פול סיימון - Stranger to Stranger

tzvika321

New member
פול סיימון - Stranger to Stranger

5 שנים לאחר אלבומו האחרון , פול סיימון מוציא אלבום מצויין נוסף. חוץ מההשפעות הלטיניות, אפריקאיות וכל מה שסיימון עשה במשך השנים, הפעם הוא משתף פעולה עם אלקטרוניקה ודאנס, מה שהופך את האלבום להרבה מעוד סתם אלבום נוסף של דינוזאור עבש.
ואחרי שכל זה נאמר, כפי שאני מבין יצאה מהדורת דלוקס עם רצועת בונוס שכוללת ביצוע לדאנקן בסגנון עדות הבלוגראס. עכשיו, דאנקן, בעיני לפחות, הוא גדול השירים שסיימון הוציא אי פעם, והביצוע הזה (אמנם הקול שלו שרד הרבה יותר טוב מוילסון, אך הוא כבר לא יכול לעלות כל כך גבוה כמו פעם) הוא פשוט נפלא.



 
אכן שירו הגדול ביותר

לסיימון יש כמה שירים נחמדים, בעיקר מהמוקדמים שלו - cloudy הוא שיר חמוד, למשל - אבל "דאנקן" הוא השיר היחיד שלו שעושה לי את זה (לא במובן עליו השיר מדבר...).
&nbsp
ביצוע בלוגראס לשיר פשוט מתבקש; השיר הוא "פולק" במובן הכי שורשי שלו.
 

Celluloid Hero

New member
אישית רק האלבום הראשון של פנחס עושה לי את זה

השירים כולם טובים, ומגלים איזשהו ייחוד שהתקופה ה ב S&G לא גילתה לנו. יש שם רגאיי מוקדם (אפילו מאוד מוקדם), יש שם מוזיקת אינקה, יש בלוז מאוד מפתיע, והכי חשוב מלודיות טובות. גם העירום היחסי תורם מאוד. שני האלבומים הבאים שלו הרבה פחות טובים, והרבה יותר צ'יזיים ומתקתקים, על גבול הדיסני לפעמים. כן, אני מת על קודהכרום (מלודית פופ מושלמת) ו 50 דרכים לעלות על האוטובוס ולברוח מהאישה (השיר והקונפסט), וזהו בערך. לא נראה שאמשיך לגרייסלנד כי כמה שאני אוהב שיתופי פעולה עם צ'בי צ'ייס, אמירה אמנותית גדולה לא תקבל ממנו ( אלא אם זה מגיע גם עם מרטין שורט וסטיב מרטין , כמובן...).
 

tzvika321

New member
דווקא במקרה של סיימון, שנות ה-80 היו טובות

התחיל עם Hearts and Bones, האלבום המועדף עלי אישית, והמשיך עם גרייסלנד.
נראה לי שהסקרנות המוזיקלית שלו אפשרה לו לשרוד עשור שהפיל טובים ממנו לקרשים, ואיכשהוא בזמן שכל חביריו הסתובבו וניסו להבין את חוקי העולם החדש, הוא פשוט המציא את עצמו מחדש.
ומילא צ'בי צייס, תאר לך שהוא היה מביא מהבית את הנסיכה ליה.
 
למעלה