, אני מתארת לעצמי), נקבל את אזכורה כעדות לרגישותו של הכותב ויכולתו לאתר דקויות.
גם על טקסטים אפשר לדבר (למרות שאני מסכימה שתחרות נוסח: "מה כתוב טוב יותר" היא מסגרת פשטנית). השאלה היא האם אתה רוצה בכלל לדון בשיר (מה אהבת, למה אהבת, למה אני פחות אהבתי ולמה אני מעדיפה טקסטים אחרים) מעבר לאמירה: אותו אני הכי אוהב כי...