פואמה בלתי פדוגוגית

פואמה בלתי פדוגוגית

איתמר בן שש, איתמר מתרגש. איתמר הולך לכיתה א´ – וקצת חושש. אמא קנתה לו ילקוט, כמו שביקש, עם תא לספרים ותא למחברות, תא לסנדוויץ´ ותא לעפרונות. איתמר קצת קטן, והילקוט גדול מאוד, כי איתמר אמור י"ב שנים ללמוד. לרכוש דעת ולרכוש בינה, להרחיב עולמו מדי שנה בשנה. את אוצרות העבר ומקצועות העתיד יאלץ לשנן איתמר התלמיד. כי הידע הרי עצום ואיתמר הרי קטן. אל תבכה, איתמר; התחל לחייך, כי משרד החינוך לקראתך הולך! יותר מהולך, הוא נע במהירות, וכשתגיע לתיכון כבר לא ילמדו ספרות. לא יהודה הלוי ולא "על השחיטה", טשרנחובסקי יהיה רק מדרחוב, י.ל פרץ – סמטה... מנדלי – ככר, עגנון – שטר; וכך – כל השאר. כמה טוב, איתמר! וגם ההיסטוריה, ילדי, תתבטל, גם תולדות העמים, גם תולדות ישראל. ימות העבר! ולא עוד יחיה. הייתה היסטוריה? לך לא תהיה!!! ואם כבר התחלנו, ילדי הרך, סביר גם שלא ילמדו תנ"ך. השפה קשה, הסגנון מסובך. ומגוחך שתלמיד עברי סתם יטרח. ואגב, אם הזכרנו שפה, איתמר, גם דקדוק עברי יהיה מיותר. מי צריך עברית, איתמר החמוד, אם אנגלית ממילא תהיה שפת הלימוד? אז אתה רואה, איתמר, אין מקום לייאוש. החינוך חינם-הידע בגרוש. שש שנים עברו בריקוד ומחול? גם בשאר לא תצטרך לעמול. כמו שהבטיח אלוהים בקול, הנה אני הופך אותך - לגוי גדול!
 
חח אהבתי..

קצת מתסכל הייתי אומרת..
 
למעלה