פורום סיפורי עוצמה! כולם לכאן!!!

[בן טל-שחר]

פורום סיפורי עוצמה! כולם לכאן!!! ../images/Emo37.gif

סיפור עוצמה הוא דיווח אמיתי על מקרה מדהים או מסעיר שקרה לנו... משהו שיכול לעזור לאחרים להאמין, אם יֵדעו על אותו מקרה... משהו שיכול לתת השראה... משהו שמהווה עדות לקיומו של הקסם (= עוצמה) במציאות שלנו. אני בטוח שלכולכם יש "סיפורי עוצמה", כאלה או אחרים; שלכולכם קרו דברים מדהימים, או מפתיעים, או כאלה הרומזים על כך שקיימת "מציאות אחרת" ושביכולתנו להפעילה; יתכן שלחלק מכם זה מסתכם במחשבה שעברה בטלפתיה, בעוד שאחרים אפילו הצליחו לעוף... (אני בספק רב, כי אינני מצליח להאמין באפשרות הזאת בכלל, אבל אני אשמח להתבדות!!!) שאף אחד לא יתחמק מכך... אני בטוח שאפילו לספקן הגדול ביותר שבינינו, יש לפחות עדות אחת מחייו על משהו מעניין או יוצא דופן... זה יכול להיות כל דבר... מאסטר שהדף מתרגל 5 מטר לאחור באמצעות נגיעה קלה, חבר שהגיב למחשבות שלנו ובא, חלום שהתגשם, תחושה שהתבררה כמדוייקת וכולי... שרשרו את סיפוריכם לכאן...

 

[אבשלו]

על זאבים עכברים ואנשים

יש לי סיפור, יש לי סיפור!! במהלך חופשת השיחרור שלי כאשר הייתי במצב של הממ... מה עכשיו? הייתי בין השאר נוכח במיפגש עם עבכר זאב ועוד כמה חיות. אלא שמיפגש זו לא נערך בגן חיות אלא בליבי.... ומעשה שהיה כך היה: זה היה ביום רביעי, כארבעה ימים לפני שיחרורי מצה"ל, חזרתי מאוכזב למדי משיער פרטי שנתתי לזקנה אחת על המחשב האישיץ ידעתי שהיא לא תהייה מעוניינת יותר בשיעורי ותהיתי מאיפה תבוא פרנסתי מאיפה אחיה לאחר השיחרור ובהולכי בדרך חזרה לביתי. שמתי לב לשביל צדדי שביל עפר חזרתי לי אחרי שכבר עקפתי ועברתי אותוץ משהו משך אותי לשם רוחות היער משכו אתוי שביל שלם או כך לפחות כיניתי את כוח זה לאחר מכןץ בעודי הולך ביער,שביל בפרדס נדמה היה לאט לאט שהמיאות משתנה נעשית סמיכה יותר חיה יותר בעודי הולך זמזום הדבורים נשמע חי יותר עמוק כאילו נוסף לו מימד נוסף, הלכתי המשכתי לכת בדרכי פגשתי סבא ונכד או אבא וילד שוחחנו בקלילות כזאת שלא הייתי מורגל אליה אמרתי שאני משוחרר טרי הישר מהצבא שנתתי שעירו פרטי באיזור כל זאת כך חשבתי מתוך רצון לא להבהילם מתוך רצון להסביר מדוע אני מטייל פה בשביל הניסתר ואולי מתוך רצון להדגשי לעצמי מה עשיתי ומה אני ושה פה על השבי לואולי אף מתום מתוך מקום של אגו בו אני יכול להגדיר לעצמי את עצמי מתוך מקום שלאור השיחרור נראה כחסר גבולות או מסגרת בין השאר המבוגר היזכיר את העובדה שבשביל זה ניתן להגיע עד לירקון. התחלתי ללכת הדברים שמסביבי התחילו להיראות חיים יותר יותר כל חושי נהיו פתאום יותר בשפע של צורות צבעים ריחות קולות. הרגשתי את אימא אדמה בוכה וצוחקת ואז לאחר שיטוט בפרדסם ובשבילי העפר.ראיתי אותו את הזאב הוא קרא לי הניד בראשו מסמן שאבוא אחריו. עקבתי רחריו מריח אותו שומע את קולו את קריאתו ואת קראית הטבע הוא הוביל אותי לגדה הבוצית המסריחה המלאת יתושים של הירקון לא ידעתי אלן אני הולך לא ידעתי לאן אני ניכנס אבל ידעתי שאני חייב לעצמי את ההליכה בדרכו בפעם ההיא לא הייתי מוכן לוותר למרות כל הפחדים. והיו הרבה פחדים מה אם אחליק ואפול מהגדה מה אם יתקפו אותי תאילנדים או ערבים אף אחד לא יודע היכן אני נימצא. ובכל זאת הלכתי הלכתי בפיתולים ובשבילים וככל שהלכתי המסע עבר אתבמישור הפזי היו הרבה היסוסים הרבה עד מתי אמשיך ללכת שאלתי את עצמי כועס על עצמי ועל אנשים אחרים שחשבו שהיו סיבותי ללכת בדרך זאת חם לי קשה לי הבוץ דביק והיתושים יכולים לעקוץ אותי ומה אם הם נושאים מחלותץ המשכתי ללכת למרות זאת ידעתי שאני רוצה למשוך את עצמי מהבוץ דרך כניסה פנימה דרך ההליכה בבוץץץ בפיולים האינסופיים של הגדה לאט הפיתולים בגדה היו לפיתולים בנפשי לאן אני הולך עם נפשי היכן אני נימצא בה היכן היא נימצאת וכל זאת לאור בלתי נודע שנימצא לאחר הפיתול הבא לאחר זמן זמן מה והתנגדיות רבות הגעתי לשיא של אנטי רציתי רק ללכת ולעזוב לחזור הבייתה להתקלח למרות כל זאת הרגשתי שלא אהיה שלם עם בחירה שכזאת. המשכתי ללכת למרות זאת שאלתי נו מתי כבר יבוא כבר הסימן שאני יכול לחזור. ואז הבנתי אין סימן הדרך תמיד נימשכת תמיד יבוא עוד פיתול ועוד גילוי המורה הזאב בופיע לפני והתחיל להורות לי ללכת בדרך הביתה החלתי בדרך חזרה הוא שיחק איתי הראה לי את גאוותנתוי את חוסר רצוני להתמיד בדרכים בהם הוא הלך בהם הלכתי הוא הראה לי שביל והבראה לי כמה ממהר אני לחזור על עיקבותי ברגע שאני מפחד מהשביל ומה אמצא בו הוא הראה לי מקומות שחשבתי שאין לי סיכוי להדיע אליהם והראה לי שאכן ניתן הוא לח בדרך אחת והחזיר אותי רק כדי ללכת בדרך שניה כדי שאבין שבידי ישנה זכות לבחור בה אלך ואחריותי היא התוצאות הנלוות מכך הוא הראה לי עם ריקודו עם משחקו איתי בשבלים הרבים מספור שלכל יעד יש מספר דרכים אבל ישנה כיברת דרך אותה חייבים לעבור כדי להגיע לכך ואיך אחריה יש עוד תוצאה ועוד דרך ועוד תוצאה ועוד ועוד. הוא הוביל אותי עוד ועוד עד שחזרתי חזרה מהיער עד שחזרתי והלכתי אל הכביש אל מימד המציאות שלנו . ספור זה הינו אמית לחלוטין

 

[בן טל-שחר]

אבשלום, עברת מסע בקשב השני.

זו היתה חוויה מציאותית וממשית לחלוטין, גופך היה כל הזמן במימד שלנו ופעילותך היתה ממשית לגמרי, אך התודעה שלך לא היתה מכווננת באופן הרגיל, לכדי יצירת "הקשב הראשון", אלא שהיית במצב המכונה "קשב שני", . אז אם נתקלת במונח הזה, אתה יכול להתגאות בכך שחווית אותו על בשרך. במסע שעברת היית מכוונן על "תדרים" שונים מהרגיל של המציאות הסובבת אותך. שונים - אך אמיתיים לחלוטין. במקרה שלך, הודרכת על-ידי זאב. ומה שחשוב יותר - גם על-ידי עצמך. המסע שלך היה מסע אמיתי של לוחמים, שכן גם עברת דרך הפחד והתמודדת לכל אורך הדרך עם עצמך ועם פחדיך. התוודעת אליהם בצורה אינטימית. הלקחים שהפקת מהמסע הזה הם עצומים. קשה להתחיל לאמוד אפילו עד כמה זה השפיע על חייך ועל מי שאתה היום. בקרוב, אולי, תהיה בשל למסע נוסף של הקשב השני... ואולי לא. כך או אחרת, אתה היית שם - ואתה יודע עכשיו שזה קיים. אין לך לאן לברוח... אני מאמץ את ידך ומאחל לך כל טוב והצלחה בהמשך הדרך המופלאה הזאת, בתקווה שתגיע הכי רחוק שאתה רוצה להגיע... שלך באהבה בן

 

[בן טל-שחר]

ראיה בעיניים עצומות... ../images/Emo41.gif

במידה קלושה כלשהי חוויתי ראיה בעיניים עצומות ואני ממשיך לחוות אותה מדי פעם, אך לא באותה עוצמה ודיוק שחוותה ידידה שלי בנוכחותי, במקרה מסויים אחד שעליו אספר מיד... ישבנו בשלישיה, אנוכי ושתי לוחמות נוספות. תרגלנו איזה שהוא סוג של תקשור. אני זוכר שחלפה בתוכי מחשבה: "האנרגיה שלנו עומדת להתמזג ואחד מאיתנו - וכנראה שתהיה זו ט. - יראה בעזרת הגוף"... מאיפה הגיעה המחשבה? לא ידעתי וגם לא ייחסתי לה חשיבות רבה, אך הקפדתי להבחין בה. כעבור רגעים ספורים, בעוד שתי ידידותי יושבות בעיניים עצומות ואילו אני יושב בעיניים פקוחות, דווחה לפתע ט. בהתרגשות: "וואו! אני רואה הכל בעינים עצומות!" אני רוצה להבהיר, שלא תרגלנו באותה סיטואציה שום דבר שקשור לראיה בעיניים עצומות ומלבד המחשבה שחלפה לי בראש אף אחת מהן לא העלתה על דעתה איזה שהוא קשר בין ראיה בעיניים עצומות לבין מה שעשינו באותו זמן. שכלי, הפעם ולשם שינוי, דרש הוכחה! בדרך כלל אני זורם... אבל הפעם, השכל דרש הוכחה! בשבילו! בעצם, יכול להיות שלא היה זה השכל שלי שדרש הוכחה (הוא כבר מזמן ממושמע), אלא דווקא צד רגשי מסויים בי, שמתקשה לקבל את כל השטויות האלה על "עולם אחר" וכאלה. כך או אחרת, הרמתי את ידי ושאלתי אותה: "כמה אצבעות?" ומה שמדהים הוא שהיא אכן ידעה להגיד בכל פעם כמה אצבעות אני זוקף, מבלי להסתכל כלל לכיווני - ובכל מקרה זה לא משנה כי עיניה היו עצומות!!! זה היה מדהים!!!! אתם יכולים לדמיין את זה?? בכל מקרה, זה הסיפור שלי להיום בפורום "סיפורי עוצמה". שלכם באהבה בן

 

[eliii]

למה המדען והפראנואיד שבי

מדמיינים את ט. מרימה את עיניה ה"סגורות" השמימה בדבקות כך שתוכל "לראות, מבין חריצי עיניה כמה אצבעות אתה מרים?..כלומר מאוד ייתכן שהיא אכן"ראתה" בעינים עצומות...מצד שני אם כבר הוכחה אז שתהיה מדעית כלומר תחת ביקורת מלאה.

 

[eliii]

אלא אם הרמת אצבעות מאחורי גבה

אגב גם לצדדים אפשר לפזול לא רק למעלה....מתנצל על היותי כה "מגעיל"

לא סביר שהיית בוחר להתחבר עם מישהי שמסוגלת "לרמות"....אבל עדיין

הספק מכרסם במוחי ...אבל אני אתמודד איתו...כלומר זו רק הייתה הערה...

 

[בן טל-שחר]

פשוט מאוד: מפני שאינך מכיר אותה... ../images/Emo13.gif

אנחנו "ביחד" כבר למעלה מ-4 שנים, צמודים ומכירים אחד את השני בערך כמו את עצמנו, אם לא יותר טוב. לגבי מה שאמרת, פשוט אין סיכוי. מעבר לכך, היא היתה בזווית שהיא לא היתה יכולה לעשות את זה. ראיתי אותה כל אותו זמן ובתור מדריך קונג-פו יש לי נסיון בתרגילים כאלה ואני מיד יודע מה קורה בשטח... אני יודע מי מתרכז, כמה ולמה ואני יודע מתי אפשר להציץ ומתי אי אפשר להציץ (למרות שזה לא כ"כ משנה בד"כ, כי אני לא שוטר או משהו כזה, איש איש ובחירותיו הוא). אבל כאמור, זה לא רלוונטי, כי היא לא "הציצה" ואפילו לא היתה מעלה על דעתה להציץ. אפילו המחשבה על כך מגוחכת במקרה הזה. הרמתי את אצבעותי לא כדי לבחון אותה, אלא כדי להניח לצד רגשי מסויים שבי, שקשה לו עם כל הדברים האלה למרות כל החוויות האישיות הרבות מספור (השכל כבר מזמן שוכנע לחלוטין, אבל איזה שהוא צד ילדותי שבי מסרב להרפות), לוודא שאכן זוהי חווית-אמת העובדת עם נתונים מהשטח ולא חוויה סובייקטיבית מתעתעת. עכשיו שוכנעת יותר?

שלך בן

 

[eliii]

כן משוכנע ../images/Emo13.gif עד כמה שספקן שכמותי

מסוגל להיות כשהוא לא "עד" לדברים......למען האמת חוששני שהספקנות המפותחת שלי מפריעה לי להתמקד ולהגיע למצבים של "ראייה" ודומיהם...כי הלא בלתי אפשרי "לחוות" עד הסוף ובאותו הזמן להשאר ספקן...

 

[eliii]

שרגיל ופיני,ה"לוחם" נלחם ב"מלחמות".

 

[pinibs]

סיפור קטן אך מרגש

לפני מספר ימים חלמתי שאני מתקשר לחבר שלי, לטלפון הסלולרי שלו. הוא לא זמין ולכן עונה המשיבון שלו, ואז אני שומע שהוא החליף את ההודעה שלו להודעה חדשה. בבוקר שלאחר החלום, בלי לחשוב על זה יותר מדי, אני מוצא את עצמי מתקשר לאותו חבר. הוא לא זמין, ולכן עונה לי המשיבון שלו. לא להאמין, אבל האיש החליף את ההודעה. אז נכון שבחלום ההודעה החדשה היתה בצרפתית (משום מה) ובמציאות לא, אבל העובדה היא שאכן הוחלפה ההודעה. לא דיברתי עם החבר שלי מספר ימים לפני אותו טלפון, כך שלא שמעתי ממנו כלום שיש בו כדי לרמוז על כך שהוא עומד לשנות את ההודעה. בשיחה שקיימנו לאחר מכן הוא גם אמר לי שזו היתה החלטה של הרגע, שהוא קיבל באותו יום בו חלמתי את החלום. וכך, בלי שום רמז למה שהולך לקרות, חלמתי משהו והוא אכן קרה. זה נשמע קצת שולי (סך הכל הודעה במשיבון), אבל התחושה שלי לאחר הגילוי היתה פשוט מדהימה. פיני

 

[מיתר נדיר]

לא סיפור ולא עוצמה

אבל אני וחבר אחד שלי (מאד קרוב) מקיימים קשר טלפתי על בסיס פחות או יותר קבוע. זה לא ממש דו-צדדי. הוא הרבה יותר קולט ואני יותר משדרת, אז יוצא שהוא די גונב לי את כל המחשבות, ומה שאני מקבלת ממנו זה רק כאבי ראש וכאבי בטן. למשל באתי לבקר בדוג´ו אחרי אימון (כן, הוא גם עושה איתי איקידו), והגעתי קצת לפני הסוף אז ישבתי וחיכיתי שיגמר. לפתע תקף אותי כאב בטן עז, במתחת לצלעות, כזה שמקבלים אחרי מאמץ רב. מכיוון שהמאמץ הכי גדול שעשיתי אותו יום היה ללכת שני מטר עד לאוטו, זה היה מאד מוזר. כשאותו ידיד שלי (נקרא לו גיא) יצא מהאימון, מיד התחלתי להתבכיין: "גיא", אמרתי לו "כואבת לי הבטן." "באמת?" הוא שאל "ממתי?" "מלפני 10 דקות, כשהגעתי." וגיא הניד בראשו וחייך חיוך מרושע. "באמת תהיתי לאן הכאב בטן שלי נעלם..." מצד שני, זה די נחמד שמישהו מבין בדיוק למה אתה מתכוון בכל בדל מילה או מבט... שימושי מאד. אז אני לא מתלוננת

 

[בן טל-שחר]

אכן, מוכר ביותר!...

נראה לי שזה בערך סוג סיפורי העוצמה הכי נפוץ והכי מוכר לכולנו, נכון? אני חוויתי (וחווה) דברים כאלה אולי אלפי פעמים, בלי להגזים... זה כבר נהיה חלק שוטף מהיומיום. לדוגמא, אני יש משהו שאני וחלק מחבריי מכנים אותו T-Mail. הכוונה הינה ל: "Telepathic Mail". הכוונה הינה למצב שבו אני מעביר למישהו מחבריי הודעה (מחשבתית או רגשית, בדרך כלל זה משולב). אם הוא "און ליין" הוא מקבל אותה מיד, אבל בדרך כלל הוא לא "און ליין", אלא מקבל אותה כאשר הוא שוב נעשה מודע ורגיש. ואז הוא מגלה שמחכה לו הודעה ב-T-Mail. זה אשכרה ממש אמין, לפעמים. אבל לא תמיד. מה שעוד מעניין - ואני שמתי לב לכך רק בשניה זו - בזמן האחרון יותר ויותר אנחנו נמצאים כל הזמן ב"און ליין". פעם זה היה לוקח לפעמים כמה ימים, אפילו שבוע שלם, עד שהיינו פותחים את הטי-מייל שלנו ורואים את ההודעה או ההודעות. כיום אנחנו מקבלים את זה מיידית, או אחרי כמה שעות. מעניין, הא? שלך בן נ.ב. קראתי את ההודעה הזאת שוב לפני שליחתה ואני לא רוצה שיתקבל רושם מוגזם ומוטעה. אני לא איזה טלפת נוסח "בבילון". להערכתי המאוד גסה אני חווה טלפתיה בערך פי ארבע או חמש יותר מאשר אדם ממוצע (שזה אומר הרבה, תאמינו לי). כל הטי-מייל הזה זה סתם מונח שהדבקנו לעניין, לא איזה ממש תיבה של דואר טלפתי אמין או משהו כזה...