פוסט חדש!

[fwooper]

הייתי רוצה לעשות הפרדה קטנה

בין שבירת גבול למתיחת גבול.
אם ההורים למשל לעולם לא נותנים לילד ממתקים ומבחינתם שוקולד משול לרעל עכברים והסבתא נותנת שוקולד- זה שבירת גבול של הורה וזה גרוע מאוד בעיניי ולא מתקבל על הדעת.
אם הורים כן נותנים שוקולד מידיי פעם (באיזשהו מינון שנראה להם) והסבתא מוסיפה עוד קוביה משלה....בסדר. בעיניי זה לא שבירה של גבול זה קצת מתיחה שלו.....במקום 1 אז 2. על זה באמת לא שווה בעיניי לריב.
כמובן שזו דוגמא על שוקולד אבל הכלל תקף בעיניי לכל גבול אחר- שעות שינה, טלויזיה וכו'.
לכל הורה מן הסתם יש את הגבול שהוא לא מוכן לעבור ופה כן נדרש שת"פ עם סבא וסבתא וכאלו שלא מסוגלים לכבד אותו (ע"ע חמותי) לא יעשו בייביסיטר על הילד. אבל סבא וסבתא שפחות או יותר מיישרים איתי קו (ואני אומרת פחות או יותר, כי שוב, דברים שההורה מסכים במינון מסוים מאוד קשה לקיים בדיוק באותה הצורה כי בכל זאת יש צורך "סבתאי" לפנק או לנחם או WHATEVER ולכן עוד מעדן אחד לארוחת ערב לא יהרגו אף אחד....)יעשו בשמחה בייביסיטר לילד! (שמחה של כולם

) אני כן בעד קצת גמישות....אבל תלוי במה.

 

[פטריה אחת]

 

[שיר לי שני]

בדיוק התייחסתי לזה למעלה

ואני אחזור פה:
בכל הפוסטים שלי, עד כה, כתבתי שאני בעד הצבת גבולות גמישים וגבולות קשיחים, ולהבדיל ביניהם. בפוסט הזה לא חזרתי על זה, כי הרגשתי כמו תקליט מקולקל (זוכרות מה זה תקליט?)
אתן לך דוגמה משלי:
אני בעד ממתקים במידה. הבנות שלי רק בנות שנה וחצי, אז עד כה החשיפה היתה ממש ממש מוגבלת, אבל הן טעמו גלידה פעמיים בערך (האגן דאז), ושוקולד איכותי מאד (מריר) פעמיים בערך.
לעומת זאת, חטיפים דוגמת במבה, צ'יפס, ביסלי, שהם עתירי רעלנים, חומרי צבע, וכיוצא באלה, הם מבחינתי לאו מוחלט. אני גם יכולה להחזיק בלאו הזה לאורך זמן, כי הילדות בחינוך ביתי וכך אני מתכננת להישאר איתן. אז בחוגים במילא לא מגישים אוכל, ובמפגשים, אפשר תמיד לבקש בנימוס שיגישו דברים בריאים יותר.
עוד 10 ימים חמותי באה לביקור. למרות שהן תראינה אותה פעמיים בשנה בערך בשנים הקרובות, בכל זאת, במבה זה לאו מוחלט. ואם היא הביאה במבה, הבמבה תישאר במזוודה. כי לאו מוחלט, זה לאו מוחלט. גם לא פעם בשנה.
לעומת זאת, אם היא תרצה לקנות להן עוגה של ה cheese cake factory הקרוב, אני ממש לא אכעס, וגם אעזור להן להשתלט על זה

 

[mykal]

שאלה אמיתית

ולא קנטרנית--באמת כדי ללמוד,
למה במבה זה לאו מוחלט?
ממה שאני זוכרת, במבה היה מומלץ מאוד כי נמס בפה.
והוא אינו מתיקה, אלא עיבוד בוטנים.
אשמח ללמוד.

 

[שיר לי שני]

בשמחה

במבה, בניגוד למיתוס, היא חטיף שמלא בחומרי טעם וצבע, והמון רכיבים מלאכותיים ולא בריאים בכלל. תקראי את הטבלה שמאחורי השקית...
זאת ועוד, הטעמים החזקים (במבה, ביסלי, צ'יפס וכיוצא באלה), הם טעמים שמתרגלים אליהם והם לא טבעיים. אין כמעט שום דבר בטבע שטעמו עד כדי כך חזק. מתרגלים, ככה לומדים לזהות טעם. ככה לומדים לזהות טעם, לא יודעים לאכול אחרת. ככה גדלים אנשים שמוסיפים מלח לאוכל לפני שהם טועמים

 

[נומלה]

בנוסף

במבה הוא על בסיס בוטנים ומסתבר שיש הרבה ילדים שאלרגים לבוטנים.

 

[mykal]

כדי לדעת על אלרגיה

יש לתת מכל דבר טעימה בתחילה.
וזה נכון לגבי כל אוכל. ולא רק בוטנים.

אגב, הנכד הצעיר שלי, שגדל כאן,
הכנתי עבורו מרק ירקות עם בשר, אחרי ש'טעם' וניסה מכל אחד מהמרכיבים.
רסקנו אותו ואכל ממנו מנה בכל יום,
ביום השלישי הוא נעשה ילד צהוב, הבת די נבהלה,
ואני מיד עליתי על זה --שהוא מהגזר 'כתום'
בישלתי כמות חדשה בלי גזר, כעבור כמה ימים 'הלבין'.
עכשיו נחכה ונראה מתי ננסה שוב.

זהירות צריך גם במאכלים 'מותרים' ולנסות צריך בכל אוכל.

 

[B l u e D e v i l]

הבעיה העיקרית של הבמבה

שהיא נדבקת לשיניים כמו תופי. ואצל ילדים זה מתכון בטוח לעששת וחורים. כמו לישון עם בקבוק בלילה.

 

[עלה לא נידף]

גם במבה מהווה סכנת חנק.

 

[מגיע לי3]

מה זאת אומרת חינוך ביתי

נשמע לי כמו לא בדיוק אבל כמעט ההפך הגמור מחינוך משותף

ועד איזה גיל את מתכננת להשאר איתן?

ועוד שאלה
דיברת על כנות
ואחת הטענות שלך נגד חמותך זה שהיא מחנכת לזה שמותר לשקר ולהסתיר
ועכשיו את מספרת שבעלך "מחריש" במבה
בזמן שאת אומרת לבנות שזה לא מוחלט

 

[שיר לי שני]

עונה על כל השאלות

חינוך ביתי, הוא חינוך שלא במסגרת מערכת החינוך. כלומר, יש הורים (ואני ביניהם) שבוחרים ללמד את הילדים בבית. יש טווח ענק של הבחירה הזו, מ uncshooling ועד לימוד מסודר, אבל בבית. מהורים שלוקחים חומרים מבתי ספר (פה זה נקרא charter school), ועד הורים שבונים תכניות לימוד בעצמם. בהתאם, יש קבוצות של משפחות בחינוך ביתי, שנפגשות לחוגים, למפגשים של כיף ומשחק, למפגשי למידה ומה לא, כדי לתמוך זה בזה ולדאוג שהחינוך הביתי לא יהפוך לבידוד ביתי

עד מתי אני מתכוונת להמשיך בזה? עד שהן תגענה לגיל שבו הן תבחרנה אחרת, או עד שתהיה לי סיבה מספיק טובה לשנות את בחירתי.
יש לי חברה, שילדיה בגיל העשרה בחרו ללכת לבית ספר. בהמשך, היא קיבלה החלטה לגבי שני הצעירים יותר, מסיבותיה שלה. אז הגדולים היו בבית עד גיל העשרה, והצעירים יותר עד גיל 7 ו 9.
יש לי חברות אחרות, שהילדים שלהן נשארו בחינוך ביתי כל הדרך, עשו בגרות אקסטרנית, ונכנסו למסגרת רק בגיל האוניברסיטה.

האישלי לא מחריש במבה. הוא אוהב לאכול מדי פעם צ'יפס, לא ליד הבנות. בינתיים, אני עוד לא אומרת להן שזה אסור, כי הן עוד לא שואלות, הן בנות שנה וחצי.
יחד עם זאת, אני חושבת שכמו שלמבוגרים מותר קפה ולילדים אסור, אפשר שמבוגרים יאכלו רעלים וילדים לא. כיוון שהן בשלב החיקוי, ואוכלות כל מה שאנחנו, ועדיין לא שואלות שאלות שאפשר לענות ולהסביר, אנחנו לא אוכלים לידן מה שאסור להן.
בשלב יותר מאוחר, אנחנו נקבל החלטה זוגית ומשפחתית, איך להעביר להן את המסרים המתאימים.
באותה מידה שיש הורים שמעשנים, אז מה, הילדים בני שנה וחצי יעשנו גם? הורים גם עושים סקס, וככה יש להם ילדים ש... מה לעשות, עד גיל מסויים לא יעשו סקס (אני מקווה). גם זה הם לא עושים ליד הילדים, ואני לא רואה בזה שקר או הסתרה. אגב, רוב ההורים מתאימים את ההסברים לגבי סקס לגיל הילד. וגם בזה אין שקר. יש בזה התאמה של ההסבר למה שהילד מסוגל לקלוט, לטובתו.
לגבי חמותי - בעיני יש הבדל גדול מאד בין להגיד לילד השואל שיש דברים שאמאבא עושים שלו אסור, או בגיל החיקוי האוטומטי, פשוט לא לעשות לידם (כי עדיין קשה להם להבין את ההסבר), או להתאים הסבר לילד - כל אלה קשורים לטובת הילד, לבין לבוא מבוגר למבוגר ולשקר ולנסות לטייח, כי את מפחדת להתמודד עם ההשלכות.
קל וחומר, כשמדובר בשקר להורים, שאחראים על הילד, לגבי דברים שקרו עם הילד.
ולסיכום: אני לא מתכוונת לשקר לילדות שלי, אם זו הדאגה שלך

 

[מגיע לי3]

זה לא סוד שאנחנו לא מסכימות

זה מצחיק אותי שאמהות מתיחסות לאוכל לא בריא כאל רעל אבל למבוגרים מותר
מה שלא בריא בגיל צעיר לא נהפך ליותר בריא מאוחר יותר
בסך הכל מדובר בהקנית הרגלי אכילה
אם זה שווה מלחמת חורמה עם סבתא זה מספיק חשוב גם להקפיד שלא יהיה בבית לא באופן גלוי ולא באופן סמוי
אם אפשר להעביר את המסר שלמבוגר מותר ולילד לא
אפשר גם לחיות עם זה שאצל סבתא מותר ובבית לא.

אצלי בבית הילדים טועמים כל מה שאנחנו אוכלים וזה אומר שמדי פעם הם גם אוכלים רעלים כאלה ואחרים (כן, גם קפה ואפילו אלכוהול השם ישמור)
חטיפים אנחנו לא ממש אוכלים אז אין בבית ואין ממה לטעום

אבל אנחנו לא נגד זה.

 

[שיר לי שני]

מבחינתי

גם בבית שלי לא יהיו חטיפים.
אני רוצה לתת לבנות שלי תזונה יותר טובה משהיתה לי (ויחסית לדור שלי, היתה לי תזונה מעולה).
הרגלים טובים יותר משיש לי, שיקול דעת טוב יותר משהיה לי בנערותי.
את ההרגלים שלי אני משנה בשם הדוגמה האישית.
לגבי האישלי, אני יכולה רק לבקש, אבל הוא מחליט.
אחי מעשן כבד. אני די בטוחה, שהוא ישמח מאד אם אף אחד מילדיו לא יעשן. האם היה עדיף שיגמל לטובת כולם? ברור! אבל הוא לא.
לא סותר, שהוא יעדיף שהם לא יעשנו.

 

[מגיע לי3]

הרגלי אכילה

הבנות שלך ילמדו שאמא לא אוכלת חטיפים ואבא אוכל מדי פעם קצת
ואלו יהיו הרגלי האכילה שלהם (משהו בין אף פעם לקצת)
אין כאן לא מוחלט לחטיפים
ולכן זה מיותר לריב עם סבתא על זה שהיא נותנת מדי פעם חטיף

 

[שיר לי שני]

עוד נקודה

אני מכירה כמה זוגות מעורבים, דתי-חילונית ולהפך.
ברוב המקרים, החילוני אוכל לא כשר מחוץ לבית, הדתי אוכל רק כשר.
הילדים, ברוב המקרים, הולכים לפי הדתי.
אז? מסבירים להם שאבא אוכל לא כשר, ואמא לא, והם לא. חיים עם זה

עדיין, הסבתא מהצד החילוני תידרש לא לטבול להם את הסטייק בחמאה...

 

[קתרינהA]

שתי נקודות:

1) אצלנו המודל שך אבא דתי ואמא חילונית (מאד) הוביל לילד ששומר כשרות בבית ודורש פנקייק עם בייקון בכל הזדמנות. אבא שלו מתבאס קצת, נכון, אבל הוא מבין שגם בשבילי המראה של הגוזל שלי חובש כיפה ומשתתף פעיל בקידוש זה לא הכי כיף בעולם.
ו 2) "חינוך ביתי" בגיל שנה וחצי זו לא אידאולוגיה. זה הגיון פשוט. אני מבינה שיש לפעמים צורך (מסיבות כלכליות או אחרות) להכניס ילדים ל"מסגרת" גם בגיל כזה, אבל אין אף פסיכולוגית או מומחית להתפתחות רצינית שתטען שיש בזה איזושהי תועלת התפתחותית לפני גיל החיברות, שמגיע בסביבות שלוש-ארבע.
זה שגם אחר כך פעוטון של עשרה ילדים זה לא אושר גדול, זה משהו אחר.
אני אתך, כן? פשוט די לי כבר בצורך להתנצל

. שליחה של תינוק או פעוט ל"מסגרת" צריכה להיות האילוץ, לא ברירת המחדל. הבן שלי היה עם אבא/אמא עד גיל שלוש וחצי ושילמנו על זה מחיר כלכלי (שאנחנו עוד משלמים). אבל זו היתה הבחירה הכי נבונה שעשינו בגידול שלו. חמי וחמותי התחרפנו מזה, אגב.

 

[שיר לי שני]

אה, התכנית שלי היא עד גיל בגרות

בגלל זה אני קוראת לזה חינוך ביתי מהתחלה.
לגבי ברירת המחדל, אני לגמרי מסכימה.
אצלנו, ההישארות שלי איתן בבית היא שהתחילה מאילוץ כלכלי, אבל כשחשבתי על זה, הבנתי שככה נכון בעיני, ולא רק עד גיל 3, אלא בכלל.

 

[קתרינהA]

לי לא היתה תוכנית

זאת אומרת, היו לי שפע תוכניות, רובן סותרות אחת את השניה.
וכשהוא נולד הבנתי שאני לא יודעת כלום, וניסיתי להכיר אותו ולהחליט לפי מה שייטיב איתו בכל שלב. ובינתיים הוא עוד לא התקלקל...

 

[שיר לי שני]

לי לא היתה תכנית כשהן נולדו

אבל לאט לאט, עם החשיפה לעוד ועוד סגנונות של הורות ורעיונות, מתגבשת לי תכנית, שהיא (כמו כל תכנית טובה) בסיס לשינויים.
כמובן, אני לא אקשור אותן לבית, ואם תחלטנה שהן רוצות בית ספר, הן תלכנה לבית ספר.

 

[איילת המתולתלת]

אני ממש לא מתמצאת בקטע של חינוך ביתי

אז שואלת: אין במדינה שלנו משהו שנקרא חוק חינוך חובה? לא יגיע אליכם קב"ס הביתה לאור זה שהבנות לא תלכנה למוסדות חינוך החל מגן חובה?
(אני מבינה שאת חוזרת מתישהו לארץ)