גם אנחנו התחלנו בגן עירייה היום
עדיגי שלי התחילה היום גן טרום טרום חובה או שאולי יותר נכון להגיד טרום חובה. אני לא בדיוק יודעת מה זה. היא בגיל של טרום טרום אבל ברחובות, כמו ברחובות, אין הפרדה והגנים ביחד. הילדה החמודה שלי מאוד מאוד התרגשה מהמעמד וכבר מאתמול בלילה לא הצליחה להרדם. מדובר במבנה חדש שנבנה בימים אלה ממש (חסרים עוד כמה דברים כדי לקרוא למקום ממש גן) והוא נבנה בכיכר שמיתחת לבית שלי. כבר בסוף שנה שעברה אמרתי לה שכאן בונים לה גן והיא מאז מחכה בקוצר רוח ללכת לגן הזה. לדעתי כל זה מגיע מהעובדה שבאמצע השנה הקודמת הגן שלה עבר מהמבנה הקבוע למבנה קטן וצפוף של קארוונים זאת בגלל מנוף שנפל על הגן (
הנה הסיפור אם לא שמעתם). בנתיים נראה שעדיגי מאוד מרוצה ושמחה להיות בגן החדש שלה. היא גם תמיד היתה הילדה הכי גדולה בגן עד עכשיו ופתאום יש גם ילדים גדולים שמאוד מעניינים אותה והיא לא מפסיקה להגיד שבגן שלה יש הרבה חברים חדשים וילדים גדולים. נקווה שהם לא יהיו גדולים מידי עליה. שנוני גם עברה ממשפחתון לגן והתחילה בכיתה הקטנה באותו הגן שעדי היתה בו שנה שעברה. לצערי הרב אנחנו עדיין בקארוון קטן וצפוף אבל בימים אלה ממש נבנה מבנה חדש, צמוד לגן עירייה של עדי שם אין מנופים באיזור, תודה לאל. אך המבנה רק בשלבים ההתחלתיים של הבניה והוא יהיה מוכן רק בנובמבר מתישהו. חשבתי על להשאיר אותה במשפחתון עד שהמבנה יהיה מוכן אבל זה מתנגש לי עם הלידה ואני מעדיפה שעד אז היא תעבור כבר את ההסתגלות אז השארתי אותה בקארוון הקטן. שנוני לעומת זאת, אני מאוד חוששת מההסתגלות שלה. היא ילדה קצת יותר עדינה מאחותה הגדולה וגם זה גיל שעם עדי השארתי אותה עוד במשפחתון. שנוני מהילדים הנדבקים לאמא לרגל ושלא כל כך אוהבים זרים. עוד שנה שעברה כשהייתי באה לקחת את עדי והגננת של הקטנים היתה לוקחת אותה היא היתה מתבכיינת. יש לי הרגשה שאיתה זה לא ילך כל כך חלק כמו עם עדיגי אבל אני גם מקווה להיות מפותעת...