פורום של כולם?

arana1

New member
אם היינו מבינים הכל לא היינו כאן

לפחות לשמיעתי ,כשענת כותבת "אז איך אני יכולה לענות על שאלות כאלו בכלל?..." היא עונה,מוסרת מידע,משתפת וחושפת,כמו ביתר השורות של תגובתה אמת מאוד חיה ו"פנימית" של זהותה,ולכן התגובה שלך באמת יכולה להתפרש כגסה ורעה אם היינו מפסיקים לנסות לתקשר כל פעם שלא היינו מבינים משהו אז היינו נמצאים בעולם שהוא אפילו הרבה יותר רע מהזוועה הנוכחית במיוחד בשביל אוטיסטים,שהם חקרנים וחפרנים מטבעם,חוסר הבנה זה לא נקודת הסיום אלא נקודת ההתחלה במה שענת כתבה יש לדעתי יצוג ושרטוט מאוד עדין וחכם ונוגע של תנועת הנפש האוטיסטית לא מגיע לה תגובות כמו שהיא קיבלה ומקבלת כאן ביחוד שהיא מנסה לעשות מה שאף "מומחה" ו"בעל מקצוע" מעולם לא עושה ממש להיות שם,מבפנים,לקחת חלק מלא והדדי עם כל הלב והנשמה בחוויית הזהות האוטיסטית אז מול ה"מומחים" שמעולם לא סיכנו כלום ומעולם לא הקריבו ולא כאבו ולא חשו ולו במאום את אימת הקיום האוטיסטי אנחנו אמורים לשתוק ביראת כבוד כשהם ודווקא מישהי כמו ענת צריכה לחטוף כאן כל הזמן תגובות מתנשאות ומזלזלות ? היחס הזה בהחלט ממחיש את הסיוט היומיומי שאוטיסט נאלץ לחוות כיום בחברה התיאור של ענת כחוויה הזדהות מלאה עם אנשים שונים במרחקים ומרחבים וזמנים שונים הוא הרבה יותר מדוייק ונוגע וככזה גם הרבה יותר מועיל ומקצועי ויישומי מכל הנוזלים שכולם כאן שותים בצמאון מפי האנשים בחלוקים לבנים
 

ענתנוי

New member
תודה

ואין לא יותר מה להגיד כאן. אולי עוד לא הגיע הזמן לאמת. אולי כולם צריכים להתפלש עוד בבורות שלהם ולהטיח האשמות בכל שבריר כל תבונה, עד שהמציאות כולה תשתנה ולא תהיה להם ברירה...
 

dina199

New member
ברגע שאומרים :

" ולך ענת יש עוד הרבה מה ללמוד מאוטיסטים אחרים " זה עדיין ניסוח פוגע
 

גור42

New member
הניסוח עדיין היה פוגע

בעיקר בהקשר שבו נאמרו הדברים. אני יודע שזה לא היה בכוונה, אבל גם כשמישהו דורך לך על הרגל לא בכוונה אז זה כואב בדיוק אותה המידה.
 

arana1

New member
עם הזמן אנשים נפתחים לחוויה הזאת

למשל,בעזרת, ובגלל, הטכנולוגיה אנשים לומדים לזהות ולקבל אפילו כמובן מאליו תפישות שונות ומשונות של המרחב הציבורי והאישי היום את יכולה ללכת ברחוב ומולך מישהו מחייך ומדבר בהתלהבות ולמרות שהוא מביט ישר בעינייך הוא בעצם במגע אינטימי וצפוף עם מישהו בקצה השני של העולם ,ואנשים לומדים לקבל את מה שהיה נחשב לפני רק לפני שנים אחדות כטירוף מושלם כחלק מהמובן מאליו של השיגרה זה כמובן לקח ולוקח תקופת הסתגלות וכבר קרה לי יותר מפעם אחד שבזמן שאני מנהל דיאלוג דמיוני עם אהובתי בראשי מישהי נדלקה עלי יש בפרצוף אבל עם הזמן אפילו הנ"ט הכי מרובעים בעולם לומדים להבחין ואפילו מעט לקבל את העובדה שלאנשים יש גם חיים "פנימיים" בסופו של דבר המציאות של המחשבה היא גם המציאות של המעשה ומה שנחשב ונתפש אתמול כצללים הופך לאורות של המחר ולכן גם אני מרגיש כמו ענת שלהרבה מהשאלות שנשאלות כאן נובעות ממקום שהוא לחלוטין חסר בסיס מנקודת מבטו של האוטיסט
 

arana1

New member
המציאות האחרת היא גם המציאות של כאן ועכשיו

לדוגמה,בעזרת, ובגלל, הטכנולוגיה אנשים לומדים לזהות ולקבל אפילו כמובן מאליו תפישות שונות ומשונות של המרחב הציבורי והאישי היום את יכולה ללכת ברחוב ומולך מישהו מחייך ומדבר בהתלהבות ולמרות שהוא מביט ישר בעינייך הוא בעצם במגע אינטימי וצפוף עם מישהו בקצה השני של העולם ,ואנשים לומדים לקבל את מה שהיה נחשב לפני רק לפני שנים אחדות כטירוף מושלם כחלק מהמובן מאליו של השיגרה זה כמובן לקח ולוקח תקופת הסתגלות וכבר קרה לי יותר מפעם אחד שבזמן שאני מנהל דיאלוג דמיוני עם אהובתי בראשי מישהי נדלקה עלי יש בפרצוף אבל עם הזמן אפילו הנ"ט הכי מרובעים בעולם לומדים להבחין ואפילו מעט לקבל את העובדה שלאנשים יש גם חיים "פנימיים" בסופו של דבר המציאות של המחשבה היא גם המציאות של המעשה ומה שנחשב ונתפש אתמול כצללים הופך לאורות של המחר ולכן גם אני מרגיש כמו ענת שלהרבה מהשאלות שנשאלות כאן נובעות ממקום שהוא לחלוטין חסר בסיס מנקודת מבטו של האוטיסט
 
למעלה