ווה ווה ווה, נראה לי שבאמת מגיע לנו
שרשור לענין הזה. אז דבר ראשון, גרי -
אבל זה קונץ קטן - קח חלק פעיל! טוב אני אתייחס בחלקים למה שכתבת (אם אני נשמע מליטנטי - אז סליחה, לפעמים יוצא לי ככה בלי כוונה
- "אמא אמל´ה סליחה לכעוס עלי את לא צריכה...", זו לא הכוונה, אני באמת אשמח לדיון של ממש בענין. "כפי שציינת, הבנת המונחים מאפשרת לנו לקרוא את הטקסט בצורה מעמיקה יותר ולהיות מודעים ליותר אפשרויות שלו" זה לא בדיוק מה שציינתי .מה שאמרתי, או לפחות שרציתי לאמר הוא שהבנת המהות של המושג עשויה לאפשר לנו לקרוא את הטקסט בצורה מעמיקה יותר. 1. המהות של המושג - ללא כל חשיבות להכרת שם המושג (על זה דיון בהמשך) 2. עשויה לאפשר - לא בהכרח מאפשרת - או נחוצה. "א. לאשש את ההבנה האינטואיטיבית שלנו של הטקסט ובכך להעצים את חווית הקריאה. " לאשש הבנה אינטואיטיבית זה נחמד אבל להעצים חוויה - זה לא. לפחות לא אצלי ואצל כל מי שיצא לי לחלוק עימו חוויות על אומנויות (מסוגים שונים) לדעתי זה גם לא יכול להעצים את החוויה אלא רק ליצור חוויה משנית - של סיפוק עצמי ש:"הנה, מה שהרגשתי מאושר גם על ידי אנשי המקצוע, אני לא סתם חשבתי" או משהו בסגנון. (למי מאיתנו שצריכים חיזוקים...
) "ב. להתפעל מהוירטואוזיות שלה ככותבת." כן, ללא ספק, אלא מה, התפעלות מיכולת טכנית של אמן אין לה דבר וחצי דבר עם החוויה הרגשית מאומנותו. תרשי לי להשוות אותה לנגן וירטואוז. או אפילו לשניים: האחד אמן גדול - שהוירטואוזיות שלו משרתת את המוסיקליות שלו והשני ניחן באצבעות זריזות ותו לא. אם אצא מקונצרט של השני - אצא מאוכזב מאוד - באתי לשמוע מוסיקה ובמקום זה קבלתי הופעת קרקס מצויינת - לא מאכזב? אם אצא מקונצרט של הראשון (וזו גולדברג עבורי) אצא נפעם - בתור התחלה מהמוסיקה שהוא עשה - מהמערבולת שהוא עשה לי בבטן, אז אולי גם אתפעל מיכולתו הטכנית. "ג. לרכוש טרמינולוגיה ברורה ומוסכמת בה אנחנו יכולים לדון בטקס עם אחרים או להשוות אותו לטקסטים אחרים" בענין הטרמינולוגיה אני חצי מסכים: טרמינולוגיה ברורה ופשוטה אכן מקלה על דיון, אבל לפחות בדיון שאינו אוניברסיטאי טרמינולוגיה דלה לא מונעת דיון פורה. ולצורך השוואת טקסטים באופן עצמאי - אינני רואה צורך בקביעת טרמינולוגיה. נוספת גם השאלה - עד איזה רמת דקדוק אנחנו צריכים להעשיר את הטרמינולוגיה כך שהיא תקל ולא תכביד? ההבדל בין "עינייך יונים" ל "שׂערך כעדר העיזים" הוא בהמצאות "כ´ הדימוי" בשני, אבל האם יש בינהם באמת הבדל? האם הם צריכים שם נפרד כאילו היו אמצעי אומנותי אחר? "נכון שהבנת המונח חשובה פה הרבה יותר מידיעת שמו, אבל אחת הדרכים היותר טובות להבין משהו הוא לקרוא לו בשם." נכון שכבר בספר בראשית אנחנו לומדים על חשיבות נתינת השמות (האדם נתן שמות לכל הבריאה ובכך "כבש את הארץ"). מאידך, למשל המילה "קוֹצֶן" באיטלקית זה שם של מעדן צדפות ובגרמנית זה: להקיא, אז מה? אז חשוב בתור התחלה שתדע מה אתה מרגיש/צריך/רוצה - אם אתה תקיא - לא משנה השפה, התחושה תהיה אותו הגועל ואם אתה צריך לשתף אחרים באותם התחושות/מאוויים אז כדאי שתלמד את הטרמינולוגיה שבה הם משתמשים במקום - אחרת זה עלול להיות מביך...
