פוסט דוקטורט - דילמה

[קייטורד]

פוסט דוקטורט - דילמה

בשעה טובה ומוצלחת הגשתי את הדוקטורט וכרגע הוא בשיפוט.
אני מעוניינת לעשות פוסט בחו"ל. הבעיה היא שהילדה בכיתה י"א מטילה וטו ולא מעוניינת לעבור.
המצב הזה מרגיש כמו בחירה בין שתי אופציות שכל אחת מהן גרועה. לצאת לבד - אממש את החלום שלי אבל אתייסר קשות. להישאר ולוותר על פוסט ? אופציה שלישית היא לדחות את הפוסט לשנתיים - עד שתסיים את התיכון. אבל לא ברור לי אם זו אפשרות ריאלית או זה עלול להיות מאוחר יותר.
הסיטואציה הזו, בולמת אותי מלחפש פוסט. לא נראה לי להתחיל תהליך ואז להודיע 'אני לא באה'.

אשמח מאוד לשמוע מניסיונם של אחרים- הן לגבי אפשרות הדחיה והן לגבי התמודדות עם מצב דומה שמישהי/מישהו חווה.

 

[ANZ1]

זאת תשובה שרק את יכולה לתת

כל אדם יתן תשובה אחרת, אבל לדעתי, הבת שלך לא יכולה ולא תוכל לעבור איתך גם אם היא היתה רוצה, לא היום ולא בעתיד.
היום היא לא יכולה לעבור איתך (גם אם היא היתה רוצה) כי לעבור בכיתה יא, אומר שלא יהיו לה תעודת בגרות מישראל ולא תהיה לך תעודת בגרות מהמדינה האחרת, אי אפשר לעבור בכיתה יא ולהמשיך ללמוד באוניברסיטה אחר כך.
כדי לקבל תעודת בגרות ( או מקבילה) צריך ללמוד לפחות את כל התיכון באותה מדינה.
עוד שנתיים, סיום התיכון ,הבת שלך תהיה בצהל,
היא לא תוכל לעבור איתך גם אם היא תרצה, צהל לא משחרר אחרי גיל 16, ואחרי הצבא היא לא תוכל לעבור איתך כי היא תהיה גדולה מדי להיות עם ויזת ילדים, את פשוט צריכה להבין שהבת שלך אדם גדול ועצמאי, וההבדל של עוד שנה או פחות שנה לא ישנה כלום.
בכל מקרה הבת שלך לא תעבור איתך, זה צריך להיות ברור, אולי עצוב אבל המציאות, מצד שני זה יחדד את האפשרויות, מה עדיף ? לוותר על הקרירה שלך לטובתה או לשחרר שנה קודם, היא כבר לא הילדה הקטנה, יש אפילו סיכוי מצוין שזה יעשה טוב לכולם, היא תשאר בישראל אצל חברה או דודה ואת תתפתחי.
אם לנסוע , אז היום.

 

[קייטורד]

נחיצות הפוסט למשרה בחו"ל

התשובה שלך, כמו מראה טובה, הבהירה כמה דברים חשובים. המשמעות היא שכנראה אוותר על פוסט לפחות עד סיום התיכון שלה ומן הסתם זה כבר לא יהיה כל כך רלוונטי או אפשרי.

בהנחה, שאני לא עושה פוסט בחו"ל, האם אפשר על סמך מספר מאמרים להתקבל למשרת מרצה וחוקר בחו"ל? כלומר האם המערכת האקדמית בחו"ל זהה לזו שבארץ - ומחייבת פוסט כתנאי להעסקה או שהקריטריון הקובע הוא מספר מאמרים ?

 

[ANZ1]

תשובה כללית

אין מקום שנקרא חו"ל - יש 194 מדינות בעולם ובכל מדינה יש חוקים, נוהלים וצורת חיים אחרת.
בכל מדינה אין אוניברסיטה אחת גדולה עם אותם הגדרות - בכל מדינה בעולם יש לפחות עשרות מוסדות לימוד שונים, ויש מדינות עם מאות ואלפי מוסדות,
לכל מוסד יש הגדרות משלו.
ובכל אוניברסיטה יש פקולטות שונות עם דרישות שונות, ובעיקר עניני היצע וביקוש, כמה תקנים יש להם וכמה היצע מקומי יש.
צריך להיות ברור שתמיד בכל מקום ובכל תחום יעדיפו כמה שיותר מקומיים, כאלו שנמצאים באותה אוניברסיטה, ואחר כך אנשים מאותה מדינה ואחר כך מאותו אזור בעולם, ורק בסוף, אם אין ברירה או שיש מועמד מאד מיוחד יקחו אותו גם אם הוא מגיע ממדינה מהמזרח התיכון שלא דובר אנגלית כשפת אם, עניי עירך קודמים תמיד, זה נכון בכל עניין.

 

[possum2]

אאנזי, שתי תגובותיך הקודמות בשרשור הזה אינן רעות, אך יש בכל

אחת מהן בעייתיות רצינית, שעדיף להבהיר עכשיו, על מנת לא להטעות את השואלת: 1) המשפט האחרון בתגובה הראשונה (״אם לצאת, אז עכשיו״) הוא, לדעתי, עצה בעייתית מאד. מהתצפיות שלי על קהילת הפוסטים הענפה שאני מכיר, לצאת לפוסט בחפזון, כשלא כל המשפחה שלמה ומוכנה לרעיון, זה מתכון בטוח לסבל גדול, אם לא לכשלון הפוסט. 2) הפסקה האחרונה בהודעה השנייה שלך (על כך שבכל מקום יעדיפו את עניי העיר על זרים) אינה מבוססת על עובדות, ואני כותב את זה גם כפוסטדוק זר בעבר שקיבל משרה, וגם כחבר סגל וראש וועדת החיפוש המחלקתית בהווה.

 

[3rd CYR]

עוד כמה נקודות למחשבה

זה דילמה קשה ואני רק אוסיף כמה נקודות נוספות למערכת השיקולים המתיחסים ל(א) האם בכלל שווה לחכות לבת שלך, כלומר מה זה משנה האם היא סיימה או לא, ו(ב) מה את עושה בתקופת ההמתנה הזו.
&nbsp
- קודם כל - אם את שוקלת לעצור את הקריירה ולחכות לסיום הלימודים של ביתך - האם יש לך אפשרות לשים ברקס על הדוקטורט, שאמנם כבר בשיפוט אבל אולי אפשר שרשמית תסיימי את התואר רק במאי השנה או אפילו דצמבר של שנה הבאה, כך ה"חור" בקו"ח יהיה קטן יותר? נניח סתם דוגמא - את רשמית מסיימת את הלימודים ביוני 2017 ומתחילה פוסט בינואר 2018. זה אומר שלבת שלך יש רק 4 חודשים של בגרויות בי"ב שבהן אתן בנפרד.
&nbsp
- אבל הנקודה הכי לא ברורה לי -- הרי כפי שכבר כתבו לך, גם מעבר בעוד שנתיים משמעותו לעבור ללא ביתך כי היא כבר לא תהיה נתמכת שלך. האם יש הבדל משמעותי מבחינתך בין הפרדות לשנה כשהיא בתיכון לבין הפרדות לשנה (או יותר אם את מחפשת משרה אקדמית של מרצה) כשהיא מתחילה צבא?
&nbsp
- מהו חו"ל? אולי ישנן אופציות לפוסט באירופה? מרחק טיסה קצרה יחסית ולא מאד יקרה שתאפשר לך לשמור על קשר רציף עם הבת?
&nbsp
- הצורך בפוסט מאד תלוי בתחום (ישנם תחומים בהם זה מאסט, וכאלו בהם זה פחות נפוץ) ואני מניחה שישנם הבדלים בין מדינות שונות.
&nbsp
-השאלה המהותית הנוספת היא - מה המטרה הסופית שלך (איזו מן קריירה את רוצה באקדמיה בטווח הרחוק) ומה את עושה בארץ בזמן שאת מחכה לביתך לסיים את הלימודים שמקדם אותך למטרה הזו. האם את יכולה להיות מועסקת כמרצה מן החוץ ולהעשיר את הרזומה שלך מבחינת הוראה (אם משרת הוראה בחו"ל זה משהו שהיית שוקלת בעתיד)? האם עדיין תוכלי להינות מהקשרים שיש לך באוניברסיטאות בארץ להמשיך לעשות מחקר באופן עצמאי גם אם את לא רשמית משיוכת לאוניברסיטה (ולהמשיך לפרסם ולהיות פעילה מחקרית ואטרקטיבית למשרת פוסט/מרצה)?
&nbsp

 

[Gidi Shemer]

 

[קייטורד]

מחשבות...

לשנתיים האחרונות בתיכון אני מייחסת חשיבות שונה מאשר לצבא. זה לא רק ענין הגיל וסוג האתגרים אלא גם ענין הבגרויות. אולי אני טועה.
לגבי מועד סיום הדוקטורט- בתחום שלי - מדעי החברה ובפרט נוכח המורכבות של הדוקטורט שעשיתי - גם אינטרדיספלנרי וגם שיטות משולבות, אני מניחה שהשיפוט ייארך זמן. כך שהמועד הרשמי בהחלט עשוי או עלול להיות מאי - יוני 2017. כבר היו דברים מעולם.
יש לי ברזומה הוראה במכללות והנושא הזה בסדר עדיפות נמוכה מבחינתי, היות והמשימה העיקרית שלי היא להוציא מאמרים מהדוקטורט.
אני בהחלט מכוונת למשרת הוראה בחו"ל - מה שמעניין אותי זה שילוב של מחקר ופרקטיקה. בתחום שעשיתי הם מזינים זה את זה. כך שעד שבתי תסיים את הלימודים חשבתי לכתוב מאמרים על בסיס הממצאים מהדוקטורט ובמקביל לחפש פוסט בארץ ללמד ואולי גם לפתח את הפרקטיקה שקשורה לדוקטורט. אלו מחשבות ולא ברור לי אם הן ריאליות או לא.

 

[possum2]

מנסיוני (אם כי בתחום אחר לגמרי), פוסטדוק זה לא משהו שמתחילים

מהיום למחר. קודם צריך למצוא מנחה, להתראיין, להתקבל, לפעמים למצוא מימון, לארגן את המעבר, ורק אז להתחיל. בתחום שלי מקובל בהחלט שמתחילים את הפוסט בפועל כשנה לפחות אחרי שנוצר הקשר הראשוני עם המנחה. במקרה שלי זה לקח שנה וחצי מהראיון לפוסט ועד שנחתתי בפועל במעבדה בארה״ב.
אילו הייתי במצבך - וזו בשום פנים ואופן לא עצה עבורך, אלא רק מה שנראה לי שהיה מתאים לי במצב כזה, ומבלי להכיר אותך או את תחום מחקרך - הייתי מתחיל עכשיו לחפש פוסט בארה״ב, ובמקביל עושה פוסט קצר בישראל, בתחום שיכין אותי הכי טוב למה שאני רוצה לעשות בפוסט ״האמיתי״. חלק מחברי שהיו צריכים לחכות בישראל מאילוצי סיום דוקטורט של בת/בן הזוג, וכולי עשו פוסט קצר בישראל לפני הפוסט ״האמיתי״ (אפילו פוסט של יותר משנתיים, במקרה של חבר שאשתו רצתה לסיים התמחות ברפואה בישראל).
בהצלחה!

 

[3rd CYR]

 

[Gidi Shemer]

 

[קיפי סגול]

אני עשיתי פוסט של שנתיים בארץ. עוד לפני שסיימתי אותו היתה לי הזמנה לפוסט נוסף בארה"ב אצל מישהי שפגשתי כשהיא ביקרה בארץ בכנס והוזמנתי לביקור קמפוס לצורך משרה בטורונטו. בסופו של דבר העדפתי משרה במסלול קביעות בטורונטו על פוסט-דוק שני. אני מודע לזה שזה היוצא מן הכלל שאינו מעיד על הכלל, אבל השורה התחתונה היא שגם פוסט מוצלח בארץ עשוי לפתוח דלתות.

 

[קייטורד]

תודה!

לכל מי שהגיב ושיתף.

זויות הראייה השונות נתנו לי חומר למחשבה ולעשייה.

שנה טובה !