פוסט-ציונות ופמיניזם

[indy-m]

פוסט-ציונות ופמיניזם

"התחום שימשיך להיות תמיד פוסט ציוני, בלי שום קשר לתהפוכות במצב הביטחוני, הוא הפמיניזם. במהותו הפמיניזם הוא בחינה מחודשת של היסטוריה ואידיאולוגיות מנקודת מבטן של נשים. "בפמיניזם בעשור האחרון מדברים על כאב גדול שהוא תוצאה של הציונות", אומרת חנה ספרן, מורה בחטיבה ללימודי האשה באוניברסיטת חיפה ופעילה בארגון הפמיניסטי "אשה לאשה". "כל הוויכוח של השנים האחרונות הוא ויכוח על זהויות ולכן הוא קשור לתוצאות הציונות ולכן ממהותו הוא פוסט ציוני. הפמיניזם הוא תנועה שלוחמת לשוויון ולכן מדובר גם בשוויון בין אשכנזיות למזרחיות ובין יהודיות לפלשתינאיות". נרי ליבנה בכתבה ב"הארץ" - עלייתה ונפילתה של הפוסט-ציונות

 

[augustus]

הכל תלוי בהגדרה של הפוסט ציונות

אני מסכימה יותר עם הפרופ´ יהודה שנהב, שטען באותה כתבה כי הפוסט ציונות הפכה לתווית ריקה מתוכן וכדאי לחדול מלהשתמש בה, כי כל אחד מבין מההגדרה הזאת משהו אחר. אין לפוסט ציונות לא רק משמעות אחת מוסכמת, אלא אף לא מספר משמעויות קרובות מאוד. דרך אגב, אני, בדיוק כמו בדוגמא של הפרופ´ שנהב, הייתי רוצה לראות אותנו חוזרים לגבולות של 67, ואני מגדירה את עצמה גם ציונית, מה שלא מפריע לי להגדיר את עצמי גם פמיניסטית

 

[סאטורן23]

ולכן - פוסטציונית ../images/Emo3.gif

שהרי פוסטציונות עפ"י שנהב הפכה למושג רחב כלכך כמו פוסטמודרניזם, ובעצם כפי שכתבה לבנה בפתיח לכתבה, גם אלה שהוגדרו ככאלה ששים להינתק מההגדרות. פוסט-ציוני = קורא ביקורתי, חוקר ביקורתי, חתרן די מזכירה הטענה אותה את שוללת את מאמרו של סמי שלום-שטרית ביחס לשרה לבנת.

 

[augustus]

אז קבעת הגדרה...

שמיחד, לא מוסכמת על מספיק אנשים כדי שאוכל להשתמש בה, ומאידך, לא מספיק קולעת לתחושותיי כדי שאתאמץ להכניס אותה לשימוש. הטענה היחידה אותה שללתי בדיון על מאמרו של שלום-שטרית, היא שאפשר לבוא ולקבוע באופן נחרץ מי פמיניסטית ומי לא, או מי תורמת למאבק הפמיניסטי ומי לא. אולי שלום-שטרית, שהאג´נדה הפמיניסטית אינה הראשונה בסדר העדיפויות שלו, יכול לוותר על הפמיניזם של לבנת ותירוש, אבל לי אין את הלוקסוס הזה.

 

[סאטיר33]

אגב - סאטורן זה אני-ממחשב אחר

אני רוצה להתעכב, אם לא אכפת לך, רק על משפט אחד בדבריך מה פירוש "אין לי את הלוקסוס הזה"?

 

[augustus]

אתה יכול להביא גם לי מחשב

שיוריד לי עשר שנים? כוונתי היא, שהישגיו של המאבק הפמיניסטי עדיין דלים, ותומכיו מעטים מדי לטעמי, ומאחר והפמיניזם תופס מקום גבוה בסדר העדיפויות הפרטי שלי, לעיתים תכופות אני מוצאת את עצמי מזדהה (רגשית או מעשית) עם נשים שהשקפותיהן באופן כללי לא מקובלות עליי. לו היה שיוויון בין גברים לנשים בחברה, הייתי מתנגדת בתוקף לכל מה שמייצגת פוליטיקאית כמו לימור לבנת.

 

[סאטיר33]

הבנתי - תודה

 

[אמיר.]

הכל תלוי במניע להגדרה.

השידוך בין פוסט-ציונות ופמינזים נראה כל כך תקוע. רק הרצון האישי (כנראה) דוחף אנשים לשייך עצמם לשתי קטגוריות על מנת להראות כאילו יש איזו קוהרנטיות בהשקפתם. אני, למשל, לא רוצה לראות טרנספר של יהודים או כניעה לטרור של הקולניאליזם הערבי. ברור שאני ציוני (זה חלק מאמונתי הדתית) ובו בזמן אני מגדיר עצמי כפמינסט (וגם זה נוגע להשקפה ההיא ... אבל בואו לא נפתח את הדיון הזה שוב

). לדעתי, אני מאד עקבי.

 

[חנה בית הלחמי]

אקרא את הכתבה. מילות ביניים בנושא

הפמיניזים יש בו באמת מרכיב של בחינה מחדש של ההסטוריה בכלל והציונות בתוכה. יש היום חשבון נפש לא קטן עם מיתוס השוויון בקיבוצים ובקבוצות הראשונות - שלא היה בו ממש. או השוויון במאבק המזויין נגד הכובשים הבריטיים והערבים כאחד. או המחתרות. או המנהיגות הציונית. וכדומה. נשים נדחקו כמו בכל סיטואציה חברתית וכל חברה אחרת ומשום מה נוצר מיתוס של שוויון שגם נשים האמינו בו מבלי שיתקיים בפועל ותוך כדי דחיקת רגליהן ממוקדי כח וקיבוען כאזרחיות סוג ב´ כמו בכל תהליך הסטורי אחר לפניו או שהקביל לו. וראו גם ערך מושבים...

 

[chy]

ובעצם כמעט הכל קשור להכל

אני לתומי חשבתי שהפמיניזם עוסק בעיקר בעתיד,בהווה,פחות בניתוח העבר. לא שזה לא לגיטימי ואפילו חשוב. אלא שזה תמיד נכון-לכל מאמצ אינטלקטואלי,ולכל זרם אדיאולוגי. לתומי גם חשבתי שהיסטוריון מעצם טבעו בוחן את ההיסטוריה,מחדש,לפי הכלים של התודעה והערכים שיש לו- כל היסטוריון,לא רק פוסט-ציוני. אני לתומי גם חשבתי שהפמיניזם הינו בינלאומי במהותו,ומרבית הבעיות דומות מאוד במקומות שונים. וגם באמירה זו אין כדי לפסול את הבחינה הספציפית של הפמיניזם והציונות. מכאן עד לבוא ולהגיד שהפמיניזם הינו במהותו פוסט ציוני- זה נראה לי קצת לא לעניין. האם כל מי שהיא\הוא לא פוסט ציוני אינו יכול\ה להיות פמיניסט? אם פוסט ציונות משמעותה ניפוץ המיתוסים שהציונות בנתה לעצמה,ויצרה במהלך השנים, אז אין ספק שגם המיתוס של שוויון בין נשים לגברים הינו שגוי. אלא נדמה לי שמיתוס זה כבר נופץ מזמן- אין בזה כל חדש.בשביל זה לא צריך להיות לא פמיניסט ולא פוסט ציוני. אם הכוונה שהציונות הינה תנועת שחרור שוביניסטית (כוחנית,התעלמה מהציבור הערבי ברמה הפוליטית וברמת הסמל) -טוב נו גם זו כבר לא אמירה חדשה. אז פימיניזם פירושו שלילת הליגיטימיות של הציונות? גם נראה לי מוגזם. לא כל דבר חייב להיות מקושר לכל דבר.

 

[חנה בית הלחמי]

הנחת הבסיס שלך שומטת את המרבד

מתחת לרגלי האמירה כולה - היות ואין ולא היה בעולם מיתוס של שוויון בין המינים, היה כזה רק בציונות הסוציאליסטית והקומוניסטית (כשציונות וקומוניזם הם מושגים סותרים אבל לא שמו לב אז לקטנות מעין אלו). לגבי בחינה מחדש של ההסטוריה - הסטוריונים בודקים עובדות ומפרשים את התהליכים על פיהן. הבעייה שמחצית העובדות - המחצית הנשית - לא נלקחו עד כה בחשבון הן בבדיקה והן בפרשנות. ולכן הפמיניזם באספקלריה זו הינו פוסט כל זרם שהיה לפניו.

 

[chy]

לכל אמירה חייבים להתנגד?

הריי דיברתי בדיוק על המיתוס לפיו בציונות הסוציליסטית נהנו הנשים ממעמד שווה. בדיוק מה שאמרת שאני לא אמרתי. לגבי היסטוריה-נדמה לי שההבנה שלך לגבי הדיספלינה לוקה קצת בחסר. היסטוריונים לא בודקים עובדות מחדש? וודאי שכן-בפרט בהיסטוריה המודרנית -שבה יש זמינות גבוהה יותר של חומר הגלם,ויש יותר בחירה למה להתייחס. וכמובן המשקל שניתן לעובדות השונות,הוא תלוי בהשקפת עולם. מעולם לא היתה פופולרית כפי היום ההיסטוריה החברתית המשלבת גם דיספלינות ממדעי החברה. איזה בסיס נשמט מתחת לאיזו אמירה? ההפמיניזם הינו פוסט כל זרם שהיה לפניו? זו ממש הסתכלות צרה,בבחינת רק על עצמי לספר ידעתי. אמירה שמייצגת עולם רוחני ואינטלקטואלי מוגבל פמיניצנטרי (הנה טבעתי מונח חדש?) האם הפוסטמודרניזם-שגם הוא כבר לא דבר חדש אין לו זכות קיום נפרדת? האם הכל נמדד רק במונחים פמיניסטי\לא פמיניסטי? הפוסטמודרניזם אומר בין היתר שהמופע הוא התוכן- אני מחזיר אותך לתחילת דבריי- מדוע חייבים להתנגד לכל דבר בכל מחיר? ואפילו לא אמרתי דבר נגד הפימיניזם . וגם אם לדעתך כן-אולי יש פה התעסקות מוגזמת באיזמים-שתמיד מפחידים אותי. האם חייבים להיות פמיניסט כדי להיות פמיניסט? כלומר- את מצליחה להתווכח איתי,ולא רק את, בלי שאמרתי מילה אחת (ובלי שהתכוונתי להגיד) נגד נשים\שוויון לנשים או כל דבר אחר שעומד בבסיס השקפת עולם פמיניסטית.

 

[חנה בית הלחמי]

אכן - רק על עצמי לספר ידעתי....

כי כאישה אף אחד לא סיפר "עלי" לפני כן. אפילו את אלוהים העל-מיני אומרים בלשון זכר. הפמיניזם לפי תפיסתי מחוייב לאותה מחצית מהאנושות שעשתה את ההסטוריה לא פחות מגברים ומוזכרת אפיזודית בלבד, בבחינת לא מוזכרת כלל. חלק מתפיסה אוטונומית ושווה (לא שוויונית אלא שווה בהבט של שווי) של גבר ואישה כאחד היא הכרה עצמית ושל הסביבה בשווי הזה ולדאבונינו עלינו לדרוש הכרה במובן מאליו גם רטרואקטיבית - הסטורית. העולם הרוחני המוגבל שייך לטעמי לאלו שאינם מכירים בכך שעד כה בנו את הבנת עולמם המוגבלת על תפיסה גברית בלבד של המאורעות ההסטוריים ועד להווה האישי והכללי, ובהחלט יש לי תחושה של שליחות באותה בדיקה מחדש של ההסטוריה והארת חלקן של הנשים בה - ובהחלט אני רואה את עצמי בעבר כאישה מוגבלת מעצם כך שקבלתי את ההסטוריה על "ההיסטוריה החברתית המשלבת גם דיספלינות ממדעי החברה" שכ"כ פופולרית ועדיין מאירה באופן מאוד מוגבל את חלקן של הנשים בה. ולגבי בדיקה מחדש של עובדות - ברוב המכריע מדובר בפרשנות מחדש של חומר הסטורי קיים. חומר חדש מחפירות ארכאולוגיות או ממצאים שונים יוצר ידע חדש וזה לא זוכה להארה נשית גדולה בהרבה מקודמותיה. אגב - אני לא "מתווכחת" איתך אלא מעמידה דברים על דיוקם. מטבע הדברים פמיניסטיות נוטות יותר לבדוק הבטים נשיים בכל דבר ועניין, זה לא הופך את זה ל"איזמים" וה"איזמים" אינם הופכים את הבדיקה הזו לבעייתית או מרתיעה או פסולה. זוהי בדיקה עניינית לחלוטין - מישהו לאורך הדורות החסיר בשרשרת אינסופית של החסרות מחצית מהחומר וכל מה שנדרש זה להחזירו לתחשיבים...

 

[chy]

מה כבר נותר להגיד,ולאיזו תכלית?

למישהו שכותרת הדברים שלו היא-אכן-רק על עצמי לספר ידעתי. כנראה שאין הרבה מקום לדיאלוג. אני גם לא מבין,איזה כשרון ענק יש כאן להתווכח (שוב,מבחינת הסגנון,כי אני ממש איבדתי כל כוון מבחינת התוכן) על לא כלום! תקראי את ההודעות האחרונות שוב-שלך ושלי,איפה חוסר ההסכמה בדיוק? וגם אם תמצאי משהו-מה בדיוק הרלוונטיות שלו ,חוץ מאיזה ניואנס של ניואנס של ניואנס של התפיסה התאורטית של מהות הפימיניזם- מישהו בכלל עוקב אחרי זה? אז על מה הדיון עכשיו-האם היסטוריונים לא השכילו להתייחס באופן ראוי למקום של הנשים בהיסטוריה? אולי-לא בטוח. כיוון שהנשים היו מופלות ולא היו במעגלים פוליטיים, כלכליים,וצמתי החלטה והשפעה אחרים-אז אולי פשוט,זה מה יש-מבחינה היסטורית. נכון,אפשר (לפחות לנסות ) לחקור יותר היסטוריה של מבנה והתנהגות המשפחה,היסטוריה של מעמד האישה,בריאותה וכ"ו. א. נדמה לי שעושים את זה,לפחות בהיסטוריה מודרנית (ראי מה שאמרתי על היסטוריה חברתית) ב.כנראה שאין מידע שאפשר להמציא בעניין,במיוחד לגבי תקופות עתיקות. אני לא קונה ולא מקבל את ההוצאה של הפמיניזם מחוץ לכל אסכולה ודיספלינה תרבותית. בבחינת הפמיניזם הינו פוסט כל דבר. שוב-זו ראיה פימינצנטרית. נכון-אפשר להתנתק מהעולם,אפשר גם לאבד מגע עם המציאות (כמו שקורה בדיון הזה) אפשר גם להפוך מתנועה פוליטית לכת דתית. וכל מי שאומר -רק על עצמי לדבר ידעתי,במוקדם ובמאוחר יהפוך להיות לא רלוונטי. שמת לב שלא היה אפילו איזכור אחד\פריט מידע\דוגמה להמחשה\ראיה לאיזה שהוא נימוק? זה לא הופך את הנימוק ללא נכון,זה מראה רק את מידת הרלוונטיות שלו

 

[אמיר.]

במחשבה שניה - זה ממש אוילי...

לאתוס הציוני (עליה, השתיבות, רבונות וכדו´) אין מאומה עם המחשבה הפמינסטית. הרכיב השויוני בקיבוצים לא נבע מהפן הציוני. העובדה שהיו, ועדין יש, בעיות (מהבחינה הפמינסטית ועוד בחינות) בהגשמת החלום הציוני, איננה מעידה על האידאולוגיה עצמה. לכן אחת משתים: או שהציטוט לא מדויק לחלוטין (קורה הרבה בעיתונות) או שמה שסוברים על היושר האינטלקטואלי של הפוסט ציונם הוא נכון. אוף-טופיק לא זה המקום לסתום את הגולל על הפוסט ציונות. נעיר רק שכפי שהעירו כבר קודם אין לבלבל בין ביקורתיות על מה שקרה ומחקר היסטורי מזויות אחרות ובין הפוסט-ציונות שעיקרה הוא דווקא בהפקה הלא-אקדמית של דעות וערכים מתוך המחקרים. ושוב, זה לא הפורום.

 

[סאטיר33]

הענין הוא שהפקת הרעיונות היא

בעיקרה אקדמית. נכון שפוליטיקאים ידעו ויודעים לנצל את רעיונות הפוסט לצרכיהם, אבל ההתחלה וההמשך נמצא באקדמיה. גם אני מסכים אתך שהפוסטציונות לא עבר מן העולם, ואני מניח שככל שנהפוך לחברה אזרחית כך יגבר הקול הזה. ובצדק טענה אניטה שפירא- מעניין מה יקרה שעמודי התווך של הפוסט יהיו הדור בו צריך למרוד.