פוסט חדש!

[B l u e D e v i l]

זה תלוי במזל

לי היה הריון גן עדן. בלי בחילות, בלי צרבות... תופעת הלוואי היחידה שחוויתי היתה עליה של 35 (כן, קראת נכון, 35) קילו.
אמנם ירדתי 30 מהם די מהר אחרי ההריון, אבל מאז הגוף שלי, שזוכר כמה כיף היה לו, משתוקק לחזור לזה.

מה שכן, ב6 החודשים הראשונים ירדתי 6 קילו בגלל הליכה מרובה. עבדתי מרחק הליכה של 25 דקות מהרכבת, ולא היתה אפשרות להגיע בדרך אחרת, אז כל יום הלכתי שעה הליכה מהירה. שזה משהו שמבחינתי הוא וואוו!
אבל אז ננזפתי בטיפת חלב והראתי לאחות מה זה עם עליה מרשימה, במיוחד בשביל 4 חודשים

 

[שיר לי שני]

אני לא רזה ומעולם לא הייתי רזה

אבל בהיריון העליתי בדיוק את משקל ההיריון עצמו.
כלומר ביום הלידה, הייתי במשקל של יום ההזרעה (וזה היה מאד מסובך מבחינת המתמחה במחלקה באותו לילה).
ואז התחלתי לרדת, עם השאיבות והפגיה.
ואז התחלתי לעלות... ולעלות... ולעלות...
מזל לגמרי שאני יכולה לכתוב את כל זה בצחקוק, כי לא ממש אכפת לי.

 

[B l u e D e v i l]

אסטתיקה ובריאות חשובים לי

אם את מלאה זה דבר אחד, אם את שמנה (מעל 15 קילו מהמשקל הרצוי) את כבר במתכונת לפתח סכרת, מחלות לב, בעיות ברכיים וגב, תעוקה נשימתית וכן הלאה...

חוץ מזה יש כמובן את נושא האסתטיקה שלי מאוד חשובה. אני יודעת שלך פחות, אבל מבחינתי למשל אין מצב לצאת מהבית עם שיער פרוע, או בלי איפור בסיסי (אני מתאפרת רק בסיס,אבל חייבת את זה)

 

[כינוי טוב]

אלו בהחלט דברים חשובים.

כמובן שרצוי שזה לא יהיה קיצוני מדי לא לכאן ולא לכאן.
ממה שכתבת, זה נשמע לי שאצלך זה אובבסיבי מדי. תקני אותי אם אני טועה. היתה לי הרגשה שזה משהו כמו OCD בגלל שכתבת אין מצב.

גם לי חשוב מאוד הטיפוח. כשעבדתי מאוד השקעתי בעצמי. התאפרתי טיפטופ.
בגדול, אני לא מזניחה. אני מורידה שערות, אני חופפת, אני עושה גבות. אני שומרת על המשקל שלי ואחרי כל הריון הכל ירד עם המון עבודה קשה אבל ירדתי.
אני כן מרשה לעצמי לצאת עם שיער פרוע או תסרוקת מרושלת, מדי פעם, כשבא לי.
בן זוגי אומר שהכי יפה לי טבעי ללא איפור. יש לי מוצרי איפור אבל אני בקושי נוגעת בהם כיום.

 

[B l u e D e v i l]

כתבתי את זה בהקשר לשיער

לא היתי הולכת רחוק עד כדי לקרוא לזה OCD , לצאת מהבית מסורק זה דבר אלמנטרי. ואצלי השיער זה חלק חשוב מהזהות הנשית.
גם לא כתבתי את זה אליך, כתבתי לשיר לי שלמשל לא צובעת שיער. תודה לאל אני עדין ממש לא צריכה ,אבל מבחינתי אין מצב שאני אסתובב עם שיער לבן כולו.לפחות לא לפני גיל 70.

תגדירי שיער פרוע? יש לי מלא שיער (פי 3 מאדם רגיל בראש, לעומת חוסר כמעט מוחלט של שיעור גוף) אם חפפתי ולא סדרתי אותו, הוא נראה כמו מארג' סימפסון.
אני יוצאת עם תסרוקת מרושלת, אבל לא להסתובב. אני אצא ככה עם הכלבה, או לזרוק פח, או לאמא שלי למשל.
לי לא יפה בלי בסיס. אני תמיד (גם לאירוע) אשים מייקאפ ועפרון עיניים. אני לא שמה אודם, לא שמה מסקרה, לא שמה סומק ועוד כל מני דברים, אבל מיק אפ ועפרון עיניים תמיד.אחרת אני נראית חולה. חברה מהעבודה אומרת שזו מכה של אשכנזים(הבהירות החולנית והשקים מתחת לעיניים) אבל נו....

 

[שיר לי שני]

יש לנו אותו שיער

פי שלוש משל אדם אחר, כמעט בכלל לא על הגוף, ואם אני לא מסתרקת בבוקר, אני נראית כמו מארג' סימפסון.
מגיל 16 אני עם שיער שיבה, אז אני לא צובעת, כי גם יפה לי ככה, וגם אני רגילה. בשביל מה לי להעמיד פנים שאני אחרת ממה שאמא טבע עשתה אותי?

 

[B l u e D e v i l]

בהבדל אחד קטן

אם אני זוכרת נכון את מתולתלת ואני לא.

מבחינתי אמא טבע ילדה אותי עם צבע בשיער. נכון שמסיבה שעדין לא הצלחתי לפענח, היא התעקשה שמבלונד הוא יתכהה לו עם השנים, אבל אם במקרה השנים יעשו אותו חסר צבע, אני תמיד אזכור את מטרתה של אמא טבע ואעזור לו להראות כאלו הוא עדין שם.
וואו, בגיל 16? לא קצת מפחיד לנערה צעירה בשיא הפריחה הנשית?

 

[שיר לי שני]

ממש לא

ידעתי שזה גנטי, כי אמא שלי ז"ל גם הלבינה בגיל צעיר, אז לא נבהלתי. היה לי מאד יפה, פלפל מלח. עם השנים, נעשה יותר מלח ופחות פלפל. וכן, אני מתולתלת, מה שאומר שאני יכולה קצוץ או ארוך, כל מה שבאמצע - לגמרי מארג' סימפסון על אפרו!

 

[כינוי טוב]

אני יודעת ורואה

שכתבת את זה לשיר לי .

אני באופן אישי לא יצאתי מהבית מסורקת בכל יום. מהסיבה שלא ממש היה לי בית אבל זה לא הנושא כרגע.
יש הבדל בין לחפוף ולעצב לבין לעשות כל בוקר פן ורק אז לצאת או לשים המון איפור שזה כבר כן OCD לדעתי.
אני גם שמעתי על מישהי שחייבת שהתחתון יהיה בדיוק על הקו של השיזוף שלה וזה לגמרי חולני והזוי.
ויש גם נשים שקמות לפני הבעל או בן הזוג ומתאפרות כדי שלא יראה אותן בלי האיפור. פסיכי לגמרי.

בארועים זה משהו אחר. לארועים אני יותר משקיעה מבחינת האיפור.

 

[B l u e D e v i l]

לעשות כל בוקר פן?

את יודעת כמה שעות לוקח לשיער שלי להתיבש? אם אני חופפת בערב, רק בצהרים למחרת הוא ממש יהיה יבש. למי יש זמן ואנרגיה לפן כל בוקר אלא אם כן יש לך שערה וחצי.
אני לא אוהבת המון איפור, אני "מרגישה" אותו על הפנים שלי. בגלל זה אני לא אוהבת אודם ולא שמה בכלל, ולא מסקרה.

נשים שקמות לפני בני הזוג להתאפר אלו בדר"כ זוגות צעירים שעדין מנסים להחיות את הפנטזיה של - אני קמה עם ריח ורדים מהפה והטבע ברא אותי חלקה מטבעי ברגליים.

מי שלובשת תחתונים על פי קו שיזוף ככל הנראה עם הפרעת OCD. זו לא סיבה לצחוק על מישהו. לכל אחד מאתנו יש את האובססיות שלו. אלו שצריכות לחטא כל דבר, אלו שצריכות לקפל את הארון לפי צבעים, אלו שינסו התאמות צבעים גם אם לפעמים זה נראה מגוחך וכן הלאה...

 

[כינוי טוב]

בכלל לא דיברתי עליך. דיברתי בכלליות

וגם לא צחקתי לגבי התחתון וקו השיזוף. ציינתי ששמעתי על בחורה כזו.

 

[B l u e D e v i l]

כתבת

שזה חילוני והזוי. OCD זה בהחלט דברים שיראו לאדם הנורמלי הזויים,אבל זה נובע מבעיה.

 

[כינוי טוב]

נכון, כתבתי שזה חולני והזוי אבל לא צחקתי

על זה.

ואני מסכימה שאנשים שסובלים מOCD יש להם בעיה. אין ספק .

זה מתבטא כמו בדוגמא של התחתון וקו השיזוף או בכל מה שקשור בניקיון אובססיבי של הגוף ובסידור חפצים או רהיטים או חזרה על פעולות שונות מחשש שאם זה לא יתבצע יקרו דברים נוראיים...
אני גם שמעתי על בחור שכל הזמן רחץ את הידיים, בכל הזדמנות, ממש בכפיייתיות. ככה זה .

 

[איילת המתולתלת]

לי יש שיער כל כך דק ונשיר

שמזל שאני חרדית ומכסה את הראש מאז שנישאתי. אם הייתי ממשיכה עם הפנים (שהיו מינימליים כדי להרוס כמה שפחות את השיער) הייתי היום עם שערה וחצי.
והפאה שלי לגמרי יותר יפה מהשיער.

 

[B l u e D e v i l]

יש כל הזמן דיונים

בנושא הפאות היום. שהן כ"כ יפות שזה מאבד את כל המטרה של צניעות ולהסתיר את השיער האמיתי

 

[איילת המתולתלת]

את מבינה שבעוד אני החרדית היחידה פה

(כמדומני. תקני אותי אם אני לא) אז ממש לא נכנס לדיון הזה מטעמים הגיוניים.

 

[B l u e D e v i l]

אני חושבת

שאת אכן היחידה פה.
אבל כמו ששמת לב כולנו אוהבים להשכיל ואנחנו מתעניינים גם במה שאנחנו לא (לפחות קוראים בנושא ודנים בנושא).
ברור שלא מצפים ממך לדון במשהו שלא נוח לך לדון בו. בכל נושא שהוא, לא רק דת

 

[שיר לי שני]

מנין את יודעת לגבי האסתטיקה?

כלומר, חשובה לי אסתטיקה, ההגדרות שלנו שונות (שלי לא כוללת איפור), אבל מניין ידעת שאני לא מתאפרת? הרי בתמונה שלי פה אני מאופרת...
לגבי המשקל - לפי הגדרה שנתת, אני לא עונה להגדרה שמנה.
מה שכן, בטיפול שלפני ההיריון הראשון אכלתי בטירוף, עד שהבנו, בעזרת נטורופת, מה הבעיה ויכולתי לאכול שוב נורמלי. הגוף הצמחוני שלי רצה מאד בשר, ואני ניסיתי לשכנע אותו להסתפק בתחליפים בכמות יותר גדולה. לא עבד. מעריכה ומברכת את מי שמצליחה לשרוד היריון ושינויים כאלה הורמונליים בלי שינויי תזונה מטורפים.
לפי הגדרות יותר עממיות ופחות מדוייקות, אני כן עונה להגדרה הזו

 

[B l u e D e v i l]

שיתפתי במה חשוב לי

לא במה את. ובטח שלא קראתי לך שמנה

בטח לא ראית את זה,אבל הזכרת לי עכשיו סצנה מהסרט האחרון בדימדומים שבלה מבינה שהדרך היחידה שלה להישאר בחיים זה לשתות דם...

 

[שיר לי שני]

ראיתי, דוקא

גיסתי המקסימה הזמינה אותי לשבת איתה לראות סרט שהיא רואה שוב ושוב ושוב, כשהגענו לבקר אותם לפני כמה שנים בקליפורניה. אז ישבתי, וראיתי את דמדומים

היה כיף לראות איתה. הסרט עצמו, לא בדיוק לגמרי מה שאני הייתי רואה שוב ושוב שוב...
נסענו אליהם חצי שנה אחרי הלידה השקטה, אגב, וזה היה בדיוק מה שהייתי צריכה. היא לא חיטטה לי בנשמה, הם בילו איתנו, התנהגו כרגיל, כאילו לא קרה לנו אסון, וחוץ מלשאול איך אני מרגישה, ממש הניחו לי להחלים בקצב שלי.