פוחדת להתגרש

[N D R]

אין קשר

בילבול לוגי שלי התבלבלתי באחדים והאפסים תוך התקדמות השרשרת עימך הסליחה |קידה יפנית|

 

[מצוטטת]

../images/Emo13.gif,ניסלח{ללא צורך בקידה!}

 

[מצוטטת]

רק ש...

ול'מת זאת הלוגיייי נו, זה כבר אישו ל'פם אחרת

 

[N D R]

../images/Emo6.gif ידעתי שתחזרי

 

[מצוטטת]

../images/Emo3.gif

 

[Ima Adama]

ערסי, אני מבינה נכון?

יכול להיות שהתחושה בחוסר באהבה וחום = חוסר בערך עצמי?

 

[ערסlight]

אהבה וחום.

כולנו זקוקים לאהבה וחום. כאלה נוצרנו. התפקיד של ההורים לספק את הצורך הזה בתקופה שהתלות שלנו בהורים היא מוחלטת ואמיתית. אנשים שחווים חוסר [כולנו, פחות או יותר] ולא הצליחו להוביל את עצמם למקום שבו מי שהם ימלא את הצורך הזה. [הצלחה מוכחת ומוכרת] סובלים מחוסר פתולוגי באהבה וחוסר ערך ומכיוון שהם לא מסוגלים לספק אותו לעצמם, הם תלויים בסביבה שתספק את זה מבחוץ. זהו המנוע העיקרי שממנו כולנו פועלים בחיים. זהו גם בסיס לכל אהבה רומנטית ויחסי תלות. [שזה אותו דבר]. הדבר היחיד שניתן לעשות בכדי לשפר זה להגדיל את הערך העצמי שלנו. לשם כך אנחנו זקוקים לחווית הצלחה [שהיא פונקציה של השגת מטרות והכרה של סביבת ההתיחסות שלנו]. מי שלא חווה אהבה ואישור [אתה בסדר גמור] ושלא מצליח להגיע לחווית הצלחה מתוך עצמו, נידון להיות תלוי בפירורי אהבה חיצוניים [או מה שנראה כאילו] בכדי לשרוד ממש. מכיוון שאנחנו יודעים עמוק בתוכנו שמדובר באשליה, אהבות כאלו חייבות להתמוטט ולעיתים מה שנשאר זה להחליף סביבת התיחסות [מאהב חדש... למשל] אפשר בקלות רבה לנתח מצבים כפי שמסופרים גם כאן בפורום דרך הגישה הזו. זה גם אומר מה נדרש מאיתנו כהורים כלפי ילדינו. פרגון וחיזוק הצדדים החזקים [שיש בכל ילד!] הם חובה עליונה. [להבדיל משקרים עצמיים שאין בהם ממש ושעושים נזק כי ההתנפצות היא בלתי נמנעת]. החובה ההורית כלפי הילדים היא לספק אהבה ובטחון ולהבדיל מ"חינוך" כמו שרבים חושבים. שרשרת הסבל היא תוצאה ישירה של הורים פגועים שממחזרים מצוקות שלהם על ילדיהם. ילדים פגועים הופכים להורים פוגעים.

 

[Ima Adama]

אני לא יודעת...

אני מכירה אדם (שלהערכתי) מרגיש צורך מאוד חזק להצליח ומצליח ובכל זאת הוא אף פעם לא מסופק מהצלחותיו, תמיד מריר ותמיד קנטרני. אז יכול להיות שיש פשוט אנשים שנולדו ככאלה או שהמבנה הכימי במח שלהם הוא כזה ולא תוצר של חינוך?

 

[ערסlight]

לא

אנשים שכביכול "מצליחים" צריכים לחוות את ההצלחה. ההצלחה גם חייבת לבוא בכל תחומי החיים. מי שנגיד מצליח עיסקית אבל לא חווה אותה בזוגיות או הורות, עדיין תקוע. חינוך להישגיות הוא חרב פיפיות כי הסטנדרט של הצלחה עלול להיות בלתי ריאלי. לעיתים הפגיעה היא כלכך חמורה שמינונים הנדרשים למלא את הבור הם עצומים.

 

[Ima Adama]

יכול להיות שזה תלוי במניע?

"הנדון" הצליח בעסקיו, בזוגיות (25 שנה) אחלה ילדים, וילה, ג'יפ וכו'... ובכל זאת לא איש שמח הוא. אני עוגנת את חוסר שביעות הרצון שלו בתקיעות לרצות את האימא = דפוס שאימץ כילד וניתקע...

 

[ערסlight]

מנסיון

הדברים לעולם אינם כמו שהם נראים.

 

[Ima Adama]

לעתים כן ולעתים לא

 

[Yardi11]

לערסי.

"הדברים לעולם אינם כמו שהם נראים" אז כיצד היית כל כך נחרץ כשהגבת בנושא שלי?

 

[ערסlight]

הפורום

הרי זה לא טיפול יחידני, אני לא מכיר אותך ואת בן זוגך, כולנו מגיבים ע"פ מה שהשואל מביא. מה שלא כתוב-פשוט אין. כולללה דעה. לא טוב... אז לא. [ובכל זאת... אני לא טועה הרבה]

 

[Yardi11]

../images/Emo2.gif

ביטלתי את תגובתך והיא אף הכעיסה אותי. לכן אני מתפלאה, קראתי תוך כדי דפדוף את תגובתך וראיתי קצת יותר עומק. בכל אופן זה לא משנה כבר,סתם סקרנות.

 

[ערסlight]

אם כעסת...

זה אומר שמשהו בתוכך הסכים.

 

[Yardi11]

ממש לא.

ממש לא. על השיטחיות שבתגובה כתבת שהוא כספומט משהו בסגנון הזה, מבלי להכנס לפרטים.

 

[ים שקט 34]

אני מציעה לך

לפנות לטיפול פסיכולוגי, שבו תוכלי להבין טוב יותר את המצב, את עצמך, לקבל כוחות ולהגיע להחלטות הנכונות.

 

[אוהבתXXL]

חום ואהבה

הרי האדם אותו הכרת ובחרת להתחתן איתו לא השתנה לך ביום בהיר אחד. והלא הוא אב נהדר. האם ניסית לדבר איתו, לספר לו מה בעצם את רוצה, בבירור, בישירות? פערי מנטליות?? - איך את מרשה לעצמך להתנשא מעל אדם? תלמדי במהרה את מידת הענוה, ואל תירקי לבור ממנו את שותה, הסתפקי במה שזימנו לך החיים ותפסיקי להסתכל על ה"דשא של השכן". מתוך דברייך זועקת השחצנות, הילדותיות, הרצון לקבל עבורך "כאן ועכשיו". מה שנותר לי לומר לך הוא - התבגרי , ויפה שעה אחת קודם. ואם יש לך זמן פנוי למאהבים , השקיעי את אנרגיית האהבה הזו בבעלך ובמשפחתך הקטנה.

 

[הקוסם המקסים]

כל עכבה לטובה...

אם את פוחדת להתגרש, או חוששת להתעמת עם הנושא, סימן שאת עדיין לא בשלה לגירושין ואולי ההחלטה העצמית טרם גובשה דייה... ולכן העיכוב הזה הוא טוב ומועיל... אם את רוצה להיות שלמה עם הנושא, עליך לנסות לעשות הכל כדי לשקם את היחסים עם הבעל, ורק אם יכשלו אלה - יש מקום למהלך של פרידה. חושב שאפילו מהלך ראשון לא ביצעת.. הבעל שלך יודע שיש לכם בעיה משותפת? האם דיברת איתו על ההשגות שלך ביחס להתנהגותו איתך? מה תעשי אם יתגלה רומן שלך? וכו'... לכן מציע לך לא להיות נמהרת.. מציע לך לא ללכת על בגידות (רומנים בעידון שלך), לא להיות בעמדה של זו שפגעה בנישואין, נסי לשקם.. להתישר לדרך הנכונה ואם לא תצליחו, אז הפרידה תבוא ממקום הרבה יותר נכון ונבון..