פוליטיקה תקשורתית(?)
הסוגיה של חברה אזרחית נהפכה בישראל מסוגיה תיאורטית המעסיקה חוקרי חברה למטבע לשון בה עושים שימוש ראשי עמותות מהתחום המוגדר כ"שינוי חברתי" לתיאור תחום פעילותן. אתמול (חמישי) שמעתי מספר הרצאות בכנס של ארגונים מהתחום החברתי- סביבתי. בכנס עלתה לצד שאלת התאגדות העמותות לגוף מאוחד על מנת להשיג לחץ, וצורת ההתארגנות (מפלגתית חדשה או במסגרות הקיימות) שאלה נוספת מוסווית. משמות הסדנאות בהן לא נכחתי (טעם אישי) ניתן משקל רב להתנהלות עם התקשורת. למיטב הבנתי, חלק ניכר מפעילות המגזר השלישי נעשית במטרה להשיג השפעה על התקשורת. פעולות של ארגונים "ירוקים" מיועדות הרבה פעמים להשגת ה15 שניות תהילה ב"מבט" על פני פעילות הסברתית לשינוי עומק. מצב דברים זה מעלה אצלי עקב פרויקט שאני יוזם ועוסק בנושא זה (לא משהו שניתן להגדיר כ"רציני"), את התהייה האם השתמשות בתקשורת הנעשית מצרכים מוסריים לכאורה היא דבר טוב? האם העובדה שחלק ניכר מהחדשות מיוצר במטרה להיות סחורה לתקשורת איננו עושה רקדוקציה לבעיות עומק?
הסוגיה של חברה אזרחית נהפכה בישראל מסוגיה תיאורטית המעסיקה חוקרי חברה למטבע לשון בה עושים שימוש ראשי עמותות מהתחום המוגדר כ"שינוי חברתי" לתיאור תחום פעילותן. אתמול (חמישי) שמעתי מספר הרצאות בכנס של ארגונים מהתחום החברתי- סביבתי. בכנס עלתה לצד שאלת התאגדות העמותות לגוף מאוחד על מנת להשיג לחץ, וצורת ההתארגנות (מפלגתית חדשה או במסגרות הקיימות) שאלה נוספת מוסווית. משמות הסדנאות בהן לא נכחתי (טעם אישי) ניתן משקל רב להתנהלות עם התקשורת. למיטב הבנתי, חלק ניכר מפעילות המגזר השלישי נעשית במטרה להשיג השפעה על התקשורת. פעולות של ארגונים "ירוקים" מיועדות הרבה פעמים להשגת ה15 שניות תהילה ב"מבט" על פני פעילות הסברתית לשינוי עומק. מצב דברים זה מעלה אצלי עקב פרויקט שאני יוזם ועוסק בנושא זה (לא משהו שניתן להגדיר כ"רציני"), את התהייה האם השתמשות בתקשורת הנעשית מצרכים מוסריים לכאורה היא דבר טוב? האם העובדה שחלק ניכר מהחדשות מיוצר במטרה להיות סחורה לתקשורת איננו עושה רקדוקציה לבעיות עומק?