פוסט טראומה

[giulietta]

פוסט טראומה

בקשתי מאחד מראשי הקהילה בבית הכנסת שלנו (באמסטרדם), את רשימת המתפללים, הכתובות והטלפונים שלהם, לצרכי תקשורת חבריים ואחרים. הוא התנצל מייד שאין ביכולתו לעשות זאת. "אתה אומר שאין לכם רשימה כזאת?" שאלתי אותו. "בודאי שיש" הוא ענה אבל הסביר מייד שמאז מלחמת העולם השניה הקהילה היהודית נמנעת מלהפיץ רשימות כאלה, אפילו בקרב חבריה. מדהים, לא? מדהים ועצוב.

 

[hillelg]

אכן.

מי שנכווה וגו'.

 

[arivederci]

מצמרר

וכמו תמיד , כשאני שומעת סיפורים כאלה, אני נזכרת בקטע שריגש אותי מאוד, מתוך "פנתר במרתף" של עמוס עוז. בקטע מסופר מנקודת מבטו של הילד/המספר על היום בו הוחלט באו"ם לאשר הקמת מדינה יהודית. באותו יום, אביו של הילד מספר לו לראשונה על ההתעללות שעבר כילד בביה"ס בפולניה, ועל ההשפלה שספג אביו שלו כשבא והתלונן על כך בפני המנהל. בסיום דבריו אומר האב בדמעות: "אבל עכשיו תהיה לנו מדינת ישראל". וזו, בעיני תמצית קיומה של מדינתנו. ושלא תטעו-אני הראשונה לקטר על כל מה שאנחנו, כאזרחי המדינה, חווים כאן מידי יום ביומו. ולא אכחיש שלפעמים קשה לי מאוד לגדל כאן את ילדיי. אבל עם כל הרע - זה עדיין המקום היחיד בעולם שבו אנחנו , כיהודים, יכולים לחיות (ובין היתר להעביר בינינו "דפי קשר") בלי חשש מטראומות ישנות, ומאנטישמים חדשים. והמסר ברור-מקומם של היהודים כאן, וכמו שנאמר-ויפה שעה אחת קודם.

 

[שושן פרא]

גם ב"סיפור על אהבה וחושך" ../images/Emo141.gif

חוזר הממואר האוטוביוגרפי הזה, וזה אכן קטע חזק מאד. אני מסכים איתך, שתמצית קיומה של מדינת ישראל היא לאפשר ליהודים לנהל את חייהם הרחק מן האנטישמים. זוהי גם תמצית משנתו של ב"ז הרצל, חוזה המדינה. אמנם מדינת ישראל כקולקטיב סופגת הרבה אנטישמיות, אבל היא מגיעה אלינו רק דרך אמצעי התקשורת, ויש לנו בחירה איך ומתי להתמודד איתה. מי שבוחר להתמודד, זאת אומרת.

 

[משוחרר בערבות]

אבל למה דווקא

פה? בלב המזרח התיכון? מה, לא היו לנו מספיק צרות?

 

[החטא והשופטת]

אין לי מה להגיד

אבל אני מרגישה צורך להגיד את זה. אמרתי.

 

[מילי33]

אולי את מתפללת בליברלי?

פקדתי את בית הכנסת הזה במשך שנתיים והחברה היחידה שרכשתי שם (כלומר היחידה שבכלל גילתה בי עניין) הייתה אשתו הלא יהודיה של חבר קהילה. משתינו פחות או יותר התעלמו בחינניות. מה שאת מספרת עצוב אך לא מדהים. לצערי, יהודים רבים שם מעדיפים להוריד פרופיל וצעירים רבים או ממש מכחישים את יהדותם או נעשים דתיים. זה לא מפליא כי ממש לא קל להיות יהודי באמסטרדם ובהולנד, היחס מצד החברה מוזר וגובל בהרבה בורות ואתנוצנטריות שלא לדבר על מעט אנטישמיות. ואגב, עדיין עומד שוטר בכניסה לבית הכנסת ובודק את המתפללים?

 

[giulietta]

לא לא לא

אני במקום אחר ומדובר בקהילה מאד חמה ולבבית (להפתעתי הרבה). הפרשנות שלך לא מתאימה למקרה המדובר. הם באמת בטראומה מהשימוש שהנאצים עשו ברשימות ההן. זה אולי אקט לא רציונלי (אולי) אבל הם מקפידים עליו. "כל טלפון שתרצי, תאמרי לי ואתן לך" אמר לי האיש ההוא וזה מה שהוא עושה. אבל להחזיק רשימה מקיפה - זה לא.