פוחדת לשלב את הילד
שלום:
לא חושבת שתוכלו לעזור לי בעיניין זה. אבל אוזן קשבת תמיד מצאתי כאן.
הבן שלי בן 5 בידיוק. אני כבר לא יודעת אם הוא באמת בספקטרום. נשבע לכן, המומחים הצליחו לבסוף לבלבל גם אותי. יש כאלה שאומרים כן ויש כאלה שאומרים לא.
הוא נמצא שנתים בגם למעוכבי התפתחות. לפני כשבועיים התחיל לקבל ריטלין ואנחנו רואים שיפור גדול ביכולות שלו לנהל שיחה, להיות עצמאי בשעת יצירה בגן, 0 התפרצויות זהם, שיפור ענת בדחחית סיפוקים ו הקלה בולטת בנוקשות המחשבתית ועקב זה שיפור גדולך ביכולת שלו להשתלב בקבוצת ילדים מבלי לריב כול 5 דקות עם כול העולם. לעומת זאות יש כתופעה לבי דיכדוך מסויים, לפעמים מזכיר דיכאון, מקווים לאיזון. לא שזה משנה אבל היה חשוב לי שתדעו מה ה רקע.
שנה הבאה הוא עולה לגן חובה. ויש לי אין סוף המלצות מהמאבחנים ומהצוות שמטפל בפרטי להוציא אותו לחינוך רגיל עם סייעת. לעומת זאות צוות הגן, כולל פסיכולוגית הגן טוענות שעדיף להשיאר אותו בחינוך המיוחד שנה נוספת ולהוציא אותו לשילוב חלקי אך ללא סייעת. הם טעניות שלתת סעיית לילד כמו שלי זה לתת קבעיים למישהוא שיכול ללכת. ושה זה רק יקלקל אותו מכיוון שהוא ילד שמפתח תלות מאוד בקלות ומסוגל לא לתפקד מה טענה ש"אני לא יכול, אני לא יודע, אני לא מצליח" ואז הסייעת תמצא את עצמה עושה במקומו גם במקומות שהוא יכול להסתדר לבד.
בשבוע הבאה יש לנו וועדה השמה שאמורים להחליט בה אם יותצאים לשילוב מלא או שנשארים בחינוך המיוחד. ולמרות שאני זאות שיזמתי ודרשתי את הוועדה, אני מתחילה לפחד ולחזור בהחלטה שלי להוציא אותו לשילוב. כי מה אם זה יזיק לו ? מה אם הוא באמת יחזור להיות תלותי ולא מסוגל ? מה אם הילדים יזהו את הקושי ולא ירצו לשחק איתו ? מה אם הגננת תוותר עליו מרוב שלפעמים קשה להבין את סיבותיו ? מה אם לא יהו לו בכלל חברים כמו שיש לו עכשיו בגן המיוחד ?......
אני מתה מפחד.
הוא ילד מקסים. מדבר ומתקשר אם משפטים ארוכים, אבל יש בעיה בתחביר ללפעמים קשה להבין למה הוא התכוון. למרות שלפעמים כן צריך את הלבד ולא מוכן להתחלק, הוא גם מאוד אוהב ילדים ו רוצה להרגיש מקובל ואהוב. נפגע קשות כאשר לא רוצים לשתף אותו. מצד שני לא ממ מבין סיטואציות חברתיות. מבין אותן בצורה קוגנטיבית אבל חסרת אינטליגנציה ריגשית. לא יודע לראות את הצרכים של האחר ויש צורך לשקף לו את זה כול הזמן.
גם בעיניין הלימודי אני דואגת. בגן של מעוכבי התפתחות הרגשתי שמעקבים אותו בגלל שלילדים אחרים ליקוי למידה. בגן הרגיל אני פוחדת שפשוט יוותרו עליו כי לא יאמינו שהוא מסוגל
אז אני בדילמה. מה עושים ?הלוואי שהחלטה לא היתה בידיים שלי. דרך הגב כאשר הכנסתי לחינוך המיוחד זה היה נגד הרצון של האבא ועכשיו הוא נורא שמח שיוצאים משמה. אבל הוא לא מדד בישבילי כי מבחינתו לילד אין כלום.
שלום:
לא חושבת שתוכלו לעזור לי בעיניין זה. אבל אוזן קשבת תמיד מצאתי כאן.
הבן שלי בן 5 בידיוק. אני כבר לא יודעת אם הוא באמת בספקטרום. נשבע לכן, המומחים הצליחו לבסוף לבלבל גם אותי. יש כאלה שאומרים כן ויש כאלה שאומרים לא.
הוא נמצא שנתים בגם למעוכבי התפתחות. לפני כשבועיים התחיל לקבל ריטלין ואנחנו רואים שיפור גדול ביכולות שלו לנהל שיחה, להיות עצמאי בשעת יצירה בגן, 0 התפרצויות זהם, שיפור ענת בדחחית סיפוקים ו הקלה בולטת בנוקשות המחשבתית ועקב זה שיפור גדולך ביכולת שלו להשתלב בקבוצת ילדים מבלי לריב כול 5 דקות עם כול העולם. לעומת זאות יש כתופעה לבי דיכדוך מסויים, לפעמים מזכיר דיכאון, מקווים לאיזון. לא שזה משנה אבל היה חשוב לי שתדעו מה ה רקע.
שנה הבאה הוא עולה לגן חובה. ויש לי אין סוף המלצות מהמאבחנים ומהצוות שמטפל בפרטי להוציא אותו לחינוך רגיל עם סייעת. לעומת זאות צוות הגן, כולל פסיכולוגית הגן טוענות שעדיף להשיאר אותו בחינוך המיוחד שנה נוספת ולהוציא אותו לשילוב חלקי אך ללא סייעת. הם טעניות שלתת סעיית לילד כמו שלי זה לתת קבעיים למישהוא שיכול ללכת. ושה זה רק יקלקל אותו מכיוון שהוא ילד שמפתח תלות מאוד בקלות ומסוגל לא לתפקד מה טענה ש"אני לא יכול, אני לא יודע, אני לא מצליח" ואז הסייעת תמצא את עצמה עושה במקומו גם במקומות שהוא יכול להסתדר לבד.
בשבוע הבאה יש לנו וועדה השמה שאמורים להחליט בה אם יותצאים לשילוב מלא או שנשארים בחינוך המיוחד. ולמרות שאני זאות שיזמתי ודרשתי את הוועדה, אני מתחילה לפחד ולחזור בהחלטה שלי להוציא אותו לשילוב. כי מה אם זה יזיק לו ? מה אם הוא באמת יחזור להיות תלותי ולא מסוגל ? מה אם הילדים יזהו את הקושי ולא ירצו לשחק איתו ? מה אם הגננת תוותר עליו מרוב שלפעמים קשה להבין את סיבותיו ? מה אם לא יהו לו בכלל חברים כמו שיש לו עכשיו בגן המיוחד ?......
אני מתה מפחד.
הוא ילד מקסים. מדבר ומתקשר אם משפטים ארוכים, אבל יש בעיה בתחביר ללפעמים קשה להבין למה הוא התכוון. למרות שלפעמים כן צריך את הלבד ולא מוכן להתחלק, הוא גם מאוד אוהב ילדים ו רוצה להרגיש מקובל ואהוב. נפגע קשות כאשר לא רוצים לשתף אותו. מצד שני לא ממ מבין סיטואציות חברתיות. מבין אותן בצורה קוגנטיבית אבל חסרת אינטליגנציה ריגשית. לא יודע לראות את הצרכים של האחר ויש צורך לשקף לו את זה כול הזמן.
גם בעיניין הלימודי אני דואגת. בגן של מעוכבי התפתחות הרגשתי שמעקבים אותו בגלל שלילדים אחרים ליקוי למידה. בגן הרגיל אני פוחדת שפשוט יוותרו עליו כי לא יאמינו שהוא מסוגל
אז אני בדילמה. מה עושים ?הלוואי שהחלטה לא היתה בידיים שלי. דרך הגב כאשר הכנסתי לחינוך המיוחד זה היה נגד הרצון של האבא ועכשיו הוא נורא שמח שיוצאים משמה. אבל הוא לא מדד בישבילי כי מבחינתו לילד אין כלום.
