פוסט חדש

[B l u e D e v i l]

אתה לא יכל גם לבעוט בכל מה שגדלת עליו

וגם לדרוש מאלו שגידלו אותך לעשות את זה.
ההסכמה שעליה החליטו באמת מקסימה, אם היא בהחלטה של 2 הצדדים. אחרת זו כפיה דעתי/אמונותי על אחרים.

אם לא מקובל עלי צורת הדיבור (לשם דוגמא) של אמא שלי ליד ביתי אני לא אחשוף את ביתי אליה (ואכן, היתה לנו לפני שנתיים תקופה שלא ביקרנו חודש כי אמא שלי לא היתה מוכנה להפנים שכל ביקורת שיש לה כלפי היא צריכה להעביר לי באופן אישי ולא בצעקות מול הבת שלי). כנ"ל לגבי החלטות אחרות שהחלטתי על חינוך ילדי. אם החלטתי שהם לא יראו טלויזיה אבל בבית הורי הטלויזיה דלוקה באופן קבוע בספ"ש, אני לא יכולה לדרוש מהם לכבות אותה בלי שזו תהיה חוצפה.

 

[שיר לי שני]

ברור שיש הסכמה של שני הצדדים

ואכן, גם חמותי דיברה בצורה שלא מקובלת עלי בכלל אל הבנות ולידן,
הערנו, הערנו, הערנו, התעקשנו.
היא עשתה מזה דרמה כאילו לפחות איימנו עליה בנידוי לכל החיים,
כולל בכי, והחלטה שהיא לא מסוגלת לראות אותנו בגלל זה.
אחרי שלושה שבועות, היא הבינה שזה לא יעבוד,
ופשוט חזרה לבקר ונמנעה מצורת הדיבור הנ"ל.

 

[אלמנת קש]

גם בדת יש זרמים שונים, אורטודוקסי, רפורמי

קורנסרבטיבי, וגם בזרמים האורטודוקסים יש מחמירים יותר ומחמירים פחות, יש ,חסידי גור שהם מחמירים, יש נטורי קרטא, יש בית אהרון, יש חב'ד, וכל אחד דתי וכל אחד שונה .
כך גם במשפחות.
ילד שנאסר עליו לאכול ממתק כשהאמא משגיחה, יבקר בבית חברים ויזלול ממתקים כי אמא של החבר כן מרשה ופחות מחמירה באיסור. או במסיבת יומהולדת וישלים את החסר. ראיתי ילדים מתנפלים על ממתקים במסיבות וממש נכמר לבי עליהם.

במקום להחמיר בממתקים יש לחנך לצחצח שיניים ולהקפיד על הגיינת הפה, וכמובן לתת ממתקים במידה ולא ליצור חסך כי זה עובד כל עוד הילד תחת עינה הבוחנת של האם, כשהוא מתבגר קצת ומשתחרר ממנה הוא "משלים את החסר" .
הדיבורים על איסורים והחמרות מאוד מתאימים לאמהות צעירות שחושבות שלעולם תצלחנה לשלוט בילדיהם.

 

[שיר לי שני]

את נדבקת לדוגמה

שבמקרה היא דוגמה מצויינת עבורי, כי אני ממש לא מסכימה איתה.
אני יודעת שאיסור על ממתקים גורר "השלמה החסר"

אני גם אוכלת שוקולד בעצמי, ואין מצב שאני אוכל ועל הבנות אאסור! דוגמה אישית זו בעיני אבן יסוד.
לכן, אני חוזרת להתחלה של הפוסט: קודם כל, לקבוע חוקים שונים לבית של סבתא, לבדוק מה חשוב, אבל על מה שחשוב, לעמוד.
בזה פתחתי, כי בעיני, זה הכי חשוב. רק אחר כך אפשר לדבר על ההשוואה שלי לדת.
לגבי הזרמים - בכוונה נתתי דוגמה שבכל הזרמים היא אסורה, של אכילת חזיר עם חמאה. כדי לא להיכנס לפינה הזו

 

[restart2]

יופי של פוסט

היי שיר לי שני

מסכימה מאוד עם נושא הגבולות וכבוד -ההורים.
הסבים בהווויה מאופיינים שונה מההורים,
גבולות אינם בכדי להשיגם.

כשמדברים על גבולות אדומים של ההורים
ג ם עם הסבים/סבתות לא מקבלים עליהם לכבד את
ילדיהם/נכדיהם..
מכירה משפחות רבות שהוסיפו /שינוי לביתם
שהילדים/נכדים יחושו בנוח ואפשרי להתארח..

כשיש מחלוקת הגוררת את הנכדים - המצב נפיץ!
כשאומרים לנכדים- "אל תספרו לאמא.."
או אל תספרו לאבא..."
יש פה מטען עתידי שיתפוצץ.

הדוגמא שהזכרת היא מצויינת - למרות שנראה שגם פה
יש סטטוס קוו- אבל אני מכירה אישית זוגות שבוחרים לא להתארח..
בשל אמונות ודרך שונה , כאשר התנהגות ההורים היא של התערבות
בוטה בהשקפת חייהם ודרך חינוכם.

גבולות= בטחון.
שחררי...?? הלוואי והיו יותר בתי אב ואם שהיה להם מה לשחרר...
הקושי הוא כיום במתן גבולות לילדים ולא להיפך..
כך שהרבה סבתות מתלוננות להיפך-
אצלי הם שוברים/מלכלכים/לא שומרים...
עד כמה הסבתות יכולות לשים גבולות לדוגמא-
הילדים מניחים רגליים עם נעליים על הסלון- ורגילים מבית...
משתמשים /נוגעים/לוקחים ללא רשות..

אירית

 

[ayaht]

התנהגות של פאסיב אגרסיב

אלו בדיוק האנשים שאם רק תעזי להעיר להם על משהו, ייעלבו נורא כאילו רצחת את אמא שלהם. ומיד יפצחו במלחמת עולם וחרם לנצח.
אבל לך? לך הם אומרים "שחררי".
הרי את לא נחשבת. מי את בכלל? כולה האמא. את בתחתית ההיררכיה.
"ככה זה אצלנו בחמולה" ואת צריכה להתאים, או ללכת (בלי הילדים שלך כמובן. הילדים הם נכס, עוד מהימים שילדים היו כוח עבודה פוטנציאלי).

כן, הרעיונות של פמיניזם וזכויות אדם הם רעיונות צעירים מדי, חדשניים מדי, והאנושות תמיד מתרפקת על "כמה היה טוב בעבר".
שאישה ידעה את מקומה (במטבח) וכלה ידעה את מקומה (תחת שלטון החמות) וכולן היו משרתות את הגבר.

אם מישהו תהה למה יש בעיות בין חמיות וכלות, לעניות דעתי זו הסיבה.

למי שאומרים לה "שחררי", אני מציעה רק דבר אחד: לשחרר את האומר לדרכו...

 

[mykal]

לפי מה שכתבת כאן

זה בכלל לא פאסיב אגרסיב,
זה רק אגרסיב, 'למעוך' את הכלה, להיות כפופה לחמות כדי לשרת את הגברים.
נראה לי שזה קצת מוקצן בימינו אלה.
נשים רבות הן מלומדות, ובעלות מקצוע, ומפרנסות,
ויודעות בהחלט מה מגיע להן.

אני מניחה שיש חמיות 'קשות' תובעניות, פחות גמישות ומתחשבות.
מכאן ועד הכפפה כללית נשמע לי הזוי.

 

[restart2]

לצערי נוכחתי שעם ההשכלה

היי

עם ההשכלה והקדמה - בנושא מערכות יחסים נותרנו\עם פרדיגמות מפגרות.
הרבה מאוד נשים וגברים משכילים בעלי משרות מכובדות עם דעות חיצוניות
מקובלות- אצלם בביתם - דורשים ויוצרים את המודלים עליהם חונכו.

תפקיד האשה - לא רק מטבח- גם השרה לענייני חוץ..
טיפול במשפחה פנים וחווץ...

תראי פה בפורום איך אנו חוזרות בהודעות על תפקיד הבעל מול אימו/משפחתו..
איך הכלה לוקחת את המקום הטבעי לכאורה-
אחריות ומחויבות מול משפחת המוצא של הבעל..
אני גם נגד הכללות- אבל חברתית אנחנו בפער עצום הין התפתחות אישית להתפתחות
ושינוי מסגרתי בתפקידים במשפחה- אנחנו עדיין מתפקדים כחברה שיבטית- מסורתית
עם היתרונות והחסרונות..

כן וכשמבקשים ממני לזרום... אני שוחה עם הזרם או נגדו..
מזל דגים..

 

[mykal]

כמובן, ששום דבר

לא יכול לקרות בבת אחת.
אבל יש הרבה הבדל בין העולם הישן
אותו הציגה איה. לבין המציאות היום.

אני מניחה, ויש לי הרבה להסתכל סביבי,
שלכלות יש מקום נכבד בזוגיות כדי 'לקבוע' את מקומן ומה הן רוצות.

צריך לזכור שמעבר לתפיסות עולם ודיעות רווחות יש גם נתוני אופי בסיסיים.
ואנשים 'מושפעים' לא מעט מאופים.

אגב דג חי זורם תמיד נגד הזרם.
רק דג מת שוחה עם הזרם.
יש לנו הזדמנות ללמוד.

 

[ayaht]

mykal, אכן כתבתי בהקצנה.

נכון שכלפי חוץ, כולנו מעודנים יותר.
נכון שקראתי ואני קוראת יותר מדי טוקבקים מתלהמים באתרי חדשות.

מה שתיארתי הוא אכן אגרסיבי מאוד.
זה בעצם המונח. מעבר לפסיביות, חולשה, חוסר פעולה, מסתתרת אגרסיביות גדולה שמנסים להסוות.

עדיין הלך הרוח הכללי הוא כמו שתיארתי.
מהכלה מצפים ל.. מה בעצם?
להבין, להכיל, לכבד.
תקראו את הפוסטים כאן.
פולשים לנו לבית, לחיים הפרטיים, מתערבים במערכת היחסים עם בן הזוג. מתעקשים לחנך לנו את הילדים בנגוד לרצוננו.
לא נןתנים מנוחה אפילו אחרי לידה.
ואנחנו צריכות לזרום??
למה?

אם בחרתי לי בן זוג, אותו אני רוצה. לא את כל בני משפחתו.
בתוך הבית שלי, אני רוצה שיתחשבו בי.
ואת הילדים (שאין לי), אני אחנך. לא כל המשפחה המורחבת.

נימוס, גבולות, מינון, יחס אנושי, זה כל מה שאני מבקשת.
זה הרבה?

 

[שיר לי שני]

תלוי ממי את מבקשת

ורגע ברצינות, לא, זה לא הרבה.
הבעיה, שהרבה חמיות, כשלא נותנים להן לעשות כרצונן, אומרות בדיוק אותו דבר.
הרבה פעמים, התחושה היא, שאם את מציבה גבולות, את לא נותנת יחס מספיק אנושי.
זו טעות, בעיני, וחמורה, אבל היא עדיין קיימת.

 

[mykal]

לשאלתך, לא זה כלל לא הרבה.

אני רק שואלת, האם את הדברים שכתבת כאן,
לא יכלה לכתוב חמות. בדיוק אותה שאלה?

והיא תאמר--מה כבר יקרה אם אני במעט שאני רואה את הנכדים,
אפעל איך שאני הייתי רגילה, עובדה לא קרה לילד שלי שום נזק.

אני המבוגר מגיע לי הכבוד שלי--וכו'
אז מה אני מבקת--נימוס יחס אנושי.

שיהיה ברור, ואני כותבת זאת לאורך השרשורים--
אני מיחסת לה הרבה אחריוות כי היא מבוגרת יותר,
ובכ"ז גם כלות לא צריכות --לעמוד על הדקויות ולדרוש.
רק את מה שנכון בעיניהן.
הבנה ורגישות מכל הצדדים --הם המתכון הנכון לחיים משותפים.

 

[שיר לי שני]

 

[אסתי קלי]

מוזר שאת עושה לזה like

כי לפי הפוסטים שלך די ברור שחמותך יכולה לפעול רק בדרך אחת!!!!!!!
הדרך שלך

 

[שיר לי שני]

התבלבלת

חמותי יכולה לפעול רק בדרך אחת - הדרך שלה.
אני רוצה שהיא תפעל, מדי פעם, גם בדרך שלי, וזה לא קורה אף פעם.
אגלה לך סוד קטן: זה גם לא יקרה אף פעם.
יתהפך העולם, זה לא יקרה.
מה שכן, המון סימני קריאה לא הופכים אותך לצודקת, רק לצועקת.

 

[אסתי קלי]

הפוסטים שלך מדברים בעד עצמם

את יוצאת כלה מאוד קשה,קטנונית,מחפשת בסיבוב
ואני לא אשים סימן קריאה כדי לצעוק
אז אנא קראי בלחישה,כי גם אז אני עדיין אהיה צודקת

 

[שיר לי שני]

ברור

את נולדת צודקת.
גם חמותי.

 

[אסתי קלי]

במקרה שלך אני צודקת אבל מבחנתי חיי

המלחמה שבחרת לך הם לחלוטין בסדר גמור הרי החיילות במלחמה הזו יהי בעתיד בנותיך לא בנותי

 

[ayaht]

mykal, את צודקת. גם חמות עלולה לומר את זה.

העניין הוא כזה.
בבית שלה, עם הילדים שלה, היא גם תהיה צודקת.

אבל.. כשמדובר על ילדים של אחרים? עם כל האהבה והכבוד, ההורים קובעים.
אפילו אם אנחנו חושבים אחרת.

סה"כ, יש הרבה דעות, ותיאוריות ורצון טוב.
גם בהודו גדלים ילדים והופכים למבוגרים.
לא בטוח שהתנאים שבהם מגדלים אותם יהיו מקובלים על כולנו.

אם אמא בוחרת לגדל את ילדיה עם תזונה מסויימת, וחינוך מסויים, למי יש זכות להכריח אותה אחרת?

אצלנו במשפחה המצב דווקא הפוך.
אמא שלי היא ממשוגעי הבריאות.
אחי וגיסתי אנשים רגילים (וההורים הכי מדהימים שאני מכירה. ברצינות).
זה מאוד חורה לכולנו שאמא שלי רודפת אחרי האחיינים (ואחרי כולנו) עם כל מיני תבשילי בריאות.
זה לא טעים להם, והיא מכריחה אותם לאכול את זה.
היא כל כך נגד כפכפי אצבע למשל, שאם הם באים אליה, היא לא מסכימה לקחת אותם בלי סנדלים.

אז.. אני רואה את זה מהצד.
רואה שהאחיינים מתבאסים כשהם באים לבקר אותה, ותוהה לעצמי למה להכריח אותם?
זה לא שבבית מרעילים אותם.
מה כל כך נורא בזה שהם אוכלים אורז לבן שטעים להם במקום אורז מלא?
ואם גיסתי מקפידה על לחנך אותם לאכול רק עד שהם שבעים, למה למרר להם את החיים ולרדוף אחריהם בכל הבית כדי שיגמרו מהצלחת?

לפעמים מרוב "זכויות" וכיבודים, שכחנו לשאול מהי טובת הילד. שלא לדבר על טובתנו האישית...

 

[mykal]

נכונים דבריך,

כמה טוב שיש מישהו מהצד שרואה דברים.

אני באמת נעזרת ב'הוראות הפעלה' ועיצות מהבנות שלי.

כשהם לא אצליכם, דברי עם אמא שלך--
ותאמרי לה מה שכתבת כאן.
ותוסיפי רק, בסוף הנכדים שלך לא ירצו לבוא אליך, ואז תיעלבי ותכעסי,
ותחפשי אשמים--תניחי להם לגדול כמו שהם רגילים ואוהבים.

את יודעת, היא תקשיב פעם פעמים ותפנים.
חבל לעלות על מסלול התנגשות.--כ"כ מיותר.