פוחדת לספר לאמא...
שלום לכולם. אני לא יודעת איך להתחיל לספר לכם את הסיפור שלי, כי קצת קשה לי. בואו ואני אתחיל בזה שאני אספר על עצמי בכלליות: אני בת 18 וחצי, גרה במרכז הארץ,ומשרתת בצה"ל. לפני כשלוש וחצי שנים התאהבתי קשות בבחורה מהשכבה שלי. בהתחלה ניסיתי להדחיק את זה כמה שיותר, אך ללא הצלחה. כל יום ויום פינטזתי על אותה הבחורה, כתבתי שירים ונכנסתי לדכאונות עמוקים מאוד על כך שאני מי שאני. לא חשבתי שאני אתגבר עליה בחיים. שאני אוהב רק אותה כל הזמן. אבל כשסיימתי את התיכון התגייסתי לצבא, והכרתי המון חברות בטירונות ובקורס ומאוד נמשכתי אליהן. במיוחד לאחת המכי"ות. איכשהו הן השכיחו ממני את הבחורה שאהבתי כל כך (היא לא ידעה על מזה). בכל אופן, אני לא רוצה להאריך במילים, אלא לגשת ישר לבעיה. עברו על משפחתי המון קשיים וצער בחיים, ולכן הבטחתי לעצמי שלעולם לא אגרום צער נוסף לאימי, ולא אספר לה על כך. זהו סוד שאקח עימי לקבר. אבל מצד שני אני לא יכולה לחיות בשקר עם עצמי כל החיים. אני רוצה להכיר מישהי לקשר רציני, אבל זה לא ילך אם אמא שלי לא תדע מזה... אם היא רק הייתה יותר ליברלית... אימי חושבת שהומואים ולסביות הם סוטים והיא נגעלת מהם... כך שאותי היא בטח לא תקבל. אני אובדת עצות. אין לי מושג מה לעשות. אני בדכאון מוחלט. כבר שלוש וחצי שנים שאני עם הסוד הזה ואף חברה לא יודעת. מעולם גם לא היה לי קשר אינטימי עם בחורה, אלא רק עם גברים. ולא נמשכתי אליהם כלל. אודה לכם אם תוכלו לעזור לי. כל תגובה תתקבל בברכה.
שלום לכולם. אני לא יודעת איך להתחיל לספר לכם את הסיפור שלי, כי קצת קשה לי. בואו ואני אתחיל בזה שאני אספר על עצמי בכלליות: אני בת 18 וחצי, גרה במרכז הארץ,ומשרתת בצה"ל. לפני כשלוש וחצי שנים התאהבתי קשות בבחורה מהשכבה שלי. בהתחלה ניסיתי להדחיק את זה כמה שיותר, אך ללא הצלחה. כל יום ויום פינטזתי על אותה הבחורה, כתבתי שירים ונכנסתי לדכאונות עמוקים מאוד על כך שאני מי שאני. לא חשבתי שאני אתגבר עליה בחיים. שאני אוהב רק אותה כל הזמן. אבל כשסיימתי את התיכון התגייסתי לצבא, והכרתי המון חברות בטירונות ובקורס ומאוד נמשכתי אליהן. במיוחד לאחת המכי"ות. איכשהו הן השכיחו ממני את הבחורה שאהבתי כל כך (היא לא ידעה על מזה). בכל אופן, אני לא רוצה להאריך במילים, אלא לגשת ישר לבעיה. עברו על משפחתי המון קשיים וצער בחיים, ולכן הבטחתי לעצמי שלעולם לא אגרום צער נוסף לאימי, ולא אספר לה על כך. זהו סוד שאקח עימי לקבר. אבל מצד שני אני לא יכולה לחיות בשקר עם עצמי כל החיים. אני רוצה להכיר מישהי לקשר רציני, אבל זה לא ילך אם אמא שלי לא תדע מזה... אם היא רק הייתה יותר ליברלית... אימי חושבת שהומואים ולסביות הם סוטים והיא נגעלת מהם... כך שאותי היא בטח לא תקבל. אני אובדת עצות. אין לי מושג מה לעשות. אני בדכאון מוחלט. כבר שלוש וחצי שנים שאני עם הסוד הזה ואף חברה לא יודעת. מעולם גם לא היה לי קשר אינטימי עם בחורה, אלא רק עם גברים. ולא נמשכתי אליהם כלל. אודה לכם אם תוכלו לעזור לי. כל תגובה תתקבל בברכה.
( אז קצת עודדת אותי אבל אני מקווה שאיך שהוא נהיה ביחד בעתידד אמן