פורקת..

[Dalin]

פורקת..

קודם כל לא לראשי!

היי, פעם ראשונה שלי פה.. לרוב אני קוראת סמויה אך החלטתי פעם אחת בחיי לשתף ולקבל תובנות מאנשים זרים..

אני בדעה שלי נורא מתנגדת לכל ממסד הרבנות, יש לי סלידה מטורפת מהם למרות שאני נורא אוהבת את הדת
אמרתי לבן זוג מלכתחילה שרגלי לא תדרך שם בשום אופן והוא זורם איתי, אומר שלא אכפת לו מצידו נתחתן על הירח אם בא לי..
אבל אני בפחדים מהתגובה של אמא שלו... אני יודעת שהיא ממש תקבל את זה לא טוב ותעשה לנו את המוות בנושא..
בן זוגי כל הזמן אומר לי שאני אפסיק לחשבן להורים שלו, אבל אני חיה אצלהם בבית מן הראוי שאתחשב בדעתם.. והוא אומר שאין להם מילה בשום נושא בחיינו ..
אני כבר רואה מלחמת עולם שתבוא בעקבות הנושא שאני מתנגדת ורוצה חתונה אזרחית וחופה חילונית.. וכל כך אין לי כח לזה, ואני מתעסקת בנושא המון בזמן האחרון
אני כל כך בנאדם של פרטיות ולא אוהבת שמתערבים לי ונכנסים לי לדברים . ואני רואה את זה בא עוד לפני שזה בא בכלל..

יש למישהו עצות\תובנות\ סיפור דומה או סתם מילת עידוד?


תודה מראשש

 

[מוץ ותבן]

קודם כל לעבור דירה

ואחר כך לספר על החתונה, וגם אז להמנע מלספק עודף פרטים. לדוגמא: אם אתם עורכים חופה רפורמית או קונסרבטיבית, בכלל לא חייבים לספר להם את זה... מגיע רב, עורך חופה, גם אם היא קצת שונה מהמקובל, לא תמיד שמים לב... וזהו...

 

[אגסית ירוקה1]

בן זוגך צודק

אתם צריכים להתחשב בהם כאנשים שחיים איתכם בבית אחרי הכל הם עוזרים לכם
בכך שאתם חיים בביתם ולא נאלצים לשלם על מגורים, אבל זה לא נותן להם זכות להתערב בחייכם.

 

[יעלקיס]

מסכימה לגמרי!

מתן עזרה מצד הורים לא אמור לתת להם מנוף ובטח לאזכות החלטה על ילדיהם הבוגרים

 

[פרפרי אהבה]

אני חושבת שזו צריכה להיות החלטה שלכם

אבל אתם גם צריכים להבין שיהיה לזה כנראה השלכות, אם כי אולי היא תפתיע אותכם.
ההצעה שלי היא שבן זוגך יספר על הכוונות שלכם להורים שלו ולא את כך שיבינו שזה משהו ששניכם חושבים כך ומאמינים שזוהי הדרך.

ולדעתי אם את מרגישה שהדיעה שלהם קובעת כי אתם גרים שם-עדיף שתצאו מהבית כמה שיותר מהר.

 

[dify]

אלו שני דברים שונים

אם את חיה אצלה בבית את צריכה לכבד את דרכה בביתה. כלומר אם היא שומרת שבת (והרשי לי להמר שהיא לא, ככה תחושה פרטית שלי), אם היא אוהבת את כל הכריות שלה מסודרות לימין ואת ארוחות הערב כל יום ב7 בערב, אז אלו דברים שאת צריכה לכבד אצלה בבית, כי יש לה את ההרגלים שלה ואם את בבית של מישהו את צריכה לקבל את ההרגלים שלו.


אבל, אם אני מבינה נכון את כבר היום שוכבת עם הבן שלה אצלה בבית ללא נישואין. כלומר נושא הנישואין שלכם רחוק מלהיות משהו שיגרום לפירוק המשפחה הזו. הבן שלה, בכבודו ובעצמו, חושב שזכותכם לבחור בחייכם את מה שנוח ונכון לכם. וואלה, אמא שלו תצטרך להתרגל...

אני מכירה כבר לא מעט אנשים שהתחתנו בטקס חילוני, כזה שבו לא עוברים ברבנות לא בהלוך וגם לא בחזור (כי נישואיים אזרחיים בחו"ל כן מחייבים גירושין ברבנות). חלקם עשו את הטקס חילוני באופן מוצהר, ע"י מחתנת אישה/ידוען/חבר וחלק עשו את זה באופן יותר מוצנע, את הטקס הם עשו ע"י גבר חבוש כיפה אשר השתמש בעקרונות היהדות שנבחרו ע"י בני הזוג כמאפיינים אותם, כך שמי שלא ממש התעמק לא באמת ידע שמדובר בטקס חילוני ולא בטקס ע"י רב של הרבנות.

בתור אחת שהיתה בחתונות מכל מיני סוגים עם כל מיני מחתנים, כולל רבנים קלילים של הרבנות, ברצינות, אני בספק אם מישהו מהקהל יודע להבדיל מתי מדובר במה. וזה יופי של פתרון למי שרוצה ללכת בלי אבל לנופף כאילו הוא עם. אף אחד מהאורחים לא מבקש ממך ביציאה מאולם החתונה להראות חותמת של הרבנות.

יש מכונים ששולחים מחתנים שכאלו, אתם בונים איתם את עקרונות הטקס האישי שלכם, אתם בהחלט יכולים לעשות טקס עם עקרונות דתיים, כבד ומשמים, כזה שישכנע את כולם שמדובר בטקס הכי רבני שיש

אבל תכלס, בכנות, תביני שאת ואמא שלו זה לא אותו אדם, סביר שעוד תתקלו בעתיד בחוסר תיאום בינכן (חכי חכי שיהיו ילדים, אמא שלי וגיסתי ביחסים מעולים ועדיין אני רואה כמה הרבה אי הסכמה יש שם לגבי איך מחנכים ילד), אז מה, את מתכננת להיכנע כל חייך?
את אדם מבוגר, יש לך את הדרך שלך, לה יש את שלה, חלק מלהיות אדם מבוגר זה לדעת לחיות לפי מה שחשוב לך. אם זה נושא מהותי לך, תכבדי אותך ואותה בזה שלא תתקפלי ותוותרי על העקרונות שלך בכזו קלות. נשמע לי שהיא הרבה פחות שתלטנית ממה שאת פוחדת, וזו הזדמנות שלך להתאמן על עמידה גאה במה שחשוב לך, היום זה ענייני חתונה ומחר זה ענייני ילדים, תלמדי לעמוד על שלך, היום זה מולה, מחר זה מול הבוס או הבעל.

זו הזדמנות לגדילה (אלא אם זה לא מספיק חשוב לך ואז זה עניין אחר לגמרי).

 

[אמון בקשר1]

אתם זה אתם

שלום רב
מאוד יפה להבין שאת חושבת ומתחשבת בחמותך, וזה באמת לא מובן מאליו היום. עם זאת, הזוגיות שלך היא שלך ושל בן זוגך. מהמקום של הכבוד, הייתי מציע לכם לדבר ולהסביר את שהולך להיות,, תוך שאתם מבינים שזה לא קל להורים. כל עוד את גרה אצלם תכבדי את מנהגי הבית, זה משהו שונה מהחלטה עקרונית על תפיסת חיים. לדעתי האישית, חשוב שתצאו לחיים שלכם, אם אתם יכולים, כי בית של הורים, ולא משנה איזה צד, זהבית של הורים. אין באמת חופש. בכל מקרה - בשעה-טובה

 

[לשבור את בנימין]

איך אתם מדברים בינכם על נישואין ושניכם חיים

עם ההורים שלו? בטח לא בבית שלוש קומות בכפר בדואי נכון?

כשיש יותר מרווח (ספייס), התקשורת נהיית יותר קלה לכל הצדדים.
את מתעסקת בינתיים בנושא רק בראשך, לא היתה שום תגובה במציאות מצד אימו בינתיים. את שורפת את מיכל הדלק לנושא הזה עוד לפני שהוצאתם אותו לאור ממחשבותיכם. אם את פוחדת מהתגובה שלה זה אומר יותר מכך שאת מתחשבת בדעתה. זה אומר שנורא אכפת לך מה היא חושבת ואיך היא מרגישה ומן הראוי בשיחה עימה להתחיל מהעובדה הזאת ומהכבוד הרב שאת רוחשת לאיך היא מרגישה.