פורקת

[moma4222]

קצת טרחני מצידי, אבל בכל זאת אני לא מצליחה להתאפק

"בוחרים להרגיש טוב"
המכונה אצלי "התנ"ך", בעיני ספר חובה לעצירת גלישה למצבי דיכאון.
בדיוק עיינתי בו שוב בימים האחרונים, מסיבות של דכדכת מסוימת.
&nbsp
אני יודעת שלא ביקשת עיצות. אבל אם אני לא אשחרר את העיצה היא תשאר תקועה לעד במוחי. אז קצת התחשבות

&nbsp
מסכימה שספורט אמור לעזור מאוד.
לצערי אני כנראה מפספסת משהו בפעילות גופנית: בזמן ריצה עולות לי לפעמים מחשבות איומות ונוראיות וביוגה אני שוקעת בכל מני פלונטרים מחשבתיים עד שאני בכלל לא שמה לב למה שאני עושה.

 

[adif11]

מתקשה לדמיין את עצמי מעלעלת בתנ"ך סתם כך להנאתי

אבל מאחר ויצא לי די הרבה לקרוא בו השנה (עוזרת לתיכוניסט להתכונן למבחנים בתנ"ך) אני חייבת להודות שיש נחמה לא מועטה בלקרוא תיאור אירועים שנכתבו לפני כל כך הרבה שנים ולהגיע למסקנה שאין חדש תחת השמש.

 

[moma4222]

פספסת אותי לחלוטין

... שם הספר הוא "בוחרים להרגיש טוב"

 

[adif11]

אוי ....

מהר הוראה מתקנת בתחום הבנת הנקרא

 

[הססנית לייט]

מצטרפת לפרמלה

את גיבורה ומקסימה, ואם זה מנחם/עוזר במשהו, אז את נשמעת לי תמיד חיונית ומלאת אנרגיות.
מקווה שהשילוב של ספורט וטיפול יעשה לך הכי טוב שאפשר.

 

[rnavina]

התרגשתי לקרוא את השורה האחרונה

 

[תושי18]

אני הולכת להגיד משהו שאולי ייראה קשה: צריך לאהוב

את הילד/ה ללא תנאים.





האם עברת התעללות רגשית בילדותך ?
היכנס/י לקומונת התמיכה שפתחתי:"נפגעי התעללות רגשית מילדות",
כי לדעתי, יש דרך לתקן את הנזקים שגרמ/ה/ו המתעלל/ת/ים.
[URL]http://www.tapuz.co.il/Communa/userCommuna.asp?Communaid=41978[/URL]

 

[צבעוני המדבר]

כמה מחשבות

מפוסט אחד קשה לראות את התמונה המלאה, אז רק כמה נקודות למחשבה.
קודם כל עולה מדברייך הבדל משמעותי באופי בינך לבין ביתך, ופערים כאלה באמת נוטים להקשות במערכת יחסים.
ההתנהלות מולה לא טבעית לך ובמקרים כאלה הכוונה חיצונית, כמו טיפול משפחתי, יכולה לעזור. לפעמים נוכחות בן זוג בעל אופי שונה, שמגבה ותומך עוזרת. עם זאת, נראה שבתחום זה גם בינך לבין בן זוגך יש חילוקי דעות וקושי. הבת רק בפתחו של גיל ההתבגרות וכדאי להעזר ולהתייעץ לפני שיחמיר.

את מספרת שילדתם כועסת ומבטאת זאת באופן מוחצן והפגנתי, שתואם לאופייה ולגילה. מעבר לתסכול שלך שמובן, האם בדקתם את עצמכם אם יש משהו בדבריה? האם ייתכן שאתם שמים דגש על מטלות ועמידה ביעדים שאתם מציבים ופחות קשובים לה ולצרכיה? ממה שתארת נראה שהיא מרגישה שלא אכפת לכם ממנה. האופן בו תארת אותה היה שלילי בלבד. האם את מוצאת בה גם חיובי, מוצאת בליבך אהבה אליה? אולי היא חשה דחויה וכי באופן קבוע לא מרוצים ממנה? באופי מוחצן, ורבלי ודעתן יש גם היבטים נהדרים ואפשר למצוא דרך לאפשר לה לבטא אותו באופן חיובי. למשל, חוג דיבייט, או להשתלב במועצת תלמידים ולהשפיע.

ועוד דבר אחרון. יש לי שלושה מתבגרים בבית. הרבה פעמים אני נאלצת לבקש שוב ושוב דברים שחשובים לי, שקשורים לסדר ולמטלות הבית. זאת למרות שאני יודעת להיות מאוד אסרטיבית והקפדתי על כך עוד מילדות. נראה שבגיל הזה הם יותר מרוכזים בעצמם, בעולם החברתי ובתחומי העניין שלהם ודברים שמפריעים לנו הם פחות רואים וערים להם. בראיה שלי הם לא עושים זאת במכוון נגדנו. אני רואה את זה כחלק מהגיל, לא כפגם באישיות שלהם. עם זאת, אני לא מוותרת ומתעקשת על מה שחשוב לי.

אולי בתקופה הקרובה תחליטו על מספר דברים מועט שחשובים לכם במיוחד ועליהם תתעקשו. תבליגו על השאר ותתרכזו בשיפור מערכת היחסים שלכם עם הילדה. תקדישו לה זמן, תקשיבו לחוויות שלה ולמצוקות שלה. תבססו מערכת של אמון ואהבה. זה כל כך חשוב בגיל הזה. ההתרסה והכעס שלה מצביעים שהיא מאוד צריכה אתכם ואת התמיכה שלכם ופשוט זו הדרך שלה לבטא זאת.

מאוד מקווה עבורכם ועבורה שהמצב ישתפר כי זה הבסיס למערכת היחסים ביניכם גם בעתיד