פוסט חדש!

[אסתי קלי]

אז פה השוני

אני כן רואה חשיבות בארוחות אצל סבתא כל עוד היא לא מגישה ציאניד, למה? כי האמא הגדולה והיא חלק בלתי נפרד מהחיים גם אם היא נותנת להם שוקולד פרה ולא שוקולד מריר תשעים אחוז קקאו
כן רואה חשיבות בלעטוף את ילדי בכמה שיותר מבוגרים שאוהבים אותם ללא תנאי
ואני לא רואה שום אסון אם הם רואים בבית של סבתות דברים שאולי נוגדים למה שחקנית להם
כי יש לי ילדים חכמים שיודעים לחשוב לבד
אני לא מצפה שסבתא תתארגן באופן מיוחד לקראת כל ביקור שלנו
אוף זה מעייף קצת להיות את
הכל צריך להיות מחושב מראש
וללכת על ביצים כל הזמן זה הכי מתיש שיש

 

[B l u e D e v i l]

שאלה לשם הדיון

כי אני מתלבטת בה בעצמה, את רואה חשיבות בארוחות אצל סבתא,
לאמא שלי יש חוקים מאוד נוקשים לגבי ארוחות ואכילה. יתכן שלחלק הם יראו לגטימיים לגמרי. במקרה שלי, הבת שלי סבלה במשך תקופה ארוכה מאוד מתת משקל חמור, ובאיזשהו מקום (בעצם לא באיזשהו מקום, אלא בהרבה מקומות) כופפתי את החוקים והגבולות כי היה לי יותר חשוב שהיא תאכל מאשר שלא. ולא עבדו אצלנו משפטי הקלישאות למינהן.
חלק נכבד מהארוחות אצל אמא שלי לווה בויכוחים וחוסר נעימויות לגבי הדברים האלו ותפיסת המחשבה שלה בנושאים שונים שקשורים לזה. אז ויתרנו על ארוחות שם. אנחנו מגיעות אחרי או לפני הארוחה. למה זה רע?
אם לא מסתדרים אז אפשר להגמיש את החוקים ולנסות להמנע ממוקשים וודאיים.

 

[איילת המתולתלת]

לא אסתי אבל עונה בכל זאת

אם רק הארוחות לוו בצרמוניות, ואם היתה סיבה מהותית (תת משקל תקופתי) אז אפשר לוותר על ארוחות.
אם קראתי נכון את אסתי, הרעיון הוא לא לוותר על נוכחות מבוגרים מכל מיני סוגים בחיי הילד.
ילד שנחשף רק לאמא שלו ומכיר רק את הדפוסים שלה, כמה עושר כבר יכול להיות לעולם שלו?
גם אם אמו היא דמות מופת פלאית. ובד"כ היא לא, כי רובנו לא.
לדעתי, מה שילד כזה מפנים הוא שהכי הכי חשוב בעולם הוא לעמוד על עקרונותינו. גם אם המחיר גבוה מהתמורה.
כשהוא קטן זה העקרונות של אמא. כשהוא גדול זה העקרונות שהוא מצמיח נגדה.
וילד שרואה את הוריו מתרככים ומתגמשים כדי לעשות נחת לסבא וסבתא, כדי להקל על השכנה, כדי לעזור לחברים, כדי לראות עוד מישהו חוץ מעצמם, מפנים את זה.
זה נכס הרבה יותר חשוב מכן במבה או לא במבה.

 

[B l u e D e v i l]

מה ש*את* כתבת,נכון מאוד בעיני

אבל זה לא מה שהבנתי מאסתי.

צריך למצוא את עמק השווה, שאני לא בטוחה שאני עצמי מצאתי, בין אל תהיה חכם תהיה צודק ובין היה בעל עמוד שדרה ואל תיתן שירמסו אותך.

בכל מקרה, מסכימה עם כל מה שכתבת.

 

[אסתי קלי]

המתולתלת צדקה

הארוחה היא בעקרון הארוחה
אלא הרעיון שחשוב לבלות יחד גם אם צריך פה ושם לוותר
אני בעקרון מאוד זורמת ואין לי יותר מידי חוקים
ולכן כנראה קל לי יותר להגיד תוותרו ותתגמשו כי הרווח של משפחה גדולה והרמונית הרבה יותר גדול מההפסד של חוק שלא נאכף פעם בשבוע
בגלל זה גם נורא קשה לי לקרוא את השתלטנות והרכושנות האובססיבית והחיים בתבנית וסגידה לחוקים שיש כאן לכותבות מסויימות

 

[B l u e D e v i l]

אני אתך בנושא הזרימה

אבל ברור שלא כולם כאלו. אמא שלי יותר בנושא החוקים והגבולות. זה קשה לילד שמגיע ממקום יותר מתירני פתאום להתכווץ ולהתאים למסגרת.
ולכן גם קל לנו להגיד שאפשר להגמיש חוקים, אבל אני מניחה שמי שפדנט לחוקים, מאלו סיבות שלא יהיו (בין אם אידיאולוגית,כפייתיות, וכן הלאה) יתקשה להתגמש.

 

[אסתי קלי]

אכן

מי שפדנט ואובססיבי לחוקים יתקשה להתגמש
ובסופו של דבר יפסיד

 

[שיר לי שני]

זה בדיוק מה שאמרתי

שאם הארוחות לא מצליחות להגיע למצב סביר ונעים, כמו במשפחה שתיארתי בהודעה, אז אפשר לוותר. כל מצב אחר, אפשר להגיע לאיזושהי הסכמה.
כל השאר סתם פרובוקציות, לאור העובדה שמעולם לא ביקשתי שיכינו במיוחד בשבילי או בשביל הבנות שום דבר. גם לא כשהייתי צמחונית וכל השאר קרניבורים שעשו על האש. אחריותי לצמחונותי, ואחריותי למה שאני מאכילה את הילדות, וזהו.

 

[פרפרי אהבה]

אני בגישת pick your fights אבל להלחם על

מה שבאמת את בוחרת להלחם-כי חייבים להציב גבולות לאנשים ולילדים.
צריך לחשוב ולבחור מה עדיף ורוצים להלחם עליו ולא מסכימים בשום פנים ואופן ומה את ממש לא אוהבת אבל יכולה להעלים עין.

וגם כמו בזוגיות-חשוב מאוד לתקשר,אולי למצוא ביחד איזון-משהו שיהיה תחליף שהסבתא יכולה לתת-למשל במקום ממתקים-שוקולד חרובים או לתת פעם בכמה זמן ולא כל פעם שמגיעים.

 

[שיר לי שני]

 

[הדסהש1]

אני מסכימה שלא צריך ללכת נגד ההורים

אבל יש לפעמים שחייבים להתערב.יש לי נכד בן 12 מאוד שמן לגילו
עקשן לאין ערוך.ניסו לקחת אותו לדאטנית ולא היה מוכן לעשות מאומה.
הום בא לאכול אצלינו צהריים.וכל הזמן המקרר נפתח מחפש עוד ויוד.
גברתי איתו הסברתי לו את הסכנות וכולם לא מעניין אותו.אחיו התאום רזה
והקונפליקטים בינהם גדולים.הוא זה שדורש שיהיה בבית אוכל שהוא אוהב .
ולרוב משמין.לי אין מילה בעניין.

 

[fwooper]

חייבת להגיב פה לשיח

אני בכוונה לא מגיבה לאדם ספציפי כי נראה שזה לא רק אחת אומרת...

יש פה משפטים חוזרים של להתגמש ולמה לריב וכו'.
אני אבחר את התגובה של ECOT כדוגמא- היא דיברה על אחותה שנותנת קולה לילד שלה שזה משהו שאצלה בבית לא יהיה. אבל אחותה נותנת קולה לא מתוך רוע אלא אולי מתוך אהבה גדולה או אי יכולת להגיד לא וזה בטח לא בא מזלול לתפיסת ההורה.
אני מאמינה שהאהבה הגדולה שיש לנו גם כמשפחה לאחיינים / נכדים היא אמיתית אבל- וזה אבל חשוב- זה לא צריך לבוא על חשבון בקשה של ההורים! אז גם אם הדודה מאוד אוהבת את הילד זה לא מקנה לה את האפשרות "לפנק" אותו בקולה כי קשה לה להגיד לו לא או כי נראה לה שקולה זה לא באמת כ"כ נורא - כך או כך זה התעלמות מבקשת ההורה וביטולה. הרי הצידוק הפנימי שלה ברגע שהיא נותנת לו קולה זה "נו כמה נורא זה כבר יכול להיות..." הרי אציטון היא לא תתן לו לשתות גם אם הוא נורא ירצה!
לכן אצלנו בבית המורחב (מצד אמא) כשכל האחים באים עם הילדים שלהם וילד פונה לדוד/ה סבא/סבתא ומבקש משהו - המשפט הקבוע הוא: "תשאל את אמא/אבא אם הם מרשים, ואם כן אני אתן לך". אין דבר כזה לתת לילד בלי לשאול את ההורה אם מתאים לו. ולא על דברים שהם איסור גורף אפילו...אני למשל נותנת חטיפים אבל בזמן שמתאים לי- לא לפני אוכל ולא יותר מאחד ביום לכן גם אם המשפחה שלי יודעת שאני מרשה במבה עדיין צריך לבדוק איתי אם לא התכוונתי להאכיל אותו קודם ואם הוא עבר את המכסה היומית.
אני חושבת שזה משפט ממש פשוט שמראה המון כבוד להורים שהשליטה החינוכית נשארת בידיים שלהם.

 

[mykal]

מסכימה עם דבריך,

רק שתי הארות (הא' בכונה)
האחת--כל פעם שמביאים דוגמא קיצונית מחמיצים את העיקר,
כי זה סוג של לומר 'המישהו הזה פושע/רע/לא מכבד וכד'.
אני יודעת שזו לא הכונה, אבל הדוגמא של האציטון עם הקולה עדין בדיוק 'מונח' שם.
הקולה נמצא על השולחן, היא מזגה לעצמה--הילד לגם 'שלוק', נו באמת--מה הקשר לדוגמת האצטון.
הדודה לא 'מפלצת' גם אם נתנה לגימת קולה.(לא!לא! זה לא אציטון, המוני אנשים שותים קולה וחיים נפלא, בריאים ושלמים).
השניה--הביטוי 'שליטה חינוכית' עושה לי ברמה אישית 'איכסה'
אני גם שולחת את הנכדים לשאול את ההורים אם מרשים. כי הרבה יותר נוח לי שההורים 'סרבנים'
מאשר סבתא סרבנית. ואין לי רעיונות של שליטה, ולא ענין של חינוך.
מה אני צריכה לעשות אם הם אצלי בלי ההורים-(והם הרבה כאן לשמחתי הרבה) אני כדי שלא
ל'בזבז שליטה חינוכית הורית צריכה להרים טלפון?
אני לא מראה, ולא נותנת מה שההורים לא רוצים/חושבים וכו' אבל ממש לא ממקום של
לתת המון כבוד להורים שהשליטה החינוכית שלהם. סליחה.

 

[fwooper]

תגובה

הדוגמא עם האציטון הייתה בדיוק בגלל התגובה שעכשיו כתבת. אני אסביר:
את אמרת "המוני ילדים שותים קולה וחיים נפלא" וזה בדיוק מה שדודה או סבתא חושבת כשהיא נותנת לילד שלוק מקולה - לא נורא, הוא לא ימות מזה. אבל מה שכן צריך להגיד לעצמנו הוא שיש הורים שקולה בשבילם זה אציטון. וכמו שאת לא תתני לילד אציטון את לא תתני לו קולה. וזה בלי קשר בכלל למה את חושבת על קולה ובלי קשר לזה שאני ואת שותות קולה וחיות נהדר, אם יש אמא שמאמינה שקולה זה רעל המשול לאציטון אנחנו כמשפחה מורחבת חייבים לכבד את האמונה הזו! ועל מנת שנוכל לכבד את האמונה הזו, אפילו שאנחנו לא שותפים לה, אנחנו צריכים להמיר בראש את הקולה למשהו חמור הרבה יותר כדי לנסות להבין ולהיות שותפים לאמונה של ההורה.

ביחס להארה השניה- אוקיי אולי המילה שליטה נשמעת קצת שונה ממה שהתכוונתי- אולי ניתן להמיר אותה ב"דרך חיים" "רעיון חינוכי" או כל דבר אחר שתרצי אבל עדיין זו הבחירה של ההורים איך לחנך את הילד.
עכשיו, כשהילדים נמצאים אצל הסבתא בוודאי שאין צורך להרים טלפון על כל פיפס להורה על מנת לקבל אישור- לא נוח ולא יעיל לאף אחד מהצדדים.
אבל תלוי מי הסבתא- סבתא שמיישרת קו עם התפיסה החינוכית של ההורה, גם אם לא מאמינה בו ויודעת שאם הורה מתנגד או מקפיד על משהו מסוים הסבתא תשתדל לא ללכת נגד, זאת סבתא שאני אסמוך עליה ואני אאפשר לה גם "למתוח גבול" כמו שהגדרתי בהתחלה ( למשל לתת 2 מעדנים לארוחת ערב ולא רק אחד) הרי ברור לי שאף אחד לעולם לא יוכל להתנהג ולפעול בדיוק כמו שאני הייתי עושה בכל רגע נתון. לכל אדם ניתוח המצב והתגובה שלו לכל סיטואציה יהיו שונים. אבל הייתי רוצה (וגם הייתי סומכת) על סבתא שאני יודעת שתלך פחות או יותר בראש שלי ותכבד את דרך החיים שאני מאמינה בה. (כמובן עם אפשרות לשיקול דעת משלה במצבים שונים.....)

מקווה שיצאתי יותר מובנת.....

 

[mykal]

היית מובנת,

רק שסמנטיקה היא לפעמים יוצרת אוירה.

ועוד מילה על האציטון,
מי ששותה אציטון חייב להגיע לבי"ח ואם זו כמות גדולה בד"כ משתילים לו ושט מפלסטיק.
בעוד הקולה הוא משקה מוכר ומקובל ואין לו תופעוות לואי מידיות.
אז מצטערת--ההשואה ב'לקדש' דברים לא מקובלת עלי.
גם אם אי מי החליטה שאסור אצלה ושזה לא כדאי/טוב/נכון/ עד המקום של ההשואה קשה לי,
ולטעמי בדיוק שם מתחילות 'המריבות'.
ההתיחסות לכל גחמה/רעיון/תפיסה/ כלל שאנחנו קובעות כהורים.

את יודעת, כשהייתי צעירה הבטחתי לעצמי--שילדי לא ינשאו צעירים,
בשביל מה? למה ממהרים והיתה לי תיאוריה מוקפדת בענין,
וכניסו להסות אותי--תפסיקי ואת לא בסדר--מה זה נעלבתי, כי אני ידעתי.
מי מילדי שהתחתן באמת הרבה יותר מבוגר מהחברה שלהם.
כמה רציתי שכבר יתחתנו, כמה לא נכון להסתובב כך עד גיל מבוגר.
(והאחרונה שבבית כבר גדולה מאוד.... ואני מתה לראות אותה נשואה)

אהה שיניתי דעה, כי דברים שרואים מכאן לא רואים משם,
וכל אחת רוצה להתנסות לבד, נכון? אבל עד לקדש את האנטי קולה ולהשוותו לרעל/לאציטון,
בעיני קצת מוגזם.

 

[EcoT]

מסכימה ומוסיפה

מעבר לכך הגישה הזאת של שליטה חינוכית מחלחלת לילדים.
כשהחמים שלי עושים בייביסיטר על הנכדים שלהם (הילדים של גיסי) שהם תמיד הראו מאוד שהם לא ״סומכים״ על החמים שלי (שאני ממש לא מבינה למה כי הם מקסימים). הילדים קלטו את זה ועכשיו שהם כבר גדולים יותר וכמובן שיש להם סלולרי כל פעם שסבא וסבתא אומרים להם משהו שהם לא רוצים לעשות הם מתקשרים להתלונן להורים, הורים מתקשרים לסבא וסבתא ובעצם זה גורם לשיתוק ולביטול הסמכות של הסבים שבאותו רגע עושים בייביסיטר והם אחראיים על הילדים.

ואגב הדוגמה שנתתי ל משפחה שנותנת לילדים לשתות המון קולה זה הם ושהם ביקרו אצלי בבית לא קניתי להם קולה במיוחד כי אני נגד קולה על עיקרון. זאת אומרת שזילזלתי בהם?

 

[B l u e D e v i l]

אני חייבת לענות לך על השאלה שלך

אני שותה רק משקאות דיאט או סודה ואני לא שותה טעמים מוזרים ומיצי פרות למינהם מלבד הסטנדרט - תפוז, תפוח...
אבא שלי הזמין אותנו כמה פעמים להתארח אצלו לארוחות חגיגיות - שישי,חג,יומהולדת, ובכל פעם הוא קונה משקאות שאני לא נוגעת בהם. אגס אפרסק ובננה מנגו (2 פרות שאני אלרגית להם אגב. לדבריו "מה באמת?? ממתי??" - כבר 30 שנה!)
ועוד כל מני דברים הזויים כאלו.
ויצא מצב שפעם אחרי פעם אחרי פעם אני יושבת שם בארוחה ולא שותה. מתיבשת לילה שלם. בליל הסדר האחרון ממש תפסתי עצבים. גם הבאתי כל מני מאכלים וגם היתי צריכה לסחוב לעצמי בקבוק שתיה - שכ ו ל ם שתו ממנו ולי כמעט לא נשאר לי. כל יפי הנפש שתמיד שותקים ושותים שם מים מהברז.
כבר היה לי עדיף לעשות את החג אצלי.
אבל הוא מתעקש להמשיך ולהקטין ראש ולא להוסיף איזה דיאט קולה/ספרייט/וואט-אבר לעגלת קניות שלו.
זה בפירוש לעשות דווקא.
זה מה שהאורח שלך שותה. את נגד, אל תשתי את זה. מה הבעיה שלך לספק לאורח שלך אירוח מינימלי עם בקבוק אחד של השתיה שהוא מעדיף?

 

[EcoT]

בעיקרון את צודקת

זאת היתה תקרית בודדת, בעיקרון זאת היתה הדוגמה ההפוכה לשיר לי. כשאני מארחת אני משתדלת לכבד את אורחיי, למרות שאני מתנגדת עקרונית לקולה אבל אני יכולה לקנות דברים אחרים ולפעמים אחרוג מהרגלי ואקנה קולה.

באותה תקרית הרגשתי שמשתמשים בי כבית מלון זול (גרנו באילת) ככה שלא ממש התחשק לי להיות מארחת אדיבה מידי. התגוררו לי בבית ואפילו שלום היא בקושי אמרה לי בבוקר וכל הזמן התלוננה כמה קשה לה לעלות במדרגות וכמה כייף אצל החברים שלהם במלון והרימה את האף על החדר אורחים שלנו.

בכל מקרה את אדם בוגר ואחראי לעצמו, אני לא מאמינה שילדים צריכים לשתות קולה ואני בביתי לא אסייע להוריהם בדבר הזה, הם מוזמנים לקנות להם אבל יש דברים אחרים שאפשר לשתות שפחות מזיקים.

 

[B l u e D e v i l]

אני גם

לא מחזיקה ספציפית קולה. אחרי שנים של התמכרות קשה וגמילה קשה לא פחות הפסקתי עם המשקה הזה. אני שותה ביומיום סודה ולילדה מים.
ובאופן חד פעמי אני מעדיפה שהיא תשתה באירוח מיץ פירות ולא התוססים למינהם, וגם עם זה לקח לי הרבה זמן לשחרר לה, אבל... שיחררתי. כי אין ברירה. אז אני לא מסכימה לה קולה אבל אם היא תרצה מיץ תפוחים אני אסכים לה בכמות מסויימת.

לא לארח "יפה" מתוך פרנציפ כמו במקרה שלך שונה מלא לארח יפה מתוך אינטרס לשמור למישהו אחר על הבריאות/להקטין ראש בכוונה.

 

[EcoT]

עזבי אחרי הביקור הזה

אמרתי לבן זוגי שבפעם הבאה שיבהיר להם שאם הם רוצים לבוא לישון אצלנו אז הם באים להתארח (ארוחת ערב, שיחה,קפה וכדומה) אני לא בית מלון של אף אחד. באחד הערבים באותו ביקור (שלושה ימים) הערבים ישבתי ראיתי טלוויזיה, גיסתי הגיעה בלי שלום או לילה טוב נכנסה לחדר וסגרה את הדלת. הבנות שישנו בסלון באו סגרו לי את הטלוויזיה בפרצוף, ללא בקשה או מילת התנצלות וכיבו לי את האורות בבית.
אנחנו מאוד אוהבים לארח, אנחנו אפילו עושים couch surfing אבל אני שונאת את ההרגשה שמתייחסים לבית שלי כמו בית מלון ועוד בית מלון זול ולא שווה, אז מה לעשות גם אני קטנונית לפעמים