פונדק די-לקוס
צריך להיות חוצפן לא קטן בשביל להגיע ליפו בערב חג פסח שני ולחשוב שחניה לא תהיה בעיה. האישה כנראה מספיק חוצפנית וזה עלה לה בלמעלה מ-30 דקות של זחילה במהירות של 3 קמ"ש וזמן זהה של איחור למסעדה. כל מי שהגיע למסעדה בלי להזמין מראש בחצי שעה הזו בטח קילל אותנו על השולחן היחיד שנותר ריק ממש בכניסה על הרחוב, קורץ לעוברים ושבים שיקחו אותו, אבל הוא נותר שמור לנו. תמורה צנועה למי שבוחר שלא לצפצף על העולם ומודיע למסעדה מבעוד מועד על איחור.
עד כאן מחיאות הכפיים לעצמנו. ומכאן מחיאות הכפיים לפונדק. הדבר היחיד שידעתי עליו לפני הביקור היה שזה מקום של BBQ שקיבל ביקורות מעורבות. ככה זה כשמטעמים לא מדבר איתנו כבר חודשים. צריכים להסתמך על הזיכרון.
מהבשרים בחרנו
- בטן חזיר 300 ג'
- פיקנייה 300 ג'
- סיבוב שני: צואר לבן 200 ג'.
מהתוספות:
- קולסלואו
- מק אנד צ'יס
- קרעי תפוחי אדמה
ההגשה מאד דיינרית במהותה. מגש עם נייר חום לכל אחד. מגש עם הבשרים והותוספות באמצע. שלושה רטבים - רוטב ברביקיו מתקתק-חרףרף מצויין. קטשופ שהצבע המיוחד שלו התברר בדיעבד כסלק. ומיונז.
הבטן חזיר היתה מעולה כמו שבטן חזיר יכולה להיות. הפיקנייה היתה פחות מוצלחת. נראה לי שהחיתוך הדק פחות עושה לה טוב ודווקא לנתח הזה ראויים נתחים מעט יותר עבים. עדיין זה היה סביר. הצואר היה היוצא דופן מבחינת הטעם. שונה לגמרי. אני מאד אהבתי לא בטוח שכל אחד יתחבר. הבטן חזיר בכל מקרה זו הבחירה הבטוחה שם למי שאוהב את זה. נתחים רכים מאד עם טעם עישון מצויין. גם הקטנה הכי התחברה לזה.
המק אנד צ'יס - בכלי הגשה של מאפין. דחוס דחוס מאד טעים לדעתי. את הפטאטאס עם הציפוי המיוחד גם אהבתי מאד. קולסלואו אני אוכל רק אם אין שום דבר אחר בסביבה, כך שרק האישה אכלה מזה.
עם הבשרים הוגש גם לחם תירס חביב.
מבחינתי המקום הזה מצרף לגיזרה מאד מאד מבורכת של מקומות כדוגמת הויטרינה, שמאד היו חסרים לי בתל אביב רבתי. מקומות שהם low fi במובן החיובי של המילה. כאלה שהרישול הוא חיצוני בלבד ולא בא לחפות על חיפוף באוכל. בויטרינה קצת יותר מחוספסים ניו יורק סטייל. בפונדק דווקא מחוייכים ונחמדים. זה לא מקום לחגוג בו יום הולדת רומנטי אבל זה בהחלט המקום להתחרע על בשר במובן הבסיסי הכי טוב של המילה.
דפינטלי נחזור. חג הבשרים הלאומי מתקרב, לא?
צריך להיות חוצפן לא קטן בשביל להגיע ליפו בערב חג פסח שני ולחשוב שחניה לא תהיה בעיה. האישה כנראה מספיק חוצפנית וזה עלה לה בלמעלה מ-30 דקות של זחילה במהירות של 3 קמ"ש וזמן זהה של איחור למסעדה. כל מי שהגיע למסעדה בלי להזמין מראש בחצי שעה הזו בטח קילל אותנו על השולחן היחיד שנותר ריק ממש בכניסה על הרחוב, קורץ לעוברים ושבים שיקחו אותו, אבל הוא נותר שמור לנו. תמורה צנועה למי שבוחר שלא לצפצף על העולם ומודיע למסעדה מבעוד מועד על איחור.
עד כאן מחיאות הכפיים לעצמנו. ומכאן מחיאות הכפיים לפונדק. הדבר היחיד שידעתי עליו לפני הביקור היה שזה מקום של BBQ שקיבל ביקורות מעורבות. ככה זה כשמטעמים לא מדבר איתנו כבר חודשים. צריכים להסתמך על הזיכרון.
מהבשרים בחרנו
- בטן חזיר 300 ג'
- פיקנייה 300 ג'
- סיבוב שני: צואר לבן 200 ג'.
מהתוספות:
- קולסלואו
- מק אנד צ'יס
- קרעי תפוחי אדמה
ההגשה מאד דיינרית במהותה. מגש עם נייר חום לכל אחד. מגש עם הבשרים והותוספות באמצע. שלושה רטבים - רוטב ברביקיו מתקתק-חרףרף מצויין. קטשופ שהצבע המיוחד שלו התברר בדיעבד כסלק. ומיונז.
הבטן חזיר היתה מעולה כמו שבטן חזיר יכולה להיות. הפיקנייה היתה פחות מוצלחת. נראה לי שהחיתוך הדק פחות עושה לה טוב ודווקא לנתח הזה ראויים נתחים מעט יותר עבים. עדיין זה היה סביר. הצואר היה היוצא דופן מבחינת הטעם. שונה לגמרי. אני מאד אהבתי לא בטוח שכל אחד יתחבר. הבטן חזיר בכל מקרה זו הבחירה הבטוחה שם למי שאוהב את זה. נתחים רכים מאד עם טעם עישון מצויין. גם הקטנה הכי התחברה לזה.
המק אנד צ'יס - בכלי הגשה של מאפין. דחוס דחוס מאד טעים לדעתי. את הפטאטאס עם הציפוי המיוחד גם אהבתי מאד. קולסלואו אני אוכל רק אם אין שום דבר אחר בסביבה, כך שרק האישה אכלה מזה.
עם הבשרים הוגש גם לחם תירס חביב.
מבחינתי המקום הזה מצרף לגיזרה מאד מאד מבורכת של מקומות כדוגמת הויטרינה, שמאד היו חסרים לי בתל אביב רבתי. מקומות שהם low fi במובן החיובי של המילה. כאלה שהרישול הוא חיצוני בלבד ולא בא לחפות על חיפוף באוכל. בויטרינה קצת יותר מחוספסים ניו יורק סטייל. בפונדק דווקא מחוייכים ונחמדים. זה לא מקום לחגוג בו יום הולדת רומנטי אבל זה בהחלט המקום להתחרע על בשר במובן הבסיסי הכי טוב של המילה.
דפינטלי נחזור. חג הבשרים הלאומי מתקרב, לא?
