פוסט זה עלה בעבר, והועלה שוב מהאוב

פוסט זה עלה בעבר, והועלה שוב מהאוב


ולו על מנת להתדיין מעט ועל טהרת ההומור אם אפשר.
אז אנא מכם, חבריי המאמינים בני מאמינים הראו לנו
מאיפה הדג והאור משתינים!
(קפצילי, אני בונה עלייך להיות בראש החנית)
-
"רוחניקים", אנא מחלו לנו!

ובהגדרתי אתכם כרוחניקים כוונתי על כל סוגכם השונים:
רוחניקי תורה, רוחניקי ניו-אייג', רוחניקי מחבקי עצים.
אנא הבינו אותנו, נולדנו עם פגם. אנחנו נעדרי יכולת נשגבה לראות את האור.
שנתנו טרופה בלילות מחיבוטי נפש מייסרים. אנחנו שבים ושואלים עצמנו:
איפה טעינו? מדוע זה הפכנו לילדיו החורגים של אל כל האלים?
באיזו נכות רוחנית נוראה לקינו שנגזר עלינו לחיות את שארית
חיינו במדבר רוחני, כדי להגיע להארה המובטחת, בעוד שאנו מביטים
בעיניים כלות אל עבר הנבחרים שנוגעים כמעשה של יום-יום באלמותיות?
ואם לא די בכך, מבטי הזלזול, היוהרה, והרחם שאתם מטיחים בנו תכופות
על שאיננו מפותחים דיינו כמותכם ברואים מקודשים, גורמים לנו סבל קשה מנשוא.
מה עלינו לעשות אם כן על מנת שנזכה בהקלה מסויימת, ויתרחש בנו השינוי המיוחל?
 

puma141

New member
טוב לי יש בעיה:) כי

אני אל מאמינה באף אחת מההגדרות האלו, ממש אף אחת..
אני בכלל אף פעם לא ידעתי לשים את עצמי תחת הגדרות שכמוהן בהכללה:)

אז אני לא יודעת מה לכתוב- אני אמתין ברשותך

 
אבל, את אדם מאמין! נתנה לך

הזדמנות פז להסתלבט עלינו האתאיסטים ולראות לנו את האור,
או להצביע על הפגם הרוחני שנולדנו עימו.
התפספסי?
 

puma141

New member
ממש לא דאג:) אנילא רואה את האור רק

באמונה. אני קודם רואה אותו באדם עצמו..במי שהוא. הרי לא סתם אני מעריצת סוקרטס אפלטון ושות':)

נסי יותר להסתכל על הקטע הפילוסופי שבשיחה שלנו ועל השקפת עולם כזו, ופחות על הקטע של האמונה..
כי כשאני כותבת פה, בד"כ משם אני באה:)
קפיש?!
פיספסת!
 
את רוצה לדעת מה לעשות ?

קבלי על עצמך עול תורה ומצוות. ככתוב אחרי המעשים נמשכים הלבבות.
או
נעשה ונשמע
והאור יגיע....ככה אומרים.

נכון שלא ניסית את זה ? יאללה תגידי אם יש מישהו שם בקצה האור.
 

poseidon111

Active member
אבל כדי לקבל על עצמי מה שכתבת, אני צריך

להאמין שזו הדרך הנכונה.
ולהאמין במשהו אמורפי היא הבעיה.
זו הדילמה, להאמין במשהו רק כי אחרים אמרו שזו הדרך.
מצד שני לעשות משהו ולקוות שהאמונה תבוא בהמשך, סותר את המשמעות של עבודת אל. זה רק כלפי חוץ ללא תוכן נפשי כלשהו.
 

Doctor Goblin

New member
לכל אחד המסלול שלו

וגם אמונה משרתת פונקציה. אבא שלי, ככל שהפך מאמין יותר, כך הפך לאדם טוב יותר.

התשובה הנכונה ל"מדוע את לא מאמינה?" היא כי מעולם לא היה לך צורך להאמין.
ועבור המאמינים באל התשובה עבורך צריכה להיות "כי התיקון שלך לא מחייב אמונה מהצד שלך".

למה את מוטרדת מזה?
 

קפצילי

New member
קודם כל, דאג יקרה,

גרמת לי לרגע קטנטן של גאווה. בזכותך, אני מבסוטית מעצמי. ולמה ?

כי קראתי את הפוסט שלך, והוא לא עורר בי התנגדות ! הרי עד לפני כמה זמן פוסט כזה היה גורם לי לתהיות הבאות, לפי הסדר :

1. "מי היא חושבת שהיא, המתנשאת הזאת, שהיא מרשה לעצמה ללעוג לי (לי !!!!!, הרי ברור שזה פוסט שמכוון ישירות כדי לפגוע בי, אלא מה ?)"

2. "מה, יכול להיות שאני באמת כזאת" ?

ועכשיו.... דווקא חיוך גדול התפשט על פניי, ואפילו הזדהיתי עם כל מילה שלך, כאילו היא נאמרה מפי.

אם זה לא סימן שאני בדרך להכרה ואהבה עצמית (רמז, זה מתקשר לפוסט של פוסידון), אינני יודעת מהו סימן.



ועכשיו תשובה לשאלתך, מה אתם - ילדים חורגים - צריכים לעשות כדי לחוש בהקלה וליצור שינוי ? ובכן, כל מה שעליכם לעשות הוא לבדוק שהאנטנות שלכם מכוונות נכון, ושאין עצים או ניילונים מעופפים שתקועים עליהן ומפריעים לקליטה.

וכמו תמיד ברוחניות, מילים מהלקסיקון של בני אנוש אינן אלא אמצעי לתיאור מצבים רוחניים. לכן, איש איש יבדוק עם עצמו, מהו אותו "ענף" מפריע או "ניילון" תקוע על ה"אנטנה" שלו. הנה כמה אופציות אפשריות :

1. אובר חשיבות עצמית.
2. פחד
3. כעס, אשמה והאשמה
4. רצון להיות תמיד בשליטה
5. כל התשובות נכונות, שהרי כולן קשורות זו בזו.

כשתהיה לך תשובה במה את הכי נגועה, אוכל לעזור לך יותר ספציפית.



כפרות עלייך.
 

poseidon111

Active member
נקודת המוצא שאדם שאינו מאמין, משהו לקוי אצלו

היא האבן נגף הרצינית ביותר בעיני, שהוא אשר כן מאמין, יכול לשמש קנה מידה ללימוד כלשהו.

אם כן היה, לא היה מדבר על הלא מאמינים בכזו פטרוניות של "בוא אעזור לך להיות כמוני".
הרי לא יתכן שאדם אינו מאמין בלי שמשהו "יפריע לו בקליטה".
לא יתכן שהמאמינים קולטים את שידורי הרעם מקהיר, אך במוחם הם קולטים את הבי.בי סי.
 

קפצילי

New member
צודק, טעות שלי

הנה עוד הצעה לגורם המפריע בקליטה :

היעדר חוש הומור.
 

poseidon111

Active member
כשזה חוזר על עצמו כל פעם מחדש, זה כבר דפוס.

ואנא אל תאמרי לי שאלו אשר מאמינים לא רואים באלו שאינם, כאילו האחרונים "הם עדר ללא רועה" או "חסומים רגשית\מודעות\שרויים בחשכה
רוחנית", וכך הלאה.
 

קפצילי

New member
אני לא יכולה לדבר בשם "אלו אשר מאמינים"

אני יכולה לדבר אך ורק בשם עצמי. אני גם לא חושבת שיש מישהו שכן יכול לדבר בשמם, כי "אלו אשר מאמינים" חלוקים בעצמם בהשקפתם, בסגנון חייהם ובאופיים. בדיוק כשם ש"אלו שאינם מאמינים" שונים בדרך ההסתכלות שלהם על אלו שכן מאמינים. לא ברורות לי ההכללות האלה, אינני חיה לפיהן, ויותר מזה - אם הייתי חיה על פיהן - הרי שאף אחד מהקבוצות לא היתה רואה בי חלק ממנה.

אם הייתי רואה את העולם בראייה קוטבית שכזאת, ודאי הייתי בונה גם אני פוסט בסגנון של דאג, רק הפוך :

אנא מכם, אנשים נאורים, שוחרי מדע ודעת, אנשי הרציונאל מכל המינים והסוגים, עיזרו לי ולפרימיטיבים שכמותי, המפגרים בהתפתחותם שנות אור אחריכם, אלה המאמינים ב...קיומו של כוח עליון, להתפכח ולהתקדם. עזרו לנו לפקוח עיניים, או לפחות אימרו לנו, מה בדיוק מפריע לנו לראות את המציאות לאשורה. אולי תוכלו לומר לנו, למה דווקא אנחנו נדפקנו כך שאיננו חיים את החיים במלואם - כמוכם החילוניים, למה דווקא אנחנו נידונו לחיות במאה ה- 21, משל חיינו בימי הביניים...


יש הרי לא מעט אנשים שכך בדיוק מסתכלים על "רוחניקים". לא פעם קיבלתי פידבקים לועגים ומלגלגים גם מכותבים כאן, ובפורומים שכנים. לא פעם הרגשתי שגם את השקפתי לא מוכנים לקבל, שמנסים לחנך אותי, להחזיר אותי למוטב....

אז יכולתי לענות לדאג כך. אבל תחושתי היתה שהפוסט שלה נכתב ממקום של הומור, הומור שיש בו קורטוב של אמת, אמנם, אבל עדיין הומור, גם קצת עצמי, ובעיקר מתוך כבוד דווקא, ולא התנשאות.
 
למעלה