not myself anymore
New member
פורום יקר שלי
אני אוהב אותכם את כולכם מערבולת מטורפת מסביבי מאיימת לבלוע אותי בים של שתקנות סערה חולפת דרכים מסובבת אותי עד אובדן חושים לא רואה דרך עיני לא שומע דרך אוזני לא חש את גופי לא ישאר פה יותר מזכרון לעולם שהיה כאן פעם גופה שוכבת על רצפה קרה לא נותר בי אלא חמלה ופחד על כל מה שיהיה הווה והיה אש בוערת בתוכי מאכלת את כל מה שנשאר אני מרגיש את הקרקע נשמטת מתחת לרגלי ואני פה בין שמים וארץ מבין זה כל מה שנשאר
אני אוהב אותכם את כולכם מערבולת מטורפת מסביבי מאיימת לבלוע אותי בים של שתקנות סערה חולפת דרכים מסובבת אותי עד אובדן חושים לא רואה דרך עיני לא שומע דרך אוזני לא חש את גופי לא ישאר פה יותר מזכרון לעולם שהיה כאן פעם גופה שוכבת על רצפה קרה לא נותר בי אלא חמלה ופחד על כל מה שיהיה הווה והיה אש בוערת בתוכי מאכלת את כל מה שנשאר אני מרגיש את הקרקע נשמטת מתחת לרגלי ואני פה בין שמים וארץ מבין זה כל מה שנשאר
אל תתן לזה לשבור אותך. הצלחת להעביר לי הרגשה שאני מכירה. כזאת שכשהיא מגיעה אליי אני מעדיפה להתנתק קצת מהמציאות ולהעלים אותה עד שהיא תעבור. זו לא הרגשה שאני חושבת שצריך להתמודד איתה כי היא סתם דיכאון חולף שקורה לפעמים. לשקוע בתוכה כדי להבין אותה זו טעות לטעמי כי אז סתם שוקעים בה זה לא מוביל לכלום טוב. אז איך להתנתק מהמציאות? כל אחד עם הדרך שלו (כשלא לוקחים בחשבון סוגי כדורים צבעוניים ומחייכים). אני רוקדת או יוצאת לבלות, או הולכת לחברה טובה ומבקשת ממנה שנעשה ביחד רק דברים שטותיים וחסרי משמעות. אבל לא שוקעת בתוך זה.