הולדן קולפילד בשדה
New member
פוגרטי מלך הביצה
פוגרטי מלך הביצה (שניים בכרטיס אחד)
Creedence Clearwater revival – willy and the poor boys
Creedence Clearwater revival – cosmo's factory
נרקיס (אגדה מוכרת ו'מדריך לתייר' שאינו מחדש דבר...) יפה הוא יער הרוק'נרול. מקום (י)רוק וקסום, שבו יכול התייר האקראי ללכת לאיבוד בקלות... בביקור ביער תתקל במספר עצי אורן (דור המייסדים) המתנשאים השמימה. אלו העצים הותיקים ביער, וקל להתרשם מהחספוס ומחוכמת החיים שלהם. בהמשך תוכל לראות עצים בצבעים שונים, עם ענפים מזדקרים לכל כיוון ועליהם פירות בצבעי הקשת – זהירות!!!, טעימה מפירות מחזה מרהיב עין זה (הרוק הפסיכדאלי) יכולה (ואף גרמה לכך בעבר) להוביל להפרעה בתפיסת החושים ואף לשגעון חולף (ולעיתים גם השגעון אינו חולף
. במעלה ובמעבה היער תמצאו את החיות הטורפות (heavy metal) ולצידן את החיות האגדתיות – חד הקרן ודומיו (רוק מתקדם). בליבו של יער הרוק'נרול שוכנת חלקת המוסיקה האמריקאית השורשית. חלקת המוזיקה השורשית (להלן 'החלקה השורשית') שוכנת למעשה בביצה (swamp). בימי עבר (שנות ה-50 ושנות ה-60 המוקדמות) היו משחקים להם לצד הביצה ילדים שחורים וחביבים. אולם טרגדיות חוזרות ונשנות, בהן תבעה הביצה הטובענית (איזה משחק מילים מחריד את קורבנותיה הביאו להסתלקותם של אלה מן הביצה. זאת, עד שהגיעה למקום חבורה של ארבעה 'ורדרדי עור', שלימדה את כל היער 'מאיפה משתין הדג', 'למי יש את... הכי גדול' ו-'מי כאן באמת מבין איך עושים רוק'נרול'. מנהיג החבורה היה האדון ג'ון פוגרטי, האיש המוכשר ביותר ביער. הבעיה היתה שהוא גם ידע את זה... ולכן בילה 'נרקיס' זה, שהיה ועודנו מאוהב בעצמו (ובו בלבד), את כל חייו בתחושות מרירות – על כי "אכלו לו", "שתו לו", "גנבו לו את שם הלהקה", "שדדו לו את כספו" וכיוצא באלה... אבל הנרקיס הזה, שנים לפני כל המרירות המיותרת, היה באמת הפרח הנדיר והיפה ביער – סיפורם של שני האלבומים שנביא כאן הוא סיפורו של נציג דור שחלף מן העולם, אך לא ישכח לעולם...
מוסר השכל פשוט רוק'נרול, ידידיי, היא אמנות פשוטה – כל מה שצריך הוא גיטרה (טום פוגרטי), תופים (דאג קליפורד), בס (סטו קוק) וכישרון אחד ענק (ג'ון פוגרטי)... לא צריך פוזה או גימיקים כדי לכתוב ולבצע את השירים הטובים ביותר...
רגע של אקדמיה שני ציטוטים, שמסבירים הכל, מתוך אתר - AMG (אבל היה יותר הולם ונחמד לרשום "מתוך מדריך הטרמפיסט לגלקסיה"
1. מה זה בעצם "רוק/פופ ביצות"? Swamp Pop is a brand of rock & roll that emerged from Louisiana. It was a hybrid of rock & roll, pop, and Louisiana blues and R&B. It had a dirty, gritty, funky feel that sounded like the swamps that surrounded Louisiana. נו, אז CCR לא הגיעו מהדרום (הם להקה קליפורנית לכל דבר ועניין), אבל הלהקה שהוותה חלק עצום מתוך גל "הצליל של קליפורניה" הצליחה לתפוס ממש את המהות של "רוק הביצה". בשירים כמו cotton fields ו – the midnight special, באזכורים של לואיזינה בשיריהם, ובעיקר ברוח הכללית השורה על האלבום willy and the poor boys...
2. מה בעצם העניין סביב CCR??? At a time when rock was evolving further and further away from the forces that had made the music possible in the first place, Creedence Clearwater Revival brought things back to their roots with their concise synthesis of rockabilly, swamp pop, R&B, and country.
איך עושה צפרדע? קוואק קוואק. ואיך עושה נרקיס?
willy and the poor boys
תקציר האלבום: עשרה שירים. תשעה קטעים שמדגימים כל מה שצריך לשמוע מרוק שורשי אמריקאי וחזון אחד אפוקליפטי לסיום. Down on the corner – פתיחה עם כלי הקשה פשוטים (מה זה? זה נשמע כמו מכות על סירי מטבח ושאר פומפיות, שמכניסה לקצב ה-groovy כ"כ, עם השירה העוצמתית של פוגרטי. תענוג. השיר הזה גורם לי בכל שמיעה מחדש לעויתות בלתי רצוניות לצלילי המוזיקה... It came out of the sky Cotton fields – זוכרים את ילדי הביצות מהסיפור? הם גדלו ועברו ללואיזינה, כדי לקטוף כותנה בשדה ביום שמש חם ההרמוניה הקולית בשיר הזה מבריקה. ממש קשה להאמין ש-CCR לא שחורים... Poorboy shuffle Feelin' Blue Fortunate Son –השיר האנטי מלחמתי הידוע של הלהקה. חזרה לרוק פשוט וחזק. ואיזה קול יש לפוגרטי. Masterpiece – שיר שהוא חובה בפסקול של אמריקה ומלחמותיה בעולם (ובעיקר בויטנאם). Don't Look Now (It Ain't You or Me) The Midnight Special – זהירות, מדובר באחת ההאזנות הממכרות שתתקלו בה אי פעם... איזה קצב, ג'ון הוא כמו מטיף בכנסיה באלבאמה – מכניס אותך לאט לאט לאטרף, ואח"כ סוחף את כל קהל המאמינים לשירת מלאכים בפזמון. בפעם הראשונה ששמעתי את זה נפלתי. עד היום לא קמתי Side O' the Road Effigy – אה, הבטחתי לכם גם חזון אפוקליפטי. הנה הוא. שיר שפוגרטי כתב (לטענתו) כאזהרה מפני חורבן גרעיני של העולם, וזאת בדיוק ההרגשה שהשיר מעביר. כ"כ שונה מרוח האלבום (ומרוחה של CCR בכלל), אבל פשוט מושלם.
הצד השני של המטבע (ושל CCR)
Cosmo's factory
שנה אחרי willy. הפעם מדגים פוגרטי את שליטתו ברוק מהכיוון השני של המפה ("צליל קליפורניה"),] ומוכיח לי, בפעם המי יודע כמה, שהוא ראוי להערכתי האינסופית... 11 שירים, כולם טובים: Ramble tamble – רוקנ'רול, כבר אמרתי?... איזה riff גיטרות ואיזה צווחות ענק של ג'ון... Before you accuse me Travelin' band - רוקנ'רול, כבר אמרתי??? (הסיכוי שלכם להתקל בשירים האלה ברדיו ישראלי שואף לאפס, אבל אפשר להתענג אפילו על השמות Ooby dooby Looking out my back door – שירו איתי ועם הבנג'ו (?) – to to to...נאמבר היסטרי, שנשמע כאילו קטעו אותו. חבל, יכולתי להמשיך שעות... Run through the jungle – מגדיר מחדש איך יוצרים אוירת אימה בשיר רוק, בלי להתפלצף. Up around the bend – מזמן נגמרו לי המילים... My baby left me – למי אכפת? העיקר שהתקליט נשאר אצלי Who'll stop the rain – טוב, זה כבר משהו מיוחד (כבר בלבלתי לכל העולם את המח על זה מספר פעמים). נגיד את זה שוב - השיר שמעביר הכי טוב את קו החוף של קליפורניה בשנות ה-60. הגיטרות הכי נעימות לאוזן. השיר המושלם של כל הזמנים. די (הוצאתי הכל...) I Heard It Through the Grapevine – למעלה מ-11 דקות של עונג. הפעם דווקא התופים נותנים את הטון. Long as I Can See the Light – סיום ברוח שקטה ונוגה, שמשאיר צביטה בלב...
וסיכום יש? יש! החיים קצרים – אין טעם להעביר אותם בעצבים, כפי שעושה מר פוגרטי. מצד שני אין טעם לחיים בלי המוזיקה שהוא יצר... אז תחיו טוב. ורוצו לחנות, עכשיו. זאת פקודה. (אם אתם קצרים בכסף – אתם תמיד יכולים לעבור לאופציה המצוינת של chronicle 1...)
פוגרטי מלך הביצה (שניים בכרטיס אחד)
. במעלה ובמעבה היער תמצאו את החיות הטורפות (heavy metal) ולצידן את החיות האגדתיות – חד הקרן ודומיו (רוק מתקדם). בליבו של יער הרוק'נרול שוכנת חלקת המוסיקה האמריקאית השורשית. חלקת המוזיקה השורשית (להלן 'החלקה השורשית') שוכנת למעשה בביצה (swamp). בימי עבר (שנות ה-50 ושנות ה-60 המוקדמות) היו משחקים להם לצד הביצה ילדים שחורים וחביבים. אולם טרגדיות חוזרות ונשנות, בהן תבעה הביצה הטובענית (איזה משחק מילים מחריד את קורבנותיה הביאו להסתלקותם של אלה מן הביצה. זאת, עד שהגיעה למקום חבורה של ארבעה 'ורדרדי עור', שלימדה את כל היער 'מאיפה משתין הדג', 'למי יש את... הכי גדול' ו-'מי כאן באמת מבין איך עושים רוק'נרול'. מנהיג החבורה היה האדון ג'ון פוגרטי, האיש המוכשר ביותר ביער. הבעיה היתה שהוא גם ידע את זה... ולכן בילה 'נרקיס' זה, שהיה ועודנו מאוהב בעצמו (ובו בלבד), את כל חייו בתחושות מרירות – על כי "אכלו לו", "שתו לו", "גנבו לו את שם הלהקה", "שדדו לו את כספו" וכיוצא באלה... אבל הנרקיס הזה, שנים לפני כל המרירות המיותרת, היה באמת הפרח הנדיר והיפה ביער – סיפורם של שני האלבומים שנביא כאן הוא סיפורו של נציג דור שחלף מן העולם, אך לא ישכח לעולם...
, שמכניסה לקצב ה-groovy כ"כ, עם השירה העוצמתית של פוגרטי. תענוג. השיר הזה גורם לי בכל שמיעה מחדש לעויתות בלתי רצוניות לצלילי המוזיקה... It came out of the sky Cotton fields – זוכרים את ילדי הביצות מהסיפור? הם גדלו ועברו ללואיזינה, כדי לקטוף כותנה בשדה ביום שמש חם ההרמוניה הקולית בשיר הזה מבריקה. ממש קשה להאמין ש-CCR לא שחורים... Poorboy shuffle Feelin' Blue Fortunate Son –השיר האנטי מלחמתי הידוע של הלהקה. חזרה לרוק פשוט וחזק. ואיזה קול יש לפוגרטי. Masterpiece – שיר שהוא חובה בפסקול של אמריקה ומלחמותיה בעולם (ובעיקר בויטנאם). Don't Look Now (It Ain't You or Me) The Midnight Special – זהירות, מדובר באחת ההאזנות הממכרות שתתקלו בה אי פעם... איזה קצב, ג'ון הוא כמו מטיף בכנסיה באלבאמה – מכניס אותך לאט לאט לאטרף, ואח"כ סוחף את כל קהל המאמינים לשירת מלאכים בפזמון. בפעם הראשונה ששמעתי את זה נפלתי. עד היום לא קמתי Side O' the Road Effigy – אה, הבטחתי לכם גם חזון אפוקליפטי. הנה הוא. שיר שפוגרטי כתב (לטענתו) כאזהרה מפני חורבן גרעיני של העולם, וזאת בדיוק ההרגשה שהשיר מעביר. כ"כ שונה מרוח האלבום (ומרוחה של CCR בכלל), אבל פשוט מושלם.
Ooby dooby Looking out my back door – שירו איתי ועם הבנג'ו (?) – to to to...נאמבר היסטרי, שנשמע כאילו קטעו אותו. חבל, יכולתי להמשיך שעות... Run through the jungle – מגדיר מחדש איך יוצרים אוירת אימה בשיר רוק, בלי להתפלצף. Up around the bend – מזמן נגמרו לי המילים... My baby left me – למי אכפת? העיקר שהתקליט נשאר אצלי Who'll stop the rain – טוב, זה כבר משהו מיוחד (כבר בלבלתי לכל העולם את המח על זה מספר פעמים). נגיד את זה שוב - השיר שמעביר הכי טוב את קו החוף של קליפורניה בשנות ה-60. הגיטרות הכי נעימות לאוזן. השיר המושלם של כל הזמנים. די (הוצאתי הכל...) I Heard It Through the Grapevine – למעלה מ-11 דקות של עונג. הפעם דווקא התופים נותנים את הטון. Long as I Can See the Light – סיום ברוח שקטה ונוגה, שמשאיר צביטה בלב...
