וושינגטון- דאלאס: אז אחרי שלוקה היה הראשון מאז פריים צ'מברליין עם רצף משחקי 30+ נקודות בפתיחת העונה, הוא פגש את הגנת הלוקדאון של אבדיה ורשם את משחקו החלש ביותר העונה. עד כמה דני סגר אותו? אפילו מהעונשין לוקה לא הצליח להתנער, עם 3/9. אבל ברצינות- הגנה אישית טובה של אבדיה וקבוצתית של וושינגטון, הם שיחקו בהרכבים ניידים עם קוזמה והאצ'ימורה בקו הקדמי, לפרקים גאפורד עלה בתור סנטר מסורתי יותר. כשכל הסגל מתגייס למאמץ ההגנתי יכול להיות לזה גם יתרונות, הם ניצחו בריבאונד על אף נחיתות בסייז.
קוזמה התפוצץ עם משחק של 36-11-6, דאלאס הביאה עליו שמירות כפולות ברבע האחרון והוא הניע כדור למבטים פנויים. לא קל לנצח את דאלאס ביום בו הם קולעים 18 שלשות כך שבאמת סחתין על הוויזארדס.
אלך צעד נוסף ואומר שאולי זה האנטידוט לסגנון המשחק של דאלאס, להעמיד מנגד חמישה שחקנים ניידים שמסוגלים לעשות רוטציות מהירות סביב קו השלוש ולהכריח את בולוק ופיני סמית' להוריד כדור לרצפה.
אטלנטה- פילדלפיה: ראיתי מחצית שנייה. בפתיחתה רמת ביצוע די נמוכה, בהמשך ריצה של אטלנטה בהרכב של יאנג-קאפלה והמחליפים. צריך לתת מילה טובה לקאפלה שעשה עבודה נהדרת בצבע מול אמביד, ניצח אותו בריבאונד והצליח לסיים מולו בטבעת באופן לא טריוויאלי.
בשלב מסוים ריברס פנה להרכב די תמוה שהלך על ניאנג בתור שחקן מטרה, תאמינו או לא אבל הריצה של אטלנטה המשיכה וההפרש התקרב ל20. אחרי עוד כמה איבודים של אמביד ברבע האחרון לריברס נמאס והוא הלך על הרכב ספסל עמוק, חצי גארבג' טיים אבל הוא שיחק חזק, עשה טראפים וקיזז את ההפרש ל7-8. לשחקני החמישייה היה את הכבוד לחזור למגרש ולהפסיד.
בסיום 104-95 לאטלנטה. שיבחתי את קאפלה, נשבח את כל הסגל על מאמץ הגנתי מכובד. בעונה שעברה ההוקס היו פח בהגנה, השנה זה סיפור אחר.
פילדלפיה יורדת למאזן 5-7 שלילי. אמביד הגיע למספרים שלו אבל לא אהבתי את שפת הגוף. הוא פחות דומיננטי השנה, משהו בו מעט כבוי. האם הוא הסופרסטאר הבא שיבקש טרייד?
טייריס מקסי שקיבל רישיון להרוג מאז שהארדן נפצע מחבר כמה משחקים רצופים של אחוזים נמוכים, אולי הוא בכל זאת one year away מלהפוך לכוכב.
מיאמי- שארלוט: מיאמי הסתבכה לאללה בבית מול יריבה חלשה. הגנת לוקדאון שלהם יחד עם כמה מהלכים אישיים טובים של באטלר הובילו את המשחק להארכה, שם שארלוט הייתה בפיגור נקודה עם כדור אחרון ביד אבל אוברה עשה צעדים. שריקה נכונה עקרונית אבל לרוב לא שורקים על צעדים מהסוג הזה.
בקיצור מיאמי ניצחה בקושי וגם הם עדיין בתחומי המאזן השלילי, הזדקקו למשחק גדול של באטלר עם 35 נקודות וכמעט טריפל דאבל. האם פילי ומיאמי נדחקות אחורה לטובת הקבוצות הup and coming במזרח (קליבלנד, אטלנטה, טורונטו)? נדע בהמשך.
ניו אורלינס- פורטלנד: מסוג המשחקים שכל הדברים הקטנים הולכים לצד אחד. הרבה החטאות של הפליקנס באיזור הטבעת לעומת סלים של הבלייזרס בסוף שעון, החטאות שנופלות חזרה לידיים שלהם, וbroken plays שתמיד איכשהו מסתיימים בסל. כל אלו לא לוקחים מהעובדה שפורטלנד ממשיכה להיות תחרותית גם בהרכב חסר, הם שיחקו הגנה איזורית שהוציאה את הפליקנס מהרית'ם לאורך רוב המחצית השנייה. מנגד הפליקנס ניסו גם את מזלם עם איזורית אלא שסימונס שבר אותה עם כמה צליפות ברצף. אפשר לומר לזכותם שהם ממשיכים לנוע ללא כדור גם בשלב מאוחר של הפוזשן ומנצלים הירדמויות עם 2-3 שניות על שעון הזריקות. ג'רמי גראנט גם עשה את זה-
פורטלנד עולה למאזן המפתיע 9-3. אני עדיין לא קונה אותם לגמרי במבחן העין אפילו שהיו להם ניצחונות מול קבוצות חזוקת וכו'. תנו לי עוד 10 משחקים שלהם לגבש דעה סופית.
קוזמה התפוצץ עם משחק של 36-11-6, דאלאס הביאה עליו שמירות כפולות ברבע האחרון והוא הניע כדור למבטים פנויים. לא קל לנצח את דאלאס ביום בו הם קולעים 18 שלשות כך שבאמת סחתין על הוויזארדס.
אלך צעד נוסף ואומר שאולי זה האנטידוט לסגנון המשחק של דאלאס, להעמיד מנגד חמישה שחקנים ניידים שמסוגלים לעשות רוטציות מהירות סביב קו השלוש ולהכריח את בולוק ופיני סמית' להוריד כדור לרצפה.
אטלנטה- פילדלפיה: ראיתי מחצית שנייה. בפתיחתה רמת ביצוע די נמוכה, בהמשך ריצה של אטלנטה בהרכב של יאנג-קאפלה והמחליפים. צריך לתת מילה טובה לקאפלה שעשה עבודה נהדרת בצבע מול אמביד, ניצח אותו בריבאונד והצליח לסיים מולו בטבעת באופן לא טריוויאלי.
בשלב מסוים ריברס פנה להרכב די תמוה שהלך על ניאנג בתור שחקן מטרה, תאמינו או לא אבל הריצה של אטלנטה המשיכה וההפרש התקרב ל20. אחרי עוד כמה איבודים של אמביד ברבע האחרון לריברס נמאס והוא הלך על הרכב ספסל עמוק, חצי גארבג' טיים אבל הוא שיחק חזק, עשה טראפים וקיזז את ההפרש ל7-8. לשחקני החמישייה היה את הכבוד לחזור למגרש ולהפסיד.
בסיום 104-95 לאטלנטה. שיבחתי את קאפלה, נשבח את כל הסגל על מאמץ הגנתי מכובד. בעונה שעברה ההוקס היו פח בהגנה, השנה זה סיפור אחר.
פילדלפיה יורדת למאזן 5-7 שלילי. אמביד הגיע למספרים שלו אבל לא אהבתי את שפת הגוף. הוא פחות דומיננטי השנה, משהו בו מעט כבוי. האם הוא הסופרסטאר הבא שיבקש טרייד?
טייריס מקסי שקיבל רישיון להרוג מאז שהארדן נפצע מחבר כמה משחקים רצופים של אחוזים נמוכים, אולי הוא בכל זאת one year away מלהפוך לכוכב.
מיאמי- שארלוט: מיאמי הסתבכה לאללה בבית מול יריבה חלשה. הגנת לוקדאון שלהם יחד עם כמה מהלכים אישיים טובים של באטלר הובילו את המשחק להארכה, שם שארלוט הייתה בפיגור נקודה עם כדור אחרון ביד אבל אוברה עשה צעדים. שריקה נכונה עקרונית אבל לרוב לא שורקים על צעדים מהסוג הזה.
בקיצור מיאמי ניצחה בקושי וגם הם עדיין בתחומי המאזן השלילי, הזדקקו למשחק גדול של באטלר עם 35 נקודות וכמעט טריפל דאבל. האם פילי ומיאמי נדחקות אחורה לטובת הקבוצות הup and coming במזרח (קליבלנד, אטלנטה, טורונטו)? נדע בהמשך.
ניו אורלינס- פורטלנד: מסוג המשחקים שכל הדברים הקטנים הולכים לצד אחד. הרבה החטאות של הפליקנס באיזור הטבעת לעומת סלים של הבלייזרס בסוף שעון, החטאות שנופלות חזרה לידיים שלהם, וbroken plays שתמיד איכשהו מסתיימים בסל. כל אלו לא לוקחים מהעובדה שפורטלנד ממשיכה להיות תחרותית גם בהרכב חסר, הם שיחקו הגנה איזורית שהוציאה את הפליקנס מהרית'ם לאורך רוב המחצית השנייה. מנגד הפליקנס ניסו גם את מזלם עם איזורית אלא שסימונס שבר אותה עם כמה צליפות ברצף. אפשר לומר לזכותם שהם ממשיכים לנוע ללא כדור גם בשלב מאוחר של הפוזשן ומנצלים הירדמויות עם 2-3 שניות על שעון הזריקות. ג'רמי גראנט גם עשה את זה-