פורשת סדרתית

[nutmeg]

הלו?

זו מכינה ללימודים או מועדון חברתי? גם לעופות מוזרים מגיע ומותר ללמוד במכינה, את יודעת... בקיצור: מה עניין שמיטה להר סיני?

 

[shellyland]

../images/Emo45.gif

 

[צימעס]

או בנימה חיובית יותר -

הבעיה שלך נפשית-חברתית? פתרי אותה! (כן, יכול להיות שזה קשה, אז מה?). ו... לא. גיל 22 או 122 אינו מאוחר מדי לדאגות חברתיות. בכלל לא. בכל גיל אנחנו זקוקים לאנשים! גם אני לא צליחה לשמוע "אני לא רוצה ללמוד כי...". האם יש הסבר כזה?

 

[ש ו מ ר ו ן]

../images/Emo45.gif

מילים כדורבנות

 

[החטא והשופטת]

פחחח...

רואים שאתה לא מבין בפולניות.

 

[peachy]

dreams dreams dreams ../images/Emo1.gif

יש לי (או היו לי) אינסוף חלומות אני רוצה ללמוד, אני רוצה שתהיה סיבה משמעותית לקיומי אבל כל החלומות שלי הם רק בתיאוריה, במעשי אני לא מסוגלת לעשות כלום אני לא יכולה להסביר את זה אולי אין לי אמון בעצמי.. אולי המוח שלי סובל מהרעלה חשיבתית

לא הצלחת לשמוע "אני לא רוצה ללמוד כי..." כי אני רוצה ללמוד. מאוד. פשוט קשה לי חברתית

אני גם חושבת שאני נראת נורא. מנסה להתגמד כדי לא למשוך תשומת לב. בשבת חברה טובה שלי אמרה שאני יפה, פרצתי בצחוק.. זה הדבר הכי מצחיק ששמעתי בחיים שלי

 

[peachy]

פורשת סדרתית ../images/Emo122.gif

היי... לא בא לי להתמודד עם הלימודים במכינה הזאת. לא רוצה. זה מאוד תבוסתני מצידי, אבל... מד השאיפות שלי טיפה מעל האפס בגלל שפעם הרי לא רציתי להיות בין החיים, ועכשיו עצם זה שאני חיה ורוצה לחיות נראה לי הישג גדול. אז אני מאוד סלחנית כלפי עצמי.. כי המצב יכול היה להיות הרבה יותר גרוע. ולמה אני רוצה לעזוב את המכינה? לא כי הלימודים קשים, אינטנסיביים אבל לא קשים. אלא בגלל הסיבה הרגילה.. היותי עוף מוזר

הצלחתי להתחבר עם מעט אנשים, אבל זה תמיד נראה לי כאילו אף אחד לא באמת מעוניין בחברתי. ואני תמיד חושבת שהכיתה חושבת כמה אני מסכנה.. ואני לא אוהבת להיות לבד בכיתה ואנשים שאני רואה כבר חודשיים מסתכלים עלי ואנחנו לא מחליפים מילה. היום רשמתי את הלו"ז של המכינה ביומן שלי, ואני לא מרגישה שאהיה מסוגלת להתמודד כל הזמן הזה.. עוד 5 חודשים בערך.. אני כבר בישרתי להורים שלי שאני רוצה לעזוב את המכינה ואחרי שכנוע, אמא שלי הסכימה, אבא לא. הוא אמר שלא נראה לו שכל פעם אני מתחילה ללמוד איפשהו ועוזבת. כבר הייתי עם רגל אחת בחוץ, אפילו הלכתי להנהלה, אבל אז הם בישרו לי שיש לי מילגה גבוהה, ככה שהלימודים שלי לא מאוד יקרים.. וחבל לי. השתכנעתי. אבל כמו @#$%* הברזתי משיעורים, והמכינה נראת לי כ"כ מנוכרת עכשיו.. ואני רוצה לעזוב.. העזיבה תעלה 60% משכר הלימוד אבל אולי זה עדיף מ- 60% ממני.... מה אתם חושבים?

 

[nutmeg]

אפרסקית, צ'מעי

קשרת שני דברים שאינם קשורים זה בזה. לימודים זה דבר אחד, חברים זה דבר שני והם לא בהכרח הולכים יד ביד. הצפייה שלך הייתה להרגיש טוב עם עצמך ליד אנשים באמצעות הלימודים ואולי תוך כדי כך גם לקדם קריירה... במקום אולי להיפך. נראה לך שכל מי שיש לו תואר אקדמי הוא גם ייצור חברתי מושלם? הרשי לי לצחקק רגע בפינה! אולי את עסוקה מיד בעצמך מלשים לב ולראות כמה עופות מוזרים יש באוניברסיטה... במיוחד המרצים שעוד מקבלים תשלום על נוכחותם! העניין הוא שאת לא אומרת מה באמת את רוצה ולכן את מקבלת תגובות לא מי יודע מה אמפטיות בחברי הפורום, שלא מבינים למה את עוזבת. שאשמש לך כפה לרגע? (תמיד את יכולה לפטר אותי אם לא הייתי פה טוב) - את רוצה שהחרדה החברתית שלך תעלם מעצמה. פוף! - את רוצה לבוא לאוניברסיטה (אבל לא רק, לכל מקום בעולם בו יש אנשים) ולהשתלב בטבעיות ולא להלחם ולהיות מוטרדת מ"איך את משתלבת" - בכלל, אם היה אפשר, היית רוצה שוב לעולם לא לחשוב על התמודדות חברתית - או שתבוא לך בטבעיות או... שתשבי פה לבד בחושך וזהו. - את רוצה להיות מסוגלת לחשוב על דברים אחרים בלי לחשוב על עצמך כל הזמן - את רוצה להיות ספונטאנית רגישה ובעלת חוש הומור (טוב, זה היה קצת ציני. קלפי שכבת ציניות אחת מהמשפט הזה). בקיצור - הכי את רוצה לקום בבוקר ולא להיטרד בענייניך הדורשים תשומת לב כמו החרדה החברתית ובעקבותיה הביטחון העצמי וההערכה העצמית. רוצה להסתובב בעולם בלי המטרד הזה שנקרא 'peachy ויחסה לעצמה'. נראה לך שאפשר? (התשובה מתחילה באות למד) עכשיו אדבר איתך קצת 'פרוגנוזה' - או במילים אחרות, בואי נציץ רגע לעתיד: חרדה חברתית הרי לא נעלמת מעצמה גם אם תתעקשי מאוד מאוד שהדברים יבואו בטבעיות (אחרת את לא יוצאת מהבית). ככל שתרחיקי עצמך מהתמודדות בחברה כך יעלמו לך, אחת אחת, כל המיומנויות החברתיות שעוד יש לך. גם אם נראה לך שעכשיו אין לך הרבה - האמיני לי שעוד אפשר להידרדר. אין דרך לטפל בחרדה חברתית בלי להיות בין אנשים. אם תהיי במפגש אחד לאחד איתי בחדר אי אפשר יהיה לטפל בחרדה החברתית כי היא לא תהיה שם. בכל מקרה תצטרכי לצאת אל העולם ולהתאמן, כמו שתינוק מתאמן ללכת: קם-נופל, קם -נופל, חודשים ארוכים עד שמצליח. עצתי לך היא לא לוותר כל המכללה, אבל במקביל לגשת לטיפול. שהמכינה תהיה גם הקרקע בה את מתאמנת ללכת זקוף לא רק רוכשת תעודת כניסה לאוניברסיטה. ויפה שעה אחת קודם, peachy, לפני שיהיה לך הרבה יותר קשה ממה שנדמה לך אפילו.

 

[צימעס]

../images/Emo45.gif (מינוס הטון הנוזף)

 

[nutmeg]

../images/Emo12.gif לא היה שם טון נוזף

בחיי! אולי החלטי אבל לא נוזף.

 

[פרנויד אנדרויד]

אני מאמינה בך.. ../images/Emo9.gif

הי אני חדשה פה ומרגישה שחייבת להגיב לזה --- אני ממש מבינה את הבעיה שלך- את הקשיים החברתיים, חוסר הבטחון וחוסר ההחלטיות, כי גם אני הייתי שם (ועדיין באופן חלקי

) את אומרת שאת רוצה ללמוד אבל "לא בא לך" להתמודד עם הקשיים החברתיים. שימי לב- הרצון מבטא את השאיפות והמטרות שלך- כלומר ללמוד, להשיג מקצוע, להתקדם וכו', והחשק (או יותר נכון אי-החשק) מבטא יותר את האינסטינקטים שלך, שזה החשש להפגע- כי את לא באמת חושבת שיש לך סיכוי להתקבל (חברתית) למסגרת הזאת, נכון? את פוחדת ש"תהיי טפט" עד סוף המכינה? זה קודם כל תלוי בך!!! אני לא יודעת איך את נראית אבל לא חושבת שיש סיבה לזלזל בעצמך ככה (דווקא בזה את לא "מאד סלחנית כלפי עצמך") הגיע הזמן שתאהבי את עצמך יותר ותאמיני בעצמך- בזה את צריכה להיות סלחנית! אני במקומך לא הייתי סולחת לעצמי אם הייתי "מתקפלת" ומפספסת הזדמנות לעשות משהו שחשוב לי... לכל אחד מגיע להיות מאושר ולבלות ולממש את עצמו!!! ואת לא יכולה לצפות שיתיחסו אליך אם את נדבקת לקיר ולא יוצרת קשר... חוץ מזה את יודעת עמוק בפנים שאם תעזבי את המכינה זה לא המקום האחרון שיהיה לך קשה להתאקלם- אי אפשר להעביר את כל החיים בבית צריך להתנסות בחוויות שונות ולחתור אל המטרות שלך והכי חשוב להפיק את המיטב בכל דבר. ולסיום - אני מציעה לך שתחשבי כמה את יוזמת קשרים ומראה כמה שאת שווה. ואני בטוחה שיש שם מספיק אנשים שאוהבים

(עוף מוזר זה כינוי לאנשים שעוד לא גילו עד כמה הם מיוחדים

)

 

[peachy]

thanks everyone ../images/Emo140.gif

בזמן הקרוב כנראה אצטרך לעשות לעצמי רה-ארגון רציני נו, אין לי מה להפסיד כמו המשפט המוכר.. מכאן אני יכולה רק לעלות

nutmeg צודקת.. באמת קיוויתי שהבעיה שלי תעלם בארח פלא

לפחות יש לי נכונות ורצון להשתנות

תודה על האכפתיות

 

[צימעס]

רגע, אני לא מבינה כלום

מה רע במכינה? מה טוב במכינה? אני לא מאלה שחושבים שאם התחלת ו סיבה טובה לסיים. מותר לשנות את דעתך באמצע. וגם - אני לא כ"כ חושבת שהוריך יכולים "להרשות" או "לא להרשות" לך. אז - למה בכלל הלכת לללמוד? למה ציפית? ממה התאכזבת כ"כ?

 

[peachy]

../images/Emo41.gif../images/Emo41.gif../images/Emo41.gif

תודה על התגובות

אני לא יודעת אם יש אלפי סטודנטים שהיו מוכנים להתחלף איתי אבל אני עצמי, חרשתי את הארץ כדי למצוא מכינה..

nutmeg - אני יודעת שהמכינה היא לא מועדון חברתי, אבל כנראה מי שלא היה במצב הזה לא מסוגל להבין.. אולי זאת אני שמנפחת את העניין צימעס - מה טוב במכינה? הממ.. הלכתי ללמוד במכינה בכדי שאוכל להתקבל לאוניברסיטה, עכשיו ירדתי מהעניין, אבל אם אי פעם אשנה את דעתי.. וגם מה שטוב הוא שאני לומדת מתמטיקה. מה שלא טוב - אני מרגישה כמו טפט כיתתי, וכבר מורים מתחילים לחשוב שעובר עלי משהו (למה לא היו מורים כאלה שהייתי בתיכון???) ואני לא מתקשרת עם הרבה אנשים מהכיתה ואני מצטיירת בתור מישהי שקטה ולא מדברת שכזו וזה מפריע לי. וזאת בעצם הסיבה העיקרית, חוסר ההשתלבות שלי בכיתה. מה ציפיתי? שאני אלמד ושיהיה לי טוב מבחינה חברתית. להוריי יש מה להגיד בעניין, כי הם אלו שמשלמים.. לעזאזל אני בת 22!! אני צריכה להתעסק בעניינים חברתיים???

 

[jessy19]

לפורשת הסידרתית...

אז כל פעם כשתרגישי חוסר ביטחון במכינה ושאת לא מסוגלת למשהו- תעזבי הכל ותפרשי? ככה בחיים לא תסיימי שום דבר. הצעה: תשקלי טוב טוב לפני שאת עוזבת כי דברים שנעשים במהירות וללא מחשבה אמיתית סופם שהם יכולים להרוס בצורה זו או אחרת את החיים. ועוד משהו קטן: אין לא יכול, יש לא רוצה.