פוחדת מהצבא.

[SadClown]

פוחדת מהצבא.

אני נורא פוחדת להתגייס. אני יושבת כאן ובוכה כי קבלתי צו ראשון ואני לא יודעת מה לעשות. מצד אחד אני רוצה להתגייס אבל מצד שני אני פוחדת נורא. רציתי לדעת יותר על שירות לאומי, איך אני יכולה להתקבל לזה אם אני חילוניה? מה זה בדיוק? איך זה הולך? בבקשה אני חייבת עזרה

 

[ליאור השריף]

השאלה היא למה את פוחדת מהצבא?

בס"ד לאחר שתעני לי על שאלה זו אגיד לך מה דעתי...

 

[מופרעת בנשמה]

בקשר לשרות לאומי

ב"ה בטח שאת יכולה להתקבל גם אם את חילוניה!!! יש היום 3 אגודות להפעלת מתנדבים בשרות לאומי אגודות חילוניות והן : ש"ל -עמותה לשרות לאומי טלפקס 04-8438273,04-8438045 נייד: 052-696917 שלומית-עמותה להפעלת מתנדבים בשרות לאומי 03-5224008 ,03-5221953 , 03-5273490 אתר האינטרנט של שלומית:http://www.hofesh.org.il/alternatives/shlomit_org.gif שרות לאומי דרך עיריית ירושלים - טל: 02-6296916 , 02-6296928 אתר האינטרנט של שרות לאומי דך עיריית ירושלים :http://www.jerusalem.muni.il/jer_main/f1_main.asp?lng=1 (ב"מלבנים" שלמעלה בחר/י "שירות לאזרח", ובתפריט משמאל, לחצ/י על "שירותי רווחה" (החמישי מלמעלה), ואז על "שירות לאומי", השלישי מלמטה) ושיהיה לך המון בהצלחה במה שתבחרי

 

[ליאור השריף]

נכון שהיא יכולה השאלה היא...

בס"ד מדוע היא פוחדת מן הצבא? בד"כ על פחדים צריכים להתגבר ולא לברוח מהם...

 

[מופרעת בנשמה]

שאני מסכימה איתה , אז למה אני צריכה

ב"ה לשאול אותה למה?.? היא דיברה על שתי נושאים אז עניתי על אחד... ובשני אין לי מה להגיד כי אני (כמו שאמרתי) מסכימה איתה! יש ממה לפחד בצבא!

 

[M o n a L i s a]

גם תדעי לך ש.......

את חייבת פטור מהצבא ואת לא יכולה לעשות שירות לאומי מתוך בחירה חופשית במקום צבא. אני מצטרפת לשאלה של ליאור, מה מפחיד אותך?

 

[SadClown]

אמממ...

הסיבה העיקרית היא הפחד של ההורים, יש לי גם את הפחד לאבד בדרכים... אפילו בעיר שלי אני יכולה ללכת לאיבוד אני לא מבינה באוטובוסים רכבות דרכים לא כלום. אני לא אצמעית בכלל.... אני פוחדת מטרמפים, שיהיה לי רע במקום שאני אשרת בו... אולי אני אקבל תפקיד שאני לא אהנה ממנו. אני פוחדת למות שם.... בגלל הערבים או משהו... אני לא יודעת לעמוד על שלי... ואני פוחדת שאני לא אסתדר שם. ובעיקר ההורים שלא רוצים שאני אתגייס וכל הזמן אומרים כמה לא כדאי לי... שאני תמימה, שאני לא בנויה לזה... והם מצליחים נורא להפחיד אותי... ואני לא רוצה להיות הרבה זמן בלי המשפחה. אבל מצד שני אני חושבת שהצבא יכול להעלות לךי את הבטחון והאצמעות אבל עדיין אני נורא פוחדת. אתמול פשוט ישבתי מול המחשב רעדתי והדמעות נשפכו ואני לא ממש יודעת להצביע על משהו ספציפי אני מרגישה שיש עוד משהו שמפחיד ולא ודעת ממש מה... אני גם לא ממש יודעת מה צבא אומר... מה אני יכולה להיות שם... ואם אני רוצה שירות לאומי על איזה תנאים אפשר לקבל פתור?

 

[Mיקי_]

פטור

נפשי עודף כוח אדם בריאותי פציפיזם (מצפון) אי התאמה לא בהכרח בסדר הזה

 

[SadClown]

אבל...

מה הכוונה של כול אחד מהם? מה צריך להיות בנפשי? מה הכוונה במצפון?.... כאילו באיזה מצב צריך להיות? תודה

 

[Mיקי_]

חחחחחחחחחחחחחחחחח פירוט

*נפשי - זה פרופיל 21 וזה אי כשירות נפשית לשרת בצבא *מצפון - זה התנגדות לשירות בצבא מטעמי מצפון, כאשר השירות בצבא מתנגש עם האידיאולוגיית חיים שלך. *דת - אמונה דתית המונעת ממך לשרת בצבא. *חוסר התאמה - זה בדר"כ נון קונפורמיסטים (אנרכיסטים) שלא מתאימים למיסגרות. *בריאות - זה פרופיל 24 כאשר את לא קשירה מבחינה בריאותית לשרת (חוסר תזונה או השמנת יתר או מחלות למיניהן) *עודף כוח אדם - זה לא תלוי בך, אלא בכמה בנות מגייסים במחזור שלך.

 

[פ ו ן פ ו ן]

אני רוצה לתקן אותך במשהו../images/Emo70.gif

לגבי בריאות...24 זה פרופיל זמני...פטור רפואי נקרא "פטור מטעמי בריאות"

 

[TwelveEyes]

וואו...

הצבא לא מתאים לכולם, זה נכון... אבל יש לי חדשות בשבילך: יש סיכוי טוב שגם בשביל שירות לאומי תצטרכי לקחת אוטובוס למקום העבודה, תצטרכי להתמודד עם משימות שדורשות הפגנת עצמאות ואחריות ותצטרכי לצאת מהקליפה שלך. שירות לאומי יכול להיות לא פחות מתיש נפשית ופיזית מהצבא. מה שאני מנסה לומר כאן הוא שלדעתי, את מתעלמת מהבעיות האמיתיות שלך. נשמע כאילו את בורחת לשירות הלאומי כי את כנראה חושבת, כמו רבים אחרים שלא התנסו בשירות, שזה משחק ילדים לעומת הצבא... ותתפלאי לדעת שזה לא בדיוק המצב בשטח. חוץ מזה, חבל שבמקום להתעמת עם המציאות - עם חוסר הבטחון וחוסר העצמאות - ולנסות לשנות את מצבך, את בורחת. הצבא באמת יכול לתרום לך הרבה מהבחינה הזו, וכך גם השירות הלאומי, אם תשכילי לקחת על עצמך משהו אתגרי. בהצלחה בכל מקרה...

 

[SadClown]

תודה לכולם

דברתי גם עם בת דודה שלי שסיימה כבר את הצבא ודי הבנתי יותר דברים על הצבא ושזה לא כמו שחשבתי כל כך... אני עדיין נורא פוחדת אבל פחות ואני חושבת שבאמת כפי שאמרו כבר, לא צריך לברוח מהפחדים אלא להתמודד איתם עכשיו אני רק צריכה שגם ההורים שלי יבינו את זה ויקלו קצת.

 

[מותה של האפוקליפסה]

לא ברור לי

את חושבת שהצבא הוא סוג של מכונת הריגה? מפלצת אימתנית שבולעת ללא רחמים את כל המתגייסים והמתגייסות, טורפת אותם כצאן לטבח? צבא, כמו בית-ספר: יש שרת חינוך, יש מנהלים, יש מפקחים, יש מורים, יש חצרנים ויש תלמידים. הרבה תלמידים. האם פחדת ללכת לבית הספר עד היום? יש כל-כך הרבה דברים לעשות בצבא, לא ברור לי ממה את פוחדת. נהפוך הוא: אולי פשוט תלכי לצו ראשון, תעברי אימות נתונים ותראי שהאסון לא עד כדי כך נורא. אשר לאוטובוסים: כפי שציינה מעליי "12 עיניים" - את לא חושבת שבדרך למקום השירות תיאלצי לקחת אוטובוסים? יתרה מזאת, אם אתפוחדת להיות לבד בצבא, מדוע לא תפחדי גם בגיל 21? בכלל, אולי כדאי שפשוט תשארי בבית שלך ולא תצאי ממנו לעולם עד שתזדקני? ככה הכי בטוח. קדימה, ילדה, כל החיים לפנייך ואת מבזבזת אנרגיות על שטויות במיץ סלק, וסלק זה לא טעים. אם ההורים שלך במצב גרוע משלך, הייתי ממליצה על ייעוץ. נסי את פורום "מתגייסים", למשל, או - "הורים לחיילים". או שסתם יקחו את כל החיים בפרופורציה. אף אחד עוד לא מת מלחיות קצת. - נעמה. נ.ב - מיקי, רק תיקון קטנטן: כמו שפונפון אמר, 24 הוא פטור זמני על רקע בריאות. מקבלים אותו לתקופה מסויימת, מקפיאים את כל עניין בגיוס ואז חוזרים לועדה רפואית, שתקבע את העניין עד הסוף. מהצבא אפשר לצאת רק עם פרופיל 21. הוא שייך להכל, ובתעודת הפטור מצויין על רקע מה לא התגייסתי. 21 - פטור מצה"ל מטעמים שונים (אלה שציינת). 24 - פטור זמני מצה"ל, לתקופה של עד 10 חודשים (אם אני לא טועה, ייתכן שאפילו שנה). 33 - פרופיל התנדבותי שרוב בעלי ה - 21 מקבלים כשהם מעוניינים להתנדב. 45 - פרופיל לא כייפי. 64 - פרופיל סביר, גם לא משהו. 72 - מה שאחר כך, אפשר להתקבל לרוב הדברים חוץ מקרבי. 82 - אפשר להתקבל לכל הקרבים חוץ מליחידות הקרביות המובחרות. 97 - איזה כייף! אפשר לנסות להתקבל בכל מקום! אין שום בעייה והכל יופי טופי. זו רשימת הפרופילים. ייתכן שטעיתי פה ושם בהגדרות, אבל בקטנות, זה לא כאילו שמישהו כאן הולך לצבא... חוץ מהליצנית העצובה, כמובן.

 

[נויקה]

את יודעת?

יש כאלה שבאמת פוחדים ללכת לבית ספר, ואני בהחלט יכולה להבין את הפחדים שלה ללכת לצבא, אמנם הפחדים שלי היו שונים משלה אבל עדיין היו לי פחדים. ו... אני גם חושבת שאנשים מנסים יותר מדי לנצח את הפחדים שלהם, כי זה מה שתמיד אומרים להם. לפחד זה לגיטימי, זה חשוב וזה בונה אותנו. לא תמיד צריך להתמודד עם הפחד שלנו, לפעמים הוא חלק מאיתנו וזה טוב. אני שמחה שפחדתי מהצבא והגעתי לאן שהגעתי. נעה

 

[מותה של האפוקליפסה]

נעה

אני חושבת שיש פחדים, כמו אלה של כותבת ההודעה הראשית, שהם כבר מעבר ללגיטימיים. ברור שאין לי זכות לשפוט מה לגיטימי ומה לא, אבל אין מדובר בפחד ממסגרת צבאית, מהתחיילות ומטירונות. גם לי היו חששות כאלה, ואני משערת שלכל אחת אם לא אחת ואחד, יש חששות דומים. זה באמת לגיטימי, כי זה עולם אחר לגמרי. אבל אין חיה שאי אפשר להתמודד מולה. את לא נאלצת "להתמודד" עם הצבא בסופו של דבר, וזוהי אינה בריחה, כי הרי לא הוכרחת לעשות צבא. אני לא יודעת על איזה רקע יצאת, אבל אני, שיצאתי על רקע בריאותי, פשוט לא נדרשתי לעשות צבא מבחינת השלטון, וכך נחסך מחיי פרק זה. יודעת מה? אני לא חושבת שהוא "נחסך", כי כפי שאמרת בעצמך - ישנן התנסויות אחרות. השאלה היא, וזאת בהנחה שהפרופיל שלך אינו בריאותי והשגת אותו בעצמך, האם רצית להגיע לשירות לאומי מפני שהיה נראה לך חשוב יותר לפעול בדרך זו, או שפחדת פחד מחריד מהמערכת הצבאית, ופשוט ניסית להתחמק ממנה? זה כבר לא עניין של פצפיזם או מצפון, שהם אי הסכמה. מדובר כאן בפחד טהור, שלא מוביל לשום מקום מאשר למטה. לא חשש, פחד. אני מנסה לשאול את עצמי, בשלב זה של חיי, איפה הייתי היום אם הייתי מתעתדת להתגייס לצה"ל בשנה הבאה. אני שואלת את עצמי, ובאמת לא יודעת את התשובה. יכול להיות שהייתי משקשקת, יכול להיות שהייתי להוטה להתגייס. אני יודעת שלא הייתי חווה מחצית מן הדברים שחוויתי בשירות לאומי עד כה (וטרם חוויתי), ואפילו לא הייתי מגיעה לענייני שירות לאומי. לכאורה, קשה לי לדמיין את סדר יומי השנה בלי הידיעה שאעשה שירות לאומי. מצד שני, חוויות שיכולות היו להיחסך ממני אם הייתי מתגייסת, ואני חווה אותן כעת, הן רק צד אחד של המטבע. בצד השני יש את חוויות הצבא. אני בטוחה שאיפשהו שם, בעולם מקביל, יש עוד נעמה שמתכוונת להתגייס. היא בטח יושבת עכשיו מול המחשב וחושבת - "מעניין מה היה קורה אילו לא הייתי מתגייסת...כל החוויות הללו...". מה שבטוח: אמנם כרגע אני שואלת את עצמי שאלות, אבל גם אני וגם היא, בשלב כלשהו, עוד נמצא את עצמנו ואת מקומינו בבעולם. אבל התחלתי להיסחף... - נעמה.