כך כתב סבר פלוצקר
שהקוראים ישפטו האם ניתן להגדיר כענייה משפחה שבעלותה יותר מטלפון סלולרי אחד, מחשב ביתי, מנוי לטלוויזיה בכבלים ומכונית, גם אם הכנסתה המוצהרת נמוכה מקו העוני? סבר פלצקר מעלה מספר תהיות ומשאיר את התשובות לשיפוטם של הקוראים סבר פלוצקר 1. עני עם טלפון סלולרי? עד כמה עניים העניים בישראל? לפי הנתונים על ההכנסה ברוטו ונטו, העוני אצלנו עמוק. אבל לפי הממצאים האחרונים של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה על בעלות על מוצרי אלקטרוניקה שונים, העוני בישראל נראה לפתע אחרת. לכ-80% מהמשפחות העניות ביותר בישראל (העשירון התחתון) מכשיר טלוויזיה ולפחות טלפון סלולרי אחד בבית. ל-37% מהמשפחות העניות מכשיר וידיאו ומנוי על כבלים או על לוויין. לכ30% ממשקי הבית העניים מחשב ביתי ומזגן, ל-27% שני טלפונים סלולריים ול-20% מכונית פרטית. המספרים הללו מעמידים בסימן שאלה חלק מהסטטיסטיקה הרשמית של העוני בישראל. האם ניתן להגדיר כענייה משפחה שבעלותה יותר מטלפון סלולרי אחד, מחשב ביתי, מנוי לטלוויזיה בכבלים ומכונית? גם אם הכנסתה המוצהרת נמוכה מקו העוני? ספק. לפי מבחן הבעלות על מוצרי האלקטרוניקה שרק לפני 6-5 שנים נחשבו למותרות נוצצים, מצבו הכלכלי של העשירון התחתון בישראל פחות גרוע. לפחות שליש ממנו לא חי בעוני כהגדרתו המקובלת: מחסור כללי בכל. הסתירה בין הנתונים על ההכנסות של המשפחות בישראל, שירדו בשנתיים ביותר מ-10%, לבין הנתונים על החדירה המסיבית של מוצרי אלקטרוניקה ותקשורת לביתנו דורשת הסבר משכנע. ייתכן שמשפחות בקהילות מסוימות לא מדווחות את כל האמת לפוקדי הלשכה המרכזית לסטטיסיקה כשהן נשאלות על ההכנסות החודשיות בשקלים, אבל אינן יכולות להסתיר את המוצרים המצויים בביתן. אם כן, מתבקשת בחינה-מחדש של מערך איסוף הנתונים וניתוחם. העוני הוא אכן מושג יחסי, יחסי לרמת החיים הכללית באוכלוסיה. ובכל זאת יש גבול ליחסיות. האם מי שידיו משיגה לשלם תמורת מוצרים ושרותים כמו טלפון סלולרי, מחשב ביתי וטלוויזיה רב-ערוצית יכול להיחשב עני? ומצד שני: אולי המוצרים והשירותים הללו כה נפוצים וכה בסיסיים עכשיו שחיים בלעדיהם הם אכן חיי עוני? מה לסטטיסטיקאי שיתערב אצל המשפחה על מה להוציא את הכנסתה הדלה, על מזון או על כבלים?
