פורטנוי גאון

[Rudess]

פורטנוי גאון

1965 My Generation - The Who 1966 Day tripper - Beatles Yesterday and Today 1966 I've come to save the Day - Mighty Mouse 1967 Light my Fire - Doors 1969 Way to Get back home again - Beatles Abbey Road 1969 Careful with that axe eugene - Pink Floyd UmmaGumma 1971 Dave's not here - Cheech & Chong 1972 Supper's ready - Genesis Selling England by the Pound 1973 Cinema Show - Genesis 1974 home again - Barry Manilow 1976 Show me the way - Frampton 1976 Gene the Dance machine - Gong Show 1977 Gabba Gabba Hey - Ramones 1979 Hey, hey my my - Neil Young 1980 Machine messiah - Yes Drama 1985 Diamond Dave - DLR 1988 Handle with Care - George Harrison 1989 Seize the day - Dead Poets 1991 Sailing on the Seven seas - OMD 1992 Jack the Ripper - Motorhead 1995 Nightmare Cinema - DT 1997 Ripper Owens - Judas Priest 1999 Day for Night - Spocks Beard גאון!

 

[kurush]

סתם ככה לשם הדיון

איפה הגאונות פה?

 

[epitaph]

רק אני לא הבנתי מה הקטע של הרשימה?

 

[cut2]

אחד הקטעים באוקטבריום

מכיל ציטוטים "גאוניים" של כל הרבה קטעים מהרפרטואר של הרוק הקלאסי והפרוג. מייק פורטנוי (המתופף) כתב את הטקסט. טל, ככל הנראה, ניסה להראות שחלק מהמילים מתאימות ליותר משיר אחד. ועל כך אמר המלך, 'גאוני'.

 

[Liorking]

אז הוא מכיל המון ציטוטים

מה הגאונות בזה?

 

[epitaph]

בדיוק מה שבאתי לשאול.

השאלה מופנית כלפי "רודס" או שאר הסוגדים של דרים ת'יאטר.

 

[cut2]

"כבר דשנו בזה"

(מלך האריות) אני מסכים איתך לחלוטין שאין שמץ של גאוניות בעניין זה. לאוזניי, אף מדובר באחד הקטעים המחפירים של הלהקה, מבחינה לירית. ועל כך אין לנו אלא להצר. NP - DT - In the name of god לא שזה יותר טוב. וזה יעוף מהסטריאו כנראה, בדקות הקרובות.

 

[oded 19]

למה לא יותר טוב?

אני לא יודע למה אנשים אוהבים לקטול את רכבת המחשבות.. ז"א.. as I am הוא שיר מטאל ממש טוב. שירים 5 ו 6 ממש טובים. וגם את האחרון, בשם האלוהים, אני אוהב. דרים נהייתה להקה שאנשים אוהבים לקטול...

 

[orbiti]

אני אנסה להסביר

As I am הוא שיר מטאל סביר. הנגינה שם טובה, ויש שם אפילו כמה מהלכים מוזיקליים יותר שהופכים אותו למשהו פחות קלישאתי משאר המטאל הסטנדרטי, ועדיין אין בשיר הזה את הברק והרעיונות המיוחדים שיש בקטעי מטאל שבאמת פרצו דרך (Master of puppets או One של מטאליקה, למשל). מעבר לזה, לאברי לא משתלב טוב בסגנון הזה. הוא אמנם שר נמוך ונמנע לצעוק מעבר למנעד שלו כפי שקורה בתמונות וצלילים, אבל השירה שלו נשמעת מאולצת ולא טבעית, ואפילו מעוררת הרבה אי-נוחות בשיר הזה ובשאר האלבום. שירים 2-4 נשמעים ברובם הגדול פשוט נורא. לThis dying soul יש דווקא פזמון נחמד ומוזיקלי, אבל הקטע כמכלול נשמע כמו חיבור של ריפים ורעיונות אקראיים, כולל הריפרזות המגוחכות לריפים מThe glass prison (מכל השירים שדרים ת'יאטר כתבו, זה אחד השירים שפחות הגיע לו לקבל שיר המשך). בשיר הזה יש גם את אחד הרגעים המביכים באלבום - מלודיה שלמה שנשמעת בדיוק כמו המלודיה הראשית של השיר Blackend של מטאליקה, רק עם סיום שונה של ריף הגיטרה. בקטע הספציפי הזה (אין לי כוח לבדוק תזמון, אבל אני אעשה את זה אח"כ) לאברי מנסה בכל כוחו להישמע כמו ג'יימס הטפילד ממטאליקה, אבל נשמע בסופו של דבר כמו חיקוי זול. חוץ מזה, מכל המלודיות של מטאליקה, המלודיה בת שלושת התווים של Blackend היא פשוט בחירה רעה לגנוב ממנה. גם שני השירים הבאים ממשיכים עם הכיוון הזה. מלודיות מחורבנות ומונוטוניות, לצד פזמונים זולים וחסרי ייחוד (הפזמון של Endless Sacrifice נשמע כמו פזמון שנלקח מלינקינג פארק או אחת הלהקות שדומות לה), חיבורים הרמוניים ומוזיקליים שנשמעים אקראיים לגמרי בין קטעים, והכי גרוע - קטע ראפ מזעזע בHonor thy father. Vacant הוא בלדה סבירה. משעממת, לא יוצאת דופן, אבל מצליחה לא להביך את המאזין לחלוטין. ההצדקה היחידה שאני מוצא לה היא שממנה לקוח המוטיב הראשי שאח"כ יפותח בקטע האינסטרומנטלי שמגיע אחריו. את Stream of consciousness קשה לי לקבל בהתלהבות יתרה. זה קטע חביב, שלוקח רעיון מוזיקלי מאד פשוט, ומפתח אותו בצורה מאד פשוטה וצפויה. זה עובד די טוב בסה"כ, וזה אכן הקטע הטוב באלבום, אבל הנושא עצמו חלש ולא לירי במיוחד, ואני לא מוצא בקטע הזה אף שיא יוצא דופן, למעט קטעי הסולו הנחמדים שיוצרים גיוון מסוים בבניה המאד משעממת של הקטע. לא הייתי אומר שזה קטע רע, אבל בסצינות מזיכרון, ואפילו בששת המעלות יש קטעים אינסטרומנטליים טובים ומעניינים בהרבה. גם מIn the name of god אני לא מתלהב כ"כ. החלק הראשון של השיר די משעמם לדעתי, ולמרות שהוא לא מביך כמו החלק הראשון של האלבום (אני מקווה בשבילך שלא ניסית לקרוא את הטקסט של Endless Sacrifice), הוא לא ממש מעניין או יוצא דופן. החלק השני שלו קצת יותר נחמד, בעיקר בגלל הקטע עם הגרוב האתני שמעליו פטרוצ'י ורודס רצים בסולואים מטורפים. נכון, בסופו של דבר הסולואים האלה הרבה פחות מלודיים ומוזיקליים מהסולואים באלבומים הקודמים של דרים ת'יאטר, אבל לפחות הם הצליחו ליצור בחלק הזה צבע באמת ייחודי. בגדול, אני חושב שזה אלבום רע, מבולבל, מלא קלישות ורעיונות לא מוזיקליים. הצליל וההפקה שלו הרבה פחות מעניינים משאר האלבומים של הלהקה (במיוחד Six Degrees, שהיה ממש התקדמות עצומה מהבחינה הזאת, וכמובן Awake), וכך גם העיבודים. הלחנים עצמם מאד מונוטוניים ברובם, חסרי ליריות או אופי מיוחד, ומתבססים בעיקר על כל מיני אסתטיקות סגנוניות שאולי יישמעו טבעיות אצל מטאליקה, אבל נשמעות מאד תלושות אצל דרים ת'יאטר. Stream of consciousness דווקא מראה על כיוון הלחנתי חדש שלא נראה קודם אצל דרים ת'יאטר, אבל המימוש שלו שבלוני ומשעמם מדי בשביל להראות על התקדמות אמיתית. אני יכול להקשיב לאלבום הזה מדי פעם, כי אני באמת מטורף על הצליל של הלהקה הזאת (במיוחד זה של פורטנוי), אבל אי אפשר להשוות אותו להישגים שלה מן העבר.

 

[Guernica]

בדיוק מה שאני חושב על TOT

 

[שיר דויטש]

היא נהייתה כזאת מסיבה פשוטה

הם הגיעו לשיא אמנותי אדיר ב Scenes from a memory, ואנשים התחילו לצפות מהם ממש להמון, וכל דבר שהם הוציאו אחר כך היה בינוני או חצי אפוי, או סתם גרוע, ולכן אנשים מתאכזבים וקוטלים. כגודל הציפיות כן גודל הקטילה.

 

[kurush]

היא נהייתה כזו

בגלל שנגמר להם החומר המעניין, פשוט.

 

[Rudess]

ככה זה

כשלהקה מצליחה כל הזמן עוד ועוד, אז אנשים מקנאים ולא יודעים לפרגן...

 

[שיר דויטש]

אותם אנשים שהיו מטורפים על הלהקה

פתאום מקנאים בה ולא יודעים לפרגן? אין בזה שום היגיון.

 

[orbiti]

פירגון

זאת פשוט אחת המילים הנוראיות שהומצאו. למה לעזאזל אנשים צריכים לפרגן למשהו שהם לא אוהבים?

 

[meandmeandme]

?

 

[פיטר פטר]

בשם הקטנוניות...

SUPPERS READY הוא מפוקסטרוט

 

[RedCherry]

הגאונות של פורטנוי

היא כבר משהו שעשו אין ספור פעמים, יש המון שירים של הביטלס שעושים את זה ובמיוחד השיר American Pie (למרות שהוא לא שלהם).

 

[שיר דויטש]

מה זה אותו המשהו הזה?

לדעת לספור? לדעת לקרוא משהו ואז לכתוב אותו במקום אחר?

 

[RedCherry]

לא

להזכיר צורת רמיזה שמות של שירים ואמנים אחרים בתוך השיר.