השאלה היא האם את פשוט משלימה עם המצב
או שאת מאמינה שיש פתרון מעשי אחר לבעיה? (קרי פתרון שאיננו המודל השבדי?)
דווקא משום שקשה מאוד לשנות את המצב, מן הראוי לבצע שינוי דרסטי במדיניות ולתקוף את הבעיה חזק יותר.
אם רוצים להביא שינוי, צריך קודם כל לשכנע את דעת הקהל ולהפוך את הזנות ללא-לגיטימית בעיני (רוב) הציבור. לא מעט אנשים חושבים שרק "זונות הרחוב" סובלות, וכי אצל "נערות הליווי" או הסרוגייטיות זה מבחירה וכדי לעשות כסף קל. ולא חסרים גברים שהולכים ל"זונות רחוב" וחושבים לעצמם "אוקיי, היא סובלת, אבל היא ממילא נמצאת שם, ואם אני אמנע מלצרוך את שירותיה זה כבר לא יעזור לה". פשוט יש אטימות משוועת שהדרך היחידה לשבור אותה היא ע"י אמירה ברורה שהזנות היא דבר פסול - כלומר ע"י חקיקה נגד צריכת שירותי מין.
ואגב, אם מישהו חושב שאותה אטימות היא רק נחלת הגברים - תרשו לי "להרגיע" אותו, שלא חסרות נשים שאומרות למשל ש"אמנם הזונות בתל ברוך סובלות, אבל גם הזנות הזאת נחוצה לחברה", או ש"זה לא נכון שמיליוני נשים בעולם נאנסות מידי יום" או ש"30% מזונות הרחוב הן נימפומניות", או ש"למה לי להיות מוטרדת מהזנות? אם הן בחרו בזה זה עניין שלהן" (את כל האמירות האלה שמעתי מנשים שדיברתי איתן).
נכון שהמודל השבדי איננו מושלם ויש לו מגרעות, אך כל שאר המודלים נכשלו: המצב שבו הזנות מותרת ולא ממוסדת (כמו בישראל) או ממוסדת (כמו בהולנד) - איננו מוביל לשינוי. מן הראוי לנסות מודל חדש.
ושוב, אני מסכים לחלוטין שצריך למנוע עוני, גילוי עריות, וכו', כדי למנוע מנערות להתדרדר לזנות. אך הניסיון מראה שכל עוד אין אמירה ברורה וחד משמעית (קרי חקיקה נגד לקוחות הזנות) - כל המאבקים האלה מתמסמסים: הם אמנם עוזרים לחלק מהנשים שבזנות ולחלק מהנערות במצב סיכון, אך הם אינם מובילים לשינוי מהותי.