חלק ב'
יש שני סוגי סוכרת: סוכרת מן הסוג ראשון לסוכרת מן הסוג הראשון קראו בעבר "סוכרת נעורים" או "סוכרת עלומים", משום שחשבו שהיא מופיעה רק אצל צעירים, אך כיום אנו יודעים שהיא עלולה להווצר גם אצל מבוגרים. במחלה זו, המופיעה בדרך כלל באפן פתאומי וללא כל סימני אזהרה, קים מחסור מוחלט של אינסולין בגוף (בשל הרס תאי ביתא בלבלב). החולים בה חייבים לקבל אינסולין בזריקה. עד לגילוי האינסולין ובידודו בשנת 1921, לא היתה כל דרך להצילם ממות: כתוצאה מכך שגופם לא קיבל את האנרגיה הדרושה לו הם חשו רעב, וגופם התחיל לפרק את השומנים והחלבונים שבו. פירוק זה גרם לשינויים במאזן החומצות והבסיסים שבגוף ולהפרעות קשות, עד לאובדן הכרה ומוות. סוכרת מן הסוג השני הסוכרת מן הסוג שני אינה נגרמת על ידי הפרשה מועטת מדי של אינסולין, אלא על ידי "התנגדות" קולטני האינסולין (ה"אתרים" שבתאים הממנים על קליטת האינסולין) שברקמות הגוף לקליטתו של הורמון זה. בגלל התנגדות זו אין הגלוקוזה נספגת ברקמות הגוף, ונוצרות אותן הפרעות כמו בסוכרת מן הסוג הראשון. הטיפול במחלה זו הוא על ידי תרופות שונות (הנתונות דרך הפה) המעלות את כמות האינסולין בדם על ידי הגברתהפרשתו מן הלבלב, וגם מצמצמות את התנגדות הקולטנים לקליטתו. (יש לציין שאצל חולי הסוכרת מן הסוג השני עלול להתפתח בהדרגה גם מחסור באינסולין.) איזון רמת הגלוקוז בדם מטרת הטיפול הרפואי בשני סוגי הסוכרת היא שמירה על כמות הגלוקוזה התקינה בדם. שמירה זו נחוצה כדי למנוע את תופעות הלוואי של הסוכרת: הסוכרת עלולה להחיש את התהליכים בגוף הגורמים לטרשת העורקים (ארטריוסקלרוזיס), כלומר הצטברות משקעי שומנים, בעיקר כולסטרול, על דפנות כלי הדם, בכך "מסייעת" הסוכרת לגרימת נזקים לכלי הדם בעינים, בכליות, בלב, ובמערכת העצבים. עד לשנות השמונים הופק רב האינסולין בעולם מתאי לבלב של בקר וחזירים. לאחרונה החלו להשתמש בטכניקות של הנדסה גנטית כדי ליצר אינסולין "מלאכותי", הזהה בכל עם זה המופרש מן הלבלב שבגוף האדם. כיום אפשר גם להשחיל מתחת לעורו של חולה הסכרת מעין לבלב מלאכותי: מכל המכיל אינסולין וחישנים מיוחדים, המזהים כמות גלוקוזה גבוהה מדי בדם ומפרישים אינסולין בהתאם. אך גם החולים שבגופם לא בצעה השתלה תת עורית שכזאת יכולים לאזן את כמות הגלוקוזה בדם ומזרקים חד פעמים הנוחים לשימוש (ומפחיתים את סכנת הזיהום בעת הזרקה) חולי הסוכרת משני הסוגים חייבים להפחית את כמויות הפחמימות שבמזונם ולהמנע מאכילת סוכר וממתקים. מקורות השם הרפואי לסכרת , diabetes mellitus ,מקורו ביוונית ולטינית. המילה Diabetes מקורה במילה יוונית שמשמעותה היא סיפון. סימן ההיכר הברור ביותר לסכרת הוא השתנת יתר. המים עוברים דרך הגוף כאילו דרך סיפון. המילה Mellitus באה ממילה לטינית שמשמעותה - מתוק כדבש. השתן של סכרתי מכיל יתר סוכר (גלוקוזה). בשנת 1679, רופא טעם שתן של סכרתי ותיאר זאת כמתוק כמו דבש. כל אדם יכול לקבל סכרת. למעשה, ל-14 מיליון אמריקאים יש סכרת, כולל בדרנים מפורסמים, אתלטים, ומנהיגים פוליטיים. רוב הסכרתיים מנהלים חיים מלאים ופעילים, למרות שהם חייבים לנהל בתשומת לב את משטר המזון והתרופות שלהם, ההיסטוריה של הסכרת שנה אירוע 1500 לפנה"ס - תיאור ראשון של סכרת על גבי פפירוס באברס 400 לפנה"ס - זוסרוטא רושם תסמיני סוכרת ומסווגם. צ'רקה משפר עבודה זאת. 10 אחה"ס - סלסוס בונה תיאור רפואי של סכרת. 20 אחה"ס - ארטאוס קובע את מטבע הלשון Diabetes 1869 - לנגרהנס מתאר אשכולות של תאים בלבלב. 1889 - וון מרינג ומינקוויסקי מבחינים שסכרת מתפתחת בחיה כאשר כאשר מסירים את הלבלב שלה. 1921 - בנטינג ובסט מבודדים איי לנגרהנס מחיה, מזריקים את החומר (אינסולין) לחיה סכרתית וצופים בירידה ברמת הסוכר שלה. תפקיד האינסולין האינסולין הוא הורמון הנוצר בלבלב ותפקידו לווסת את כמות הסוכר בדם. אצל סכרתיים, הלבלב אינו מייצר אינסולין, או כמות האינסולין מעטה מדי, או שהאינסולין פגום. מנת להבין כיצד זה משפיע עליך, אתה צריך להבין כיצד האינסולין מתפקד בגוף. חשוב על כל אחד ממליארדי התאים שבגופך כעל מכונה זעירה. תאים צריכים דלק כמו כל מכונה. המזון שאתה אוכל, מורכב מפחמימות, חלבונים ושומנים אשר מפורקים על מנת לספק דלק לתאים. הדלק העיקרי המשמש את התאים נקרא גלוקוז - שהוא סוכר פשוט. הגלוקוז נכנס לתאים דרך קולטנים. הקולטנים הם אתרים בדופן התא שמקבלים אינסולין ומאפשרים לגלוקוז להיכנס. כאשר הגלוקוז בתוך התא, הוא משמש כדלק. לגלוקוז יש קושי להיכנס לתא ללא האינסולין. ראה את האינסולין כמשפך המאפשר לגלוקוז (סוכר) לעבור דרך הקולטנים לתוך התאים. עודפי גלוקוז מאוחסנים בכבד ובשרירים בצורת חומר הנקרא גליקוגן. כאשר רמות הסוכר נמוכות בין הארוחות ותאי גופך זקוקים לדלק, הכבד משחרר גליקוגן בצורת גלוקוז. הלבלב, איי לנגרהנס ותאי ביתא הלבלב ממוקם בבטן, מאחורי הקיבה. הוא קשור למעי הדק ולטחול. בתוך הלבלב יש אשכולות קטנים של תאים הנקראים איי לנגרהנס. בתוך איים אלה, נמצאים תאי ביתא המייצרים אינסולין. אצל אנשים לא סכרתיים, הגלוקוז בדם גורם לייצור אינסולין בתאי הביתא . תאי הביתא "מודדים" את רמת הגלוקוז בדם באופן קבוע ומספקים את כמות האינסולין הדרושה לנתב את הגלוקוז לתאים. תאי הביתא שומרים את רמת הסוכר בדם בטווח התקין שבין60mg/dl ל 120mg/dl . הגלוקוז מתקשה להיכנס לתאי הגוף כאשר יש חוסר באינסולין או כאשר האינסולין אינו פועל באופן תקין.