תשובה.
פוסטסקריפט היא שפת תיאור עמוד (PAGE DESCRIPTION LANGUAGE) או במילים יותר "עממיות" - שפה שמתארת תכולת עמודים מודפסים. שפת הפוסטסקריפט מייצרת קבצי הוראות מיוחדים המורים לחלק מיוחד במדפסת–בקר ההדפסה או מפענח (RIP-RASTER IMAGE PROSSECOR) איך להדפיס עמודים על תכולתם: פונטים, גרפיקה ווקטורית ותמונות. אף על פי שלשפה יש תחביר (SYNTAX) משלה (מי שמשקיע מספיק זמן ללמוד אותו- יכול לכתוב בעצמו קבצי פוסטסקריפט) הרי שרוב קבצי הפוסטסקריפט נוצרים בעזרת דרייברים (מנהלי התקנים) של מדפסות. המשתמש שולח מהתוכנה פקודת הדפסה- התוכנה "כותבת" קוד פוסטסקריפט בעזרת מנהל ההתקנים ובסופו של דבר קוד הפוסטסקריפט נשלח ל-RIP של המדפסת לעיבוד- ומשם כפלט מודפס. ברוב הדרייברים יש אפשרות לבחור "הדפסה לקובץ" כך שאם נחליט לשלוח הדפסה בעזרת מנהל ההתקנים של המדפסת לקובץ–ניצור קובץ בשפת פוסטסקריפט או בקיצור "קובץ פוסטסקריפט". את הקובץ הזה אפשר לשמור על דיסקט ולשלוח למדפסת אחרת ואז יקרה הנס הגדול- אותו קובץ שהדפסת אצלך במדפסת לייזר שולחנית- יודפס גם באיכות מדהימה על מכונה שמפיקה פילמים לצרכי הפרדת צבע למשל. אם נפתח קובץ פוסטסקריפט במעבד תמלילים נקבל משהו בסגנון הבא: %%BeginProlog % %BeginResource: procset AdobePS_Win_Feature_Safe 4.2 0 userdict begin/lucas 21690 def /featurebegin{countdictstack lucas[}bind def /featurecleanup {stopped {cleartomark dup lucas eq{pop exit}if}loop countdictstack exch sub dup 0 gt{{end}repeat}{pop}ifelse}bind def end %%EndResource כמובן שבפועל, הדבר המבהיל שכרגע קראת יכול למלא אלפי עמודים בתוכנת עיבוד תמלילים... השפה "מפרשת" פקודות ולכן בניגוד לשפות תכנות "סטנדרטיות" לא דורשת קומפילציה (הידור) למעבד מסוים- זאת הסיבה שניתן להריץ את הקוד על מספר סוגי מעבדים שונים כגון: INTEL X86, POWER PC, DEC ALPHA ובטח עוד כמה ששכחתי... השפעתה של פוסטסקריפט על עולם קדם הדפוס היתה ונותרה כבירה. על מנת להבין את יתרונותיה יש להכיר את המצב לפני המצאת השפה. באותם ימים "אפלים" אם היית נזקק לשירותי עריכת טקסט וסדר מקצועי לצורכי הפקת ספר נניח, היית צריך לרכוש מערכת הוצאה לאור מחברה שהייתה מוכנה למכור לך כזאת בעלות של מאות אלפי דולרים. היית צריך להשקיע מספר שבועות אימון על המערכת על מנת להגיע לרמת עבודה משביעת רצון. המערכת לא הייתה תואמת למערכות סדר אחרות, כך שאם היית צריך להחליף קבצים עם הוצאה לאור שהייתה משתמשת במערכת קדם דפוס שונה, היית נתקל למעשה במצב בלתי אפשרי שבו אתה כבול למערכת שרכשת- בקיצור נישואים קתוליים לכל דבר... באותה תקופה אם היה בבעלותך מחשב אישי ומדפסת סיכות היית יכול להוציא פלט ברמת איכות עלובה למדי. הפונטים היו בסיסיים במראם וחסרי איכות טיפוגרפית, שלא לדבר על רזולוצית ההדפסה העלובה. זה אולי הספיק ל"יורמים" מכורים למחשבים בלבד, אך בהחלט לא משהו שאנשים "מן השורה" יכלו לקרוא בצורה אסתטית. ההיסטוריה של פוסטסקריפט התחילה ב-PARC (PALO ALTO RESEARCH CENTER) מרכז הפיתוח של חברת זירוקס (XEROX) בקליפורניה. שם כבר התחוללו מהפכות רבות בעולם המחשוב כגון המצאת ממשק המשתמש הגרפי, מדפסת הלייזר, אתרנט ועוד. אחד המהנדסים המבריקים שעבדו באותה תקופה בזירוקס היה אדם בשם ג´ון וורנוק. אותו וורנוק פיתח שפת מחשב שכונתה INTERPRESS ששימשה לשליטה במדפסות הלייזר של זירוקס. הוא והבוס שלו צ´רלס גשקי ניסו במשך שנתיים לשכנע את זירוקס להפוך את INTERPRESS למוצר מסחרי. לאחר שנכשלו מאמציהם הם עזבו את זירוקס והחליטו להמשיך את פיתוח השפה לבדם. וורנוק וגשקי החליטו לקרוא לחברתם "אדובי" (ADOBE) על שם נהר קטן שעבר ליד ביתו של וורנוק בעמק נפה שבקליפורניה. בתחילה הצמד החליט לפתח גם מדפסת חזקה בעצמם, אולם הם הבינו ששיווקית ישתלם להם יותר לפתח את השפה ולמכור אותה ליצרני חומרה החפצים בשליטה טובה יותר במדפסותיהם. לאדובי לקח זמן רב לפתח את השפה – שכאמור נועדה לשפר ולשלוט על פלט מודפס. ב-1985 הוצגה השפה באופן רשמי. (המונח LEVEL-1 POSTSCRIPT התוסף שנים מאוחר יותר על מנת לבדל את הדור הראשון שלה מהדורות הבאים שבאו אחריו). פוסטסקריפט נחשבה מלכתחילה לשפת תכנות חזקה שדרשה משאבי מחשוב אדירים. למעשה, בשנים הראשונות שלה המדפסות שהריצו אותה היו בעלות כוח חישוב רב יותר מהמחשבים אליהם הן היו מחוברות... פונט POSTSCRIPT (או TYPE 1) הוא פורמט של פונט שפותח ע"י ADOBE. בשונה מפונט TRUE TYPE, פונט TYPE 1 מכיל שני חלקים: חלק אחד הוא קובץ שמכיל את ההגדרות המתמטיות שדרושות על מנת להדפיס אותו במדפסת פוסטסקריפט (במערכת חלונות- סיומת PFB), וחלק שני הוא קובץ שמכיל הגדרות תצוגה למסך (PFM). אין בעיה להתקין פונטים כאלה במערכת חלונות 2000 או XP. עם זאת בארץ אני לא מכיר יצרן פונטים שמפתח פונטים T1 עבריים למערכת חלונות. הפונטים האלה נחשבים למקצועיים יותר בסביבת הוצאה לאור מכיוון שהם מודפסים טוב יותר בגדלים שונים מאשר פונטים TRUE TYPE (כמובן שבמדפסות פוסטסקריפט) זהו. כבר נתפסו לי האצבעות מרוב הקלדה.