אני לא חושב שהמודל השבדי הוא אידאלי, הוא הרע במיעוטו.
ברור שצריך לטפל בבעיה עצמה. אני לא אומר שצריך לטפל רק בסימפטום. גם עידית הראל שמש, שהיתה הדוברת של מכון תודעה, אמרה לי פעם (לאחר שפקפקתי ביכולתו של המודל השבדי להצליח בישראל), שהחוק צריך להיות מותנה בדאגה למצוא לנשים שבזנות תחליפים לפרנסה, וכן שתהיה הדרכה לשוטרים לגבי העניין הזה. שבדיה היא מדינת רווחה ושם דואגים לשקם את הנשים שבזנות (כפי שציינתי בתגובתי הקודמת).
את אומרת שאין לך בעיה להצהיר. אך אם אין חוק כזה, אז ההצהרה הזאת שווה כקליפת השום. העובדה שהזנות מותרת - כמוה כהצהרה ש"הזנות היא תופעה לגיטימית שנחוצה לחברה וכל גבר זכאי לשירות הזה". אם, למשל, יחנכו בבתי הספר נגד הזנות, ואחרי השיעור כמה נערים יצחקו כל הדרך לבית הבושת וישפילו שם כמה נשים - מה הועילו חכמים? הם אמנם יוכלו לעשות את זה גם אם החוק קיים, אך עדיין יש משמעות להצהרה חד משמעית כזאת, ויש לה חשיבות תודעתית. ברור שהחוק עצמו איננו מספיק וצריך יהיה גם לאכוף אותו במידה כזו או אחרת, כי אחרת אין לו חשיבות, גם לא כהצהרה.
ושוב, אם ניקח מדינות עשירות יחסית, כמו מדינות מערב אירופה, שם ניתן לספק שירותים שיקומיים ולמצוא תחליפי פרנסה לנשים שבזנות. או אז הנשים המקומיות תתדרדרנה פחות לזנות, ומצד שני חוק הפללת הלקוחות ימנע (במידה מסוימת) צריכה של נשים זרות מיובאות, וזה יקשה על תעשיית המין שקיימת בארצות הנחשלות. אין לי אשליה שזה יחסל את אותה תעשיית מין משומנת (שמתוארת בספרה של לואיז בראון "שפחות מין") אך עדיין עדיף לעשות את מה שאפשר כדי לא להוסיף לה עוד ועוד לקוחות.